השושלת הטימורית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
David.r.1929 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
שורה 48:
{{הפניה לערך מורחב|טימור לנג#מסעות הכיבושים של טימור}}
האימפריה החלה לקרום עור וגידים לאחר שטימור החל לנצח את נסיכי האזור בו גדל ועבר להילחם בשבטים השכנים. כושר ההנהגה הצבאי שלו החל לבלוט יותר ויותר ושאיפותיו משכו אותו להלחם מעבר למולדתו וההתרחבות הטריטוריאלית שלו לא פסקה. טימור, הכובש הגדול, הרחיב את כיבושיו לכל עבר בצפון הוא הגיע עד [[מוסקבה]], בדרום כבש את שטחי [[אפגניסטן]] ו[[פקיסטן]] של ימינו, ובמערב הוא כבש את [[איראן]], [[בגדד]], [[כורדיסטן]], [[סוריה]] ו[[אנטוליה]] תוך ניצחון על [[באיזיט הראשון]] סולטאן [[האימפריה העות'מאנית]]. את מותו מצא הכובש הגדול בפברואר 1405 בשנות השישים לחייו במהלך מסע המלחמה נגד [[סין (אזור)|סין]], כאשר בדרך לשם הוא חלה ב[[שפעת]] ומת.
האימפריה שלו התפרשה מ[[נהר הוולגה]], ו[[המפרץ הפרסי]] ועד [[נהר האינדוס]] התחלקה בשנת [[1406]] ואולם לפני מותו הוא מינה את נכדו [[פיר מוחמד]] כיורש העצר שלו, אבל זה נפטר זמן קצר לאחר סבו ב-1406. את מושכות השלטון לקח בנו של טימור [[מיראן שאה]] אבל גם הוא נפטר ב-[[1407]]. בנו הצעיר ביותר של טימור והיחיד שנשאר בחיים [[שאה רוח']] לקח את השלטון ושלט באימפריה עד מותו ב-[[1447]].
| |||