פטי סמית' – הבדלי גרסאות

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של [[דטרויט]] עם משפחתה. ב-[[1988]] הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה [[מייקל סטייפ]] ו[[אלן גרינספן]], פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות. בדצמבר [[1995]] הופיעה עם [[בוב דילן]] ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק ב[[קורט קוביין]] ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.{{הערה|1=[http://www.s-t.com/daily/06-96/06-23-96/a08wn022.htm הרולינג סטון, 1996]}} באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של [[אר.אי.אם]]. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-[[1997]] שכלל את השיר "1959" על פלישת [[סין (אזור)|סין]] ל[[טיבט]], "Gung Ho" מ-[[2000]] שכלל שירים על [[הו צ'י מין]], ו"'Trampin" מ-[[2004]] שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ [[2007]] נכנסה ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]].