הבדלים בין גרסאות בדף "קדר (שבט וממלכה)"

הוסרו 24 בתים ,  לפני שנתיים
סקריפט החלפות (לעיתים)
מ (←‏מוצא: הגהה)
(סקריפט החלפות (לעיתים))
מלכת קדר הראשונה המוכרת, "'''זביבה מלכת הערבים'''", הופיעה לראשונה ב[[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]] [[אשור]]יות באמצע [[המאה השמינית לפנה"ס]], ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות ב[[המזרח הקרוב הקדום|מזרח הקרוב הקדום]]. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר ([[דרך הבשמים]] ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מ[[המאה השביעית לפנה"ס]], את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן.
 
בשיא כוחה, בתקופת [[הממלכה האחמנית]], השתרעה קדר מדרום [[בבל]] במזרח ל[[הדלתא של הנילוס|דלתת הנילוס]] במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין [[קונפדרציה]]. בראש הממלכה עמדה לעתיםלעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעתיםלעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב [[המאה השנייה לפנה"ס]], דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת ה[[נבטים]], שאף כבשו את בירת קדר, דומה, ב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה הראשונה לפנה"ס]].
 
==אטימולוגיה==
====במסורת האסלאמית====
במסורת האסלאמית מוצאו של קדר נגזר מהגנאלוגיה האברהמית, כאחד מבני ישמעאל. על בסיס מסורת זו, ישמעאל הוא אביהם הקדמון של כל הערבים ואלה אף נקראים "בני ישמעאל". אומנם קיים בסיס מוצק לטענה זו ב[[חדית']] על דברי מוחמד: "כל הערבים הם צאצאי ישמעאל בן אברהם",{{הערה|[[#Webb|Webb]], עמ' 100.}} אולם לגישה זו וריאציות שונות, הן במישור הגנאלוגי המובהק (מי ילד את מי ומתי), והן במישור הקשר לאמונה המוסלמית:
*ההיסטוריון הערבי [[אחמד אל-יעקובי]] ([[המאה ה-9]]) מציג בחיבורו "היסטוריה" קו גנאלוגי ישיר מישמעאל ל[[שבט קורייש]] בעיר מכה ולנביא מוחמד עצמו,{{הערה| [[#Shahid|Shahid]], עמ' 333.}} ובחלק מהמקרים אף התמקד הקו הגנאלוגי במוצאם של השבטים במערב חצי האי ערב באופן ספציפי.{{הערה| [[#Shahid|Shahid]], עמ' 335.}}
*בהיבט הגדרת הערביות במישור הלשוני, היו שטענו שישמעאל היה הראשון שדיבר [[ערבית]], החל מהימים שהוא ואביו, אברהם, עברו לעיר [[מכה]] (עד אז דיבר עברית).{{הערה|[[#Webb|Webb]], עמ' 101.}}
*במישור הדתי מוזכר ישמעאל בקו ישר עם ה[[מונותאיזם]] האברהמי, והשפיע בכך על דבקות הישמעאלים במונותאיזם לכל אורך ההיסטוריה.{{הערה| [[#Shahid|Shahid]], עמ' 334.}} למעשה, חלק מהמקורות מציינים, שהשבטים החשובים ביותר ביסוד האסלאם, קורייש ומעאד, דבקו במונותאיזם האברהמי מלכתחילה.{{הערה|[[#Webb|Webb]], עמ' 51, 53.}}
*במסורת המחקר ההיסטורי המוסלמי, כפי שבאה לידי ביטוי בכתביו של ההיסטוריון העיראקי (המודרני) [[ג’וואד עלי]] {{ער|جواد علي}} בנושא ההיסטוריה הערבית הקדם-אסלאמית (בספרו "אל-מופאסאל"), מוזכר קֻודָר איבן סָלִיף, כלומר בנו של "האדם הקדמון" כחלק מקו גנאלוגי שייתכן שמקורו בגנאלוגיה המקראית של קדר בן ישמעאל. במישור האתני מוכר "קודר" כמרכיב בתוך השבט ה[[תמוד (עם)|ת’מודי]]. חלק מהחוקרים רואים במסורת זו שרידי [[אפונים|אֶפּוֹנִים]], כלומר, ביטוי גנאלוגי המבוסס על שם של מקום גאוגרפי.{{הערה|שם= Jaroslav68|1= [[#Stelkevyoh|Stelkevyoh]], עמ' 68-69.}}
בהמשך לקו הגנאלוגי הזה, התמקדה המסורת המוסלמית בהתפתחותם של כל הערבים משני הבנים הבכורים של ישמעאל – נביות וקדר (או כפי שנהגו בערבית נָבִית וקָאיְדָר). קיימת מחלוקת בין חוקרים מדוע דווקא שני בנים אלה נבחרו לשמש כאבות הערבים במסורת המוסלמית:
*לטענת חלק מהחוקרים נביות נחשב לאחד מאביהם של הערבים מתוקף היותו בנו הבכור של ישמעאל, ובהקשר של השתלבותו בגנאלוגיה של [[עשו]] בן [[יצחק]]. קידר, לטענתם, זכה למעמד דומה בהיותו הבן השני של ישמעאל.
*חוקרים אחרים טוענים שהסיבה להחשבת נביות וקידר כאבות כל הערבים היא ששתי קבוצות השבטים הללו היו הדומיננטיות ביותר בצפון מערב ערב ([[סיני]], [[חג'אז]] ו[[עבר הירדן]]), שתיהן מזוהות עם המאבק במלך אשור, [[אשורבניפל]], במאה השביעית לפנה"ס: קבוצת שבטי קדר, כפי שמוכרת מההיסטוריה המסופוטמית, ושבטי הנבטים (אותם מחשיבים חלק מהחוקרים כקבוצת השבטים המוכרת במקרא כנביות) שייתכן שספחה אליה את הקדרים, ובכל מקרה הפכה לדומיננטית ביותר באזור מהמאה השנייה לפנה"ס עד קרוב לצמיחת השפעתם של הקבוצות שייסדו את דת האסלאם במרכז חצי האי ערב. כלומר, הן הבסיס לצמיחת קבוצת העמים הערביים במשך מאות השנים שלפני הספירה ואחריה.{{הערה|[[#Shahid|Shahid]], עמ' 334-336.}} עם זאת, הזיהוי בין נביות לנבטים מוטל בספק בקרב חוקרים רבים, ולא ברור אם יש קשר ביניהם, למרות הדמיון בשמות.
 
הגדרת גבולות ברורים בישות מדינית של נוודים איננה אפשרית כפי שניתן לתאר גבולות של ישויות מדיניות המבוססות על יישובי קבע. לפיכך, שטחי השליטה וההשפעה של ממלכת קדר, נחשבים כמרחבי הפעילות של שבטי הממלכה, וחלקם נפרשו לשטחים נרחבים גם בתוך גבולותיהן של ממלכות אחרות באזור.{{הערה|[[#Dumbrell|Dumbrell]], עמ' 43.}}{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 71-72.}}
[[קובץ:Lake of Dumat Al-Jandal.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אגם נווה המדבר בדומאת אל-ג’נדל]]
מכלל המקורות ההיסטוריים על הקדרים, קיימת תמימות דעים בקרב החוקרים שהמוקד הגאוגרפי של השבט הוא ביישוב ונווה המדבר הגדול '''דֻמָה''' (נקראה '''אָדֻמָתֻ''' באכדית בפי האשורים והבבלים '''ודֻמָאת אל-גֻ’נְדָאל''' במקורות הערביים והמוסלמיים וכיום) בדרום ערוץ [[ואדי אל-סירחאן]], בצפון [[חצי האי ערב]], במחוז '''אל-גָ’אוּף''', דרומית-מזרחית לגבול [[ירדן]]-[[סעודיה]] של ימינו, על ציר המסחר המרכזי בין [[המפרץ הפרסי]] ל[[צפון סיני]] ול[[דלתת הנילוס]] המצרית.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 206-220.}} נווה מדבר זה שימש צומת מרכזי למספר צירי סחר{{הערה|[[#Edens|Edens]], עמ' 79.}}:
*ציר סחר מדרום ערב, צפונה ל[[לבנט]].
*ציר סחר מדרום ללבנט ומשם לצפון מסופוטמיה (אשור).
*ציר סחר מדרום ערב, צפונה ומערבה ל[[עזה]] ולמצרים.
*ציר סחר צפונה ומזרחה למסופוטמיה (מסלול עוקף מדבר נאפוד).
*ציר סחר מזרח-מערב מדרום מסופוטמיה לעזה ולמצרים.
 
עיקר המידע על קורותיהם של הקדרים נמצא במקורות חיצוניים ורק מיעוטו בכתובות קצרות ומעטות של הקדרים עצמם, כמו כתובות מלכותיות אשוריות (רוב המידע הקיים), מידע עקיף מכתובות מלכותיות בבליות, מידע מרומז במקרא, כתובות מקוריות מעטות של הקדרים עצמם מהתקופה הפרסית, וכן מעדויות של היסטוריונים יווניים. חפירות ארכאולוגיות מעטות בלבד בוצעו באתרים קדריים, וגם אלה התמקדו בתקופות מאוחרות בהיסטוריה של הקדרים (כגון בדומה, בירתם).
 
בעיה בולטת במיוחד היא האופן שבו הגדירו האשורים את הקדרים בכתובות השונות, לעומת האופן שבו הגדירו את שאר הערבים ואת קבוצות הנוודים האחרות במזרח הקרוב הקדום. קושי משמעותי קיים בהפרדה במקורות בין המושג "'''קדרים'''" למושג "'''ערבים'''" ומשמעות המושג "ערבים" עצמו. באופן כללי ניתן לומר שהאשורים ראו בקדרים קבוצה מובחנת בתוך כלל האוכלוסיות הנוודיות שהוגדרו כערבים. אך בתעודות עצמן התייחסו אליהם לעתיםלעיתים בשם זה ולעתיםולעיתים בשם השני. בתעודה אשורית אחת אף מוזכרים הערבים והקדרים כשתי קבוצות נפרדות באותה היררכיה. גם מנהיגי הקדרים מכונים לעתיםלעיתים מלכי הערבים ולעתיםולעיתים מלכי הקדרים. חוסר עקביות זה מקשה על בירור זהות קבוצות השבטים המוזכרות בתעודות ותפקידי האנשים המוזכרים בהן.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 8.}} למרות זאת, קיימת הסכמה כללית זהירה בקרב החוקרים לגבי הזהות הקדרית, גם של מלכים ומלכות שאינם מכונים באופן מפורש כקדרים. עיקר הזיהוי של אזכורי הערבים בתעודות עם קדרים מתבסס על שלושה הקשרים:
*זיהוי המשכיות בין מלכים שחלקם מוזכרים כמלכי הערבים וחלקם מוזכרים כמלכי קדר, כגון עואית בן-ברדדה שמוזכר כמלך הערבים והקבוצה "סומואן", אולם הוא גם מוכר כאחיינו של יותע בן-חזאל, שהוגדר בידי האשורים כמלך קדר.
*אזכור מלכי הממלכה הן בזהותם הערבית והן בזהותם הקדרית. דוגמאות לכך ניתן למצוא ב[[גשם הערבי]] המוזכר במקרא, שהוא כנראה זהה לגשמו מלך קדר המוכר מהממצא הארכאולוגי במזרח מצרים באותה תקופה.
*אזכור זוג מנהיגים – מלכה ומלך – שמכונים האחת כ"מלכת הערבים" והשני כ"מלך קדר", כגון חזאל ותלחונו.
*ההבנה שהישות המדינית הערבית שהשתרעה בחלקו הצפוני של המדבר הסורי-ערבי, מהמאה השמינית לפנה"ס עד המאה החמישית לפנה"ס, הייתה אחידה, ומכיוון שלפחות בחלק מהמקרים מזוהה כקדרית, היא נחשבת כממלכת קדר לכל אורך קיומה.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 82-82, 223-227.}}
 
בתקופה זו עמדו בראש הממלכה הקדרית אח ואחות: '''מלכת הערבים [[יתיה|יָתִיֶה]]''' {{אנ|Yatie}} ואחיה '''בָאָסְקָנֻ'''. אלה חברו בשנת 703 לפנה"ס אל מלך בבל, [[מרודך בלאדן|מרודך בלדאן השני]], יחד עם ממלכת [[עילם]], ומרדו באימפריה האשורית. סנחריב נקט ביד קשה נגד מרד זה, ניצח את צבאו של מרודך בלאדן ונטל שלל רב, כולל כזה המזוהה עם רכוש הערבים.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 158.}}{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 112-113.}} בקצה המערבי של אזורי פעילותם, תמכו הקדרים גם במרד [[חזקיהו]], מלך יהודה בשנת 701 לפנה"ס. כתובת מלכותית אשורית מתארת את דיכוי המרד, ובכלל זה מזכירה את הערבים לצדו של חזקיהו: "...את חזקיהו הוד האימה של מלכותי הכריע, והערבים ולוחמיו המובחרים אשר העביר לעיר בירתו ירושלים ברחו...".{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 116. הציטוט תורגם מאנגלית.}} מעורבותם במרד מצביעה על אינטרסים שהיו להם סביב ממלכת יהודה ונוכחותם באזור סביב יהודה – כנראה בדרום עבר הירדן ובנגב. גם אם המניע של הקדרים להצטרף למרידות נגד סנחריב היה כלכלי (שמירה על עצמאות ודומיננטיות בדרכי הסחר), מעורבותם הפעילה במרידות מצביעה על תפיסתם העצמית כגורם מדיני משמעותי בזירה האזורית וכפועל יוצא על נכונותם לפעול לטובת האינטרסים שלהם באופן צבאי-פוליטי. שלטונם של יתיה ובסקנו נמשך משנת 710 לפנה"ס עד 695 לפנה"ס, כלומר, משלהי תקופת [[סרגון השני]] ובחלק מתקופת שלטונו של סנחריב.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 115.}}
 
גם יורשיהם של יתיה ובאסקנו, '''תֶלְחֻנֻ, "מלכת הערבים"''', ואחיה '''חזאל, מלך הערבים''',{{הערה|תוארו של חזאל כמלך הערבים לא אותר בכתובות מהתקופה בה פעל, כנראה בשל שיבוש בכתובות. אולם הוא כונה כך בכתובות מאוחרות יותר מתקופת אסרחדון ואשורבניפל.}} ששלטו יחד מאז 695 לפנה"ס למשך 5–6 שנים, מוכרים בעיקר משום שמרדו באשורים. במקרה זה, התיעוד האשורי מאפשר הצצה לחלוקת התפקידים בין המלכה לאחיה – בעוד שתלחונו עסקה בעניינים אזרחיים ודתיים, אחיה פיקד על הצבא וניהל את המלחמה באשורים.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 159.}} במרד, במהלך 690-689 לפנה"ס, ניצח סנחריב את צבאו של חזאל, רדף את צבא הקדרים מדרום בבל לעבר הבירה דומה, פשט על בירת הקדרים, ולקח עמו לאשור את תלחונו, את בתה '''תָבֻאָה''' ואת צלמי האלים ממקדשם.{{הערה|קיימת מחלוקת בין החוקרים אם תבוּאה היא אכן בתם של תלחונו וחזאל, או שמא נולדה באשור לתלחונו וסנחריב. הטענה נגד האפשרות השנייה היא חישוב שנות חייה עד חזרתה לקדר לשם קבלת עול המלכות מחדש – היוולדה באשור אחרי גלות תלחונו אינה מתיישבת עם לוח הזמנים המוכר. ראו בהקשר זה: [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 123.}} האם והבת שוכנו כאסירות בארמון המלך האשורי, וחזאל, לאחר שנכנע לאשורים, נשאר לשלוט בקדר לבדו לעוד כ-14 שנים, עד 676 לפנה"ס, במהלך שלטונו של [[אסרחדון]], בנו של סנחריב. כמו במקרה של שמשי, גם במקרה זה ניצחון צבאי של האשורים על קדר אין משמעו חורבן והרס, הן משום שקיים קושי להחריב רכוש של נוודים והם משום הרווח ההדדי של הערבים ושל האשורים בשמירה על מסגרת ששולטת על צירי סחר.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 117–119, 122-123.}}
{{חלונית
|כותרת=כתובת אשורית – החזרת תבוּאה לקדר והמלכת יותע בידי אסרחדון
יותע מלך בין השנים 676 ל-652 לפנה"ס, בעת שלטונם של אסרחדון ו[[אשורבניפל]] באשור. בתחילת שלטונו (כנראה, בין השנים 673-676 לפנה"ס) מוכרת אפיזודה יוצאת דופן בתיעוד האשורי, והיא מרד פנימי נגד שלטונו של יותע עצמו. על פי כתובות בתקופת אסרחדון, אדם בשל '''אֻבָאֻ''' (להלן אובאו; ככל הנראה שמו המקורי '''וָהְב'''){{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 224.}} "גייס את כל הערבים" נגד יותע וניסה להשתלט על המלוכה. לא ברור אם אובאו היה בן לשבט קדר או שהנהיג שבט אחר בפדרציית השבטים של קדר, אולם יש באפיזודה זו רמז למבנה הפדרטיבי של ממלכת קדר ולדינמיקת יחסי הכוחות בתוכה. בעקבות נאמנותו המוצהרת של יותע לאשורים ונכונותו להגדיל משמעותית את המנחות הקבועות לנינוה עם הפיכתו למלך, הוא קיבל סיוע מאסרחדון במרד זה והצליח לגבור עליו.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 163}} זה לא הפריע לו, עם סיום המרד הפנימי, לפתוח במרד נגד האשורים, ככל הנראה על רקע שילוב של שקיעת צבא אסרחדון במסע מלחמה במצרים ונטל המסים הגבוה לאשורים. כמו מרידות אחרות, גם זו נתקלה בתגובה צבאית תקיפה של האשורים. יותע הודח מהשלטון וחזר אליו זמן קצר אחר כך, לאחר עליית אשורבניפל, בנו של אסרחדון, לשלטון, ולאחר שהכריז מחדש את נאמנותו לאשורים.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 128-129.}}
 
תקופת שלטונו של אשורבניפל (631-669 לפנה"ס), בנו של אסרחדון, מתוארת בתיעוד האשורי כסוערת ביותר ביחסים עם הערבים במזרח הקרוב, הן עם ממלכת קדר והן עם שבטים ומסגרות על שבטיות אחרות. המקורות האשוריים בנושא זה מקוטעים ובמקרים שונים סותרים זה את זה. מעבר לזאת, פיענוח של התעודות ושברי התעודות מעלה בלבול בין שמות המנהיגים הקדרים, וקיימות גרסאות שונות באשר לזהותו המדויקת של המלך המתואר בכל תעודה. לאור זאת, התהוו מספר פרשנויות על ההתרחשויות ביחסים בין האימפריה האשורית לערבים באמצע המאה השביעית לפנה"ס.
[[קובץ:Assyrian-Arabian-Battle.jpg|ממוזער|שמאל|350px|תבליט בארמון אשורבניפל ב[[נינוה]] (כיום מוצג ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]]) המתאר את מלחמת האשורים בקדר. בני קדר מוצגים בתבליט אשורי זה כ[[חיל רגלים|רגלים]] או רכובים בזוגות על [[גמל חד-דבשתי|גמלים]], בניגוד לפרשי ומרכבות הסוסים האשורים. הם חמושים בקשתות פשוטות בניגוד ל[[קשת מורכבת|קשתות המורכבות]] האשוריות, ואינם מוגנים ב[[מגן|מגינים]] או ב[[קסדה|קסדות]] כמו הרגלים האשורים]]
 
 
ברית זו החזיקה למעלה מ-10 שנים, ובסוף שנות ה-50 של המאה השביעית לפנה"ס החלו הקדרים לפעול באמצעים צבאיים נגד האשורים. המלחמה בין הקדרים לאשורים התקיימה במספר גלים ובשלושה מוקדים גאוגרפיים – אזור עבר הירדן ודרום סוריה (שטחי אָמֻרֻ בלשון באשורים), אזור העיר בבל ובעיר הבירה האשורית, נינוה. להלן תיאור כרונולוגי של ההתרחשויות בשילוב הפרשנויות להן{{הערה| לתיאור הגרסאות השונות לפרשנות התעודות האשוריות ומהלך העניינים ראו [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 143–165, וכן אצל [[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 163-168.}}{{הערה|לחלק מהפרטים על הקרבות, ראו תרגום תעודה אשורית מלכותית אצל [[#כוגן|כוגן]], עמ’ 106-107.}}:
*בשלב ראשון, בשנת 652 לפנה"ס או מעט לפני כן, החל יותע בהתקפות צבאיות על שטחים במערב האימפריה – אזור עבר הירדן ודרום סוריה. בקרבות אלה נתקלו הקדרים בכוחות צבאיים אשוריים שהוצבו באזור, וכן בצבאות של ממלכות נאמנות לאשור, בעיקר מלך מואב, '''כָמָשְחָלְתָ'''. יותע נחל מפלה בקרב ונאלץ לברוח ולמצוא מקלט אצל נָתְנֻ מלך נָבָיוׄת. מסיבה לא ברורה (בין אם נבגד והוסגר לאשורים בידי נתנו, פותה במרמה להגיע לנינוה לבקש מחילה, או שחשב שאם יפנה למלך אשור, זה יחון אותו) הגיע יותע לנינוה בשנת 652 לפנה"ס. הוא נלכד שם והושם כבול בשלשלאות בשער העיר למען "יראו וייראו". גם אשתו של יותע, עדיה, נתפסה בידי האשורים לאחר שניסתה לברוח מהמחנה העורפי בו שהתה לשטח הקדרי וגם היא נשלחה לנינוה.
*במקביל, ידוע על פעילות צבאית דומה של "מלך קדר" (כך כונה בתיעוד האשורי) אחר בשם '''עָמֻלָדִין'''. גם הוא הובס בקרב בידי מלך מואב, כמשחלתה, נתפס והובל עם אנשיו לשבי בנינוה. בתיעוד האשורי תוארה תבוסתו של עמולדין בסמוך לאירוע תפיסתה של עדיה, וקיימות פרשנויות שונות למקומו ולקשריו עם עדיה: פרשנות אחת גורסת שעמולדין היה מנהיג קדרי במקביל ליותע ופעל צבאית נגד האשורים באותה זירה ובמועד סמוך ליותע. מסיבה זו נתפסה עדיה בידי האשורים בסמוך ללכידתו בעת שהייתה במחנה עורפי. פרשנות שנייה גורסת כי עמולדין הפך למלך קדר מיד עם היוודע דבר שביו של יותע והוא הובס בקרב אחרי שיצא יחד עם עדיה להילחם באשורים כדי לשחרר את המלך שהחליף. על פי גרסה זו, המלך השבוי בנינוה לא היה יותע אלא '''עואית בן-ברדדה''' – יורש נוסף של יותע.
*בשלב שני, סביב 651 לפנה"ס, עם תחילת המרד הבבלי בראשות אחיו העוין של אשורבניפל, '''[[שמש-שום-אוכין|שָמָש–שֻם-אֻכין]]''', התגייסו הקדרים לעזרת הבבלים (כפי שהיה בתקופת סנחריב) ונשלחו שני מנהיגים צבאיים, האחים '''אָבִיָת (אביתע) ו-אָיִמֻו בני תֶאְרִי''' להילחם תחת פיקוד הבבלים. במהלך מסעם לבבל, או לאחר שהגיעו אל העיר, נחלו המורדים מפלות, ועקב המצור האשורי על העיר החליט אביתע להסגיר את עצמו לאשורים בנינוה בתקווה שיצליח לשכנעם למחול לו. אשורבניפל, כנראה ראה בכך הזדמנות לחולל שינוי לטובתו בממלכת קדר. הוא מחל לאביתע ושלח אותו חזרה לקדר כמלך ממונה במקומו של יותע בן-חזאל, שנשאר שבוי בנינוה. אימו בן-תארי, אחיו של אביתע לקרב, הוצא להורג בידי האשורים - פשטו את עורו בעודו בחיים.
*במקביל לכהונת מלכותו של אביתע, מופיע בתיעוד האשורי אחיינו של יותע בן-חזאל, '''עואית בן-ברדדה'''. גם הוא מופיע בתיעוד כ"מלך הערבים", ופעם אחת גם כמלך קבוצת שבטים בשם סֻמֻאָן. יש חוקרים הגורסים שעואית בן-ברדדה היה היורש האמתי של יותע בקדר, היה בעלה של עדיה, וגם הוא נשבה בידי האשורים. בהתאם לגישה זו, מסע המלחמה של עמולדין ועדיה נגד אשור היה כדי לשחרר אותו, ואביתע ירש את מקומו עקב יחסיו הטובים עם האשורים בעקבות כניעתו בפרשת הקרב בבבל. פרשנות אחרת גורסת שעואית בן-ברדדה ואביתע כיהנו במקביל כמלכי קדר, עואית כמנהיג ממוצא קדרי ואביתע כממונה מטעם אשור, ושניהם ירשו את מקומו של יותע.
*בכל מקרה, באמצע שנות ה-40 של המאה השביעית החליטו הקדרים ושבטים ערביים אחרים למרוד שוב באשורים, על רקע התמקדות הצבא האשורי במלחמה בעילם וירידה בנוכחות האשורית במערב האימפריה. כשהתפנה הצבא האשורי מהמלחמה במזרח, יצא למסע מלחמה גדול במערב נגד שורה ארוכה של שבטים ערביים, בהם גם הקדרים. על פי התיאור האשורי, שוב הובסו הקדרים ומלכיהם הודחו.
{{חלונית
|כותרת=דברי ירמיהו אודות מסע המלחמה של נבוכדנצר נגד הערבים (599 לפנה"ס)
|תוכן=" כח לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר, אֲשֶׁר הִכָּה נבוכדראצור (נְבוּכַדְרֶאצַּר) מֶלֶךְ-בָּבֶל--כֹּה, אָמַר יְהוָה: קוּמוּ עֲלוּ אֶל-קֵדָר, וְשָׁדְדוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם. כט אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ, יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל-כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם; וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר, מִסָּבִיב. ל נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, יֹשְׁבֵי חָצוֹר--נְאֻם-יְהוָה: כִּי-יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, עֵצָה, וְחָשַׁב עליהם (עֲלֵיכֶם), מַחֲשָׁבָה. לא קוּמוּ עֲלוּ, אֶל-גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח--נְאֻם-יְהוָה; לֹא-דְלָתַיִם וְלֹא-בְרִיחַ לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ. לב וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל, וְזֵרִתִים לְכָל-רוּחַ, קְצוּצֵי פֵאָה; וּמִכָּל-עֲבָרָיו אָבִיא אֶת-אֵידָם, נְאֻם-יְהוָה."
|מקור=ספר ירמיהו, פרק מט’, פסוקים כח’-לב’.{{הערה|שם=ירמיהו|1={{תנ"ך|ירמיהו|מט|כח|לב}}}}}}
אם כן, למרות הפרשנויות השונות להתרחשויות ההיסטוריות, ברור כי התרחשו מספר גלים של לחימה:
*התקפה הצבאית של הקדרים על מערב האימפריה בסוף שנות ה-50 של המאה השביעית.
*סיוע צבאי של הקדרים למרד הבבלי של שמש-שום-אוכין נגד האשורים בין סביב 650 לפנה"ס.
*התקפה קדרית נוספת באמצע שנות הארבעים של המאה השביעית לפנה"ס במערב האימפריה שבעקבותיה כיבוש אשורים גדול, ושוב תבוסה צבאית וחורבן של נווי המדבר הערביים באזור.
 
באשר לאיוש תפקיד מלכי קדר קיימות שתי פרשנויות עיקריות:
*יותע בן-חזאל –> עואית בן-ברדדה ועדיה –> עמולדין ועדיה –> אביתע.
*יותע בן חזאל ועדיה, במקביל לעמולדין –> עואית בן-ברדדה, במקביל לאביתע. ייתכן שקיים פער בין מלך שמונה בתהליך פנימי בקדר לבין מלך שמונה בידי האשורים. פער שיצר כפילות בו-זמנית.
מתקופה זו עד התמוטטות האימפריה האשורית כ-30 שנה אחר-כך, לא ידוע דבר על המתרחש בממלכת קדר. חוקרים העלו את האפשרות שבמסע המלחמה האחרון הזה איבדה קדר את עצמאותה באופן זמני, וניהול נווה המדבר וצירי התנועה והמסחר המדבריים נעשה בידי מושלים אשוריים.{{הערה|[http://www.historyfiles.co.uk/KingListsMiddEast/ArabicKedar.htm ציר זמנים להתפתחות העם הקדרי – ראו בין השנים 644-610 לפנה"ס]}}
 
ו כִּי כֹה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן מַחְאֲךָ יָד, וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל; וַתִּשְׂמַח בְּכָל-שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. ז לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת-יָדִי עָלֶיךָ, וּנְתַתִּיךָ לבג (לְבַז) לַגּוֹיִם, וְהִכְרַתִּיךָ מִן-הָעַמִּים, וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן-הָאֲרָצוֹת; אַשְׁמִידְךָ, וְיָדַעְתָּ כִּי-אֲנִי יְהוָה. {פ}
ח כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן, אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר, הִנֵּה כְּכָל-הַגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה. ט לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת-כֶּתֶף מוֹאָב, מֵהֶעָרִים--מֵעָרָיו, מִקָּצֵהוּ: צְבִי, אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימֹת--בַּעַל מְעוֹן, וקריתמה (וְקִרְיָתָיְמָה). י '''לִבְנֵי-קֶדֶם עַל-בְּנֵי עַמּוֹן, וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה,''' לְמַעַן לֹא-תִזָּכֵר בְּנֵי-עַמּוֹן, בַּגּוֹיִם. יא וּבְמוֹאָב, אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. {פ}
יב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה--וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם, וְנִקְּמוּ בָהֶם. יג לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, וְנָטִתִי יָדִי עַל-אֱדוֹם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה; וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן, וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. יד וְנָתַתִּי אֶת-נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם, בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם, כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי; וְיָדְעוּ, אֶת-נִקְמָתִי--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.
|מקור=ספר יחזקאל, פרק כה’, פסוקים א’-יד’{{הערה|{{תנ"ך|יחזקאל|כה|א|יד}}}}}}
 
עם הקמת האימפריה הפרסית ([[השושלת האחמנית]]) לאחר ניצחון [[כורש השני]] את בבל ב-539 לפנה"ס, מופיעות עדויות על פעילות ערבית במרחב המזרח הקרוב הקדום, כולל אזכור מפורש אחד של ממלכת קדר. מהתיעוד הפרסי ומעדותו של [[הרודוטוס]] על תקופה זו, זכו השבטים הערביים למעמד איתן במיוחד בתקופה הפרסית, עד כי לא שלמו מסים קבועים לבירת האימפריה, אלא חלקים מרווחיהם הרבים מהשליטה על המסחר ב[[דרך הבשמים]] ובציר המפרץ הפרסי מערבה.{{הערה| [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 195.}} בנוסף, קיימות אינדיקציות להשתלבותם של ערבים (לא ברור אם קדרים) גם בצבא הפרסי.{{הערה| [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 200.}} בכלל זה סיפר הרודוטוס על העזרה שהגישו הערבים ל[[כנבוזי השני]] במסעו דרך מדבריות הנגב וחצי האי סיני למצרים בשנת 525 לפנה"ס, בדומה לסיוע שקיבל אסרחדון במסע דומה.{{הערה|שם=שואיב,152|1=[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 152.}}{{הערה|[[#Mcdoland|M.Mcdoland]], עמ' 63.}}
 
עדות לשינויים במעמדה של קדר בתקופה הפרסית, בעקבות נפילת האימפריה הבבלית, ניתן למצוא גם בנבואתו של ישעיהו על אודות שינוי במעמד דדן, תימא וקדר:
:(ט) וְהִנֵּה-זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ, צֶמֶד פָּרָשִׁים; וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל, וְכָל-פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ, שִׁבַּר לָאָרֶץ. (י) מְדֻשָׁתִי, וּבֶן-גָּרְנִי: אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הִגַּדְתִּי לָכֶם. (יא) מַשָּׂא, דּוּמָה: אֵלַי, קֹרֵא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה-מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַה-מִּלֵּיל. (יב) אָמַר שֹׁמֵר, אָתָה בֹקֶר וְגַם-לָיְלָה; אִם-תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ. (יג) מַשָּׂא, בַּעְרָב: בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, אֹרְחוֹת דְּדָנִים. (יד) לִקְרַאת צָמֵא, הֵתָיוּ מָיִם; יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. (טו) כִּי-מִפְּנֵי חֲרָבוֹת, נָדָדוּ; מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי, כֹּבֶד מִלְחָמָה. (טז) כִּי-כֹה אָמַר אֲדֹנָי, אֵלָי: בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וְכָלָה כָּל-כְּבוֹד קֵדָר. (יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר-קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי-קֵדָר, יִמְעָטוּ: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, דִּבֵּר.{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|כא|ט|יז}}}}
 
 
במקרא מוזכר "'''[[גשם הערבי]]'''" שהפעיל את השפעתו אצל הפרסים למניעת הקמת [[בית המקדש]] ושיקום חומות [[ירושלים]] בידי היהודאים ששבו מ[[גלות בבל]].{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|ב|יט}}, {{תנ"ך|נחמיה|ו}}}} הזכרת המנהיגים האזוריים שהתנגדו לפיתוחה של יהודה בתקופת [[דריווש הראשון]], מעלה אפשרות שמדובר ביחידות פוליטיות שהקיפו את יהודה – [[סנבלט]] ה[[שומרונים|שומרוני]] מצפון, [[טוביה העמוני]] מצפון-מזרח וגשם הערבי מדרום (נגב ודרום עבר הירדן).{{הערה| [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 197.}} מבחינה זו, מדובר בהמשך הנוכחות הקדרית מהתקופה הנאו-בבלית. שמו של גשם עלה בשתי כתובות נוספות מאותה תקופה:
*בכתובת שנמצאה בכאבור אל-ג’ונדי צפונית לעיר דדן, ומקובל לתארכה לאמצע המאה החמישית לפנה"ס, מוזכר '''גשם בן שחר''' יחד עם אדם לא מזוהה שהיה מושל ("פחת") של דדן. חוקרים העלו אפשרות שמדובר בגשם מלך קדר שהוזכר במקורות האחרים, אולם מכיוון שהכתובת מקוטעת קשה להגדיר בבירור שבו מדובר.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 204, 210-214.}}
*בקערת כסף שהתגלתה באתר '''תל-מסחותה''' ליד [[איסמעיליה (עיר)|איסמעיליה]] - ואדי תומילאט, ממזרח לדלתת הנילוס במצרים, התגלתה כתובה בארמית – "זו המינחה שהביא '''קָיִנֻ בר גָשְמֻ''' מלך קדר לחָאן-אִללָת". קערה זו הייתה אחת מארבע שנמצאו באתר עם הקדשות לאלה חאן-איללת וניתוח הסגנון האמנותי של הקערות, כמו גם ניתוח [[פלאוגרפיה|פלאוגרפי]] של הכתובות עצמן, מתארך את הקערה לסוף המאה החמישית לפנה"ס – אמצע התקופה הפרסית-אחמנית.{{הערה|[[#Dumbrell|Dumbrell]], עמ' 33-38.}} ההערכה היא כי מדובר בעדות לקיומו של בסיס חיל-מצב קדרי במזרח מצרים המתייחס לגָשְמֻ מלך קדר, המוכר מהמקרא כגשם הערבי.{{הערה| [[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 194-195.}}
 
 
==שלטון==
אין מידע מפורט העוסק באופי השלטון הקדרי והרכבו, אולם ניתן להסיק מהכתובות המסופוטמיות על מספר מאפיינים מרכזיים של ממלכת קדר:
*בכל האזכורים של מנהיגי הישות הקדרית בתעודות המסופוטמיות נזכרו מספר תארים קונקרטיים – "מלכת הערבים", "מלך הערבים", ו"הקדרים" (קָדִרִ). כלומר, לפחות בעיני האשורים בתקופה הנאו-אשורית, מדובר בממלכה עם מלך או מלכה שהם שליטיה של ישות מדינית זו. גם בכתובת על הקערה שנמצאה בתל-מסחותה במזרח הדלתה המצרית במאה החמישית לפנה"ס, מוזכר גשם כ"מלך קדר". כלומר, גם בתיאור העצמי של הקדרים, מוכרת קדר כממלכה.
*עם זאת, לא ברור מה הייתה מידת הלכידות הפנימית והאינטגרציה של השבטים בישות המדינית הקדרית והאם הייתה ממלכה במתכונת שהייתה נהוגה בשאר הממלכות באזור, כלומר '''מסגרת פדרטיבית גמישה של שבטים'''.{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 116-226.}} או מסגרת קונפדרטיבית-פונקציונאליות בעיקר בתחום הכלכלי.{{הערה|[[#Edens|Edens]], עמ' 60.}} באופן כללי, קיימת תמימות דעים במחקר שהממלכות במרחב הערבי ובחצי האי ערב בתקופה זו התנהלו במסגרת פדרטיבית ולא כממלכה היררכית רגילה (לדוגמה, ממלכת [[מגן (אזור)|מגן]] שבדרום-מזרח חצי האי ערב). ביטוי למבנה הפדרטיבי הזה ניתן למצוא בתיאורו של יחזקאל את הקדרים: "עֲרַב וְכָל-נְשִׂיאֵי קֵדָר, הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ; בְּכָרִים וְאֵילִם וְעַתּוּדִים, בָּם סֹחֲרָיִךְ".{{הערה|שם=יחזקאל}} תיאור זה יכול להתפרש כביטוי לקיומם של מנהיגים רבים בתוך המסגרת הקדרית, כגון, מנהיגי השבטים. ייתכן שמסגרת כזו היא המפתח להבנת אפשרות קיומם של מספר "מלכי קדר" בו זמנית בתיעוד האשורי.
*בחלק ניכר מתקופת קיומה של הממלכה התייחסו התעודות האשוריות ל"מלכת הערבים" '''[[מונרך|כמלכה שליטה אפקטיבית]]''', שייצגה את כלל הממלכה מול האימפריה האשורית. תופעה זו איננה ייחודית לקדר בלבד, וידוע על קיומן של מלכות שליטות גם בממלכות אחרות בחצי האי ערב, כפי שבא לידי ביטוי בנתונים שסיפקו תעודות מתקופת אסרחדון על מסע המלחמה שלו בחצי האי ערב (לא בשטחי קדר).{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 131.}} אין בכך כדי להעיד על המבנה החברתי של השבטים בממלכה, או על מעמדן של הנשים בו, או על ריבוד חברתי כלשהו של החברה הקדרית. ההערכות על היבטים אלה מוגבלות למחקר אנתרופולוגי כללי על חברות נוודיות.
*בנוסף, קיימות התייחסויות ברורות בתיעוד האשורי לסגנון של '''שלטון דואלי''' – מלכה ומלך שלעתיםשלעיתים הם אחים ולעתיםולעיתים בני זוג. מפרשת הגלייתה של תלחונו, "מלכת הערבים", לנינוה בידי סנחריב מלך אשור, יחד עם צלמיות אלי הערבים, עולה האפשרות שהמלכה הייתה גם הכוהנת הראשית או הסמכות הדתית הבכירה בממלכה. כמו כן, כשהוזכרו מלכות הערבים, היה זה גם בהקשר של מנחות שהעבירו למלכי אשור, ועולה אפשרות שהן היו אחראיות בעיקר על העניינים האזרחיים-כלכליים של הממלכה.{{הערה|[[#Shuaib|Shuaib]], עמ' 159.}} מאופן תיאור חזאל, שותפה לשלטון של תלחונו, כדמות שהנהיגה את הצבא הערבי במרד נגד האשורים, עולה האפשרות שהדמות הגברית בשלטון הדואלי הייתה אחראית בעיקר על ענייני הצבא והמלחמה. עם זאת, אין מידע על מבנה הצבא ואופן פעולתו מעבר לשימוש בגמלים כאמצעי ניוד ושינוע מרכזי ועל יכולת תמרון גבוהה בשטח מדברי.
 
==דת ופולחן==
 
הצצה לפנתאון האלים הקדרי במאה השביעית לפנה"ס התאפשרה בפרשת הגליית צלמי האלים של תלחונו בידי סנחריב מלך אשור ב-690 לפנה"ס. בכתובת מתקופת אסרחדון על החזרת הצלמים, מצוינים שמות האלים בפנתאון:
*'''אָָתר-זָמָא̣ין או [[עתרשמין|"עָתָרְשָמָיִן"]]''': מוזכרת ראשונה בכתובת, ככל הנראה בשל בכירותה בפנתאון. עתרשמין מוכרת גם כאלה בכירה בתרבויות נוודיות אחרות באזור. שמה מתורגם ל"כוכב הבוקר של השמיים",{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=A0BdsFRX55cC&pg=PA153&lpg=PA153&dq=abirillu&source=bl&ots=PNTjDAXrRz&sig=0bnwYDt7mJ2XcVhMlD-aJw0pLLo&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwiCoqfz2tjPAhUMaxQKHRAfA5gQ6AEIGjAA#v=onepage&q=abirillu&f=false Tony Maalouf, Arabs in the Shadow of Israel, Kregel, 2003, p. 153]}} או ל[[עשתורת]] של השמיים. על פי פרשנות אחת, מרכיב השמיים בשמה קשור גם לשמותיהם של אלים בכירים אחרים במזרח הקרוב הקדום, כגון "בעלשמים" – "בעל של השמיים" מתרבויות הלבנט. קשר זה רלוונטי משום ההערכה שמקור שמה באלה עשתורת – זוגתו של האל הכנעני [[בעל (אל)|בעל]].{{הערה|[[#כוגן|כוגן]], עמ’ 107.}} מרכזיותה באה לידי ביטוי בכינוי האשורי לממלכת קדר – "העם של האלה עתרשמין" (אָלֻ שָה עָתָרְשָמָיִן{{הערה|[[#Eph’al|Eph’al]], עמ' 168.}}). יש הרואים בפולחן לאלה כגון זו, בעלת דומיננטיות בקרב שבטים רבים סביב קדר, כלי ששימש את הנהגת ממלכת קדר בגיוס לכידות ונאמנות במסגרת הפדרטיבית שיצרו מלכיה.{{הערה|[[#Edens|Edens]], עמ' 68.}}
*'''דָיָא (או דָאִי)''': אלה זו איננה מוכרת ממקורות אחרים ולא ברור תפקידה בפנתאון.
*'''נֻהָיָא (או נוּחָיְ או נֻחָא)''': [[אל השמש]]. בכתובות שנכתבו בדיאלקט ערבי עתיק באזור נג’ד שבדרום חצי האי ערב, נמצאו מספר התייחסויות לאל נוחא: "נוחא הוא המעוף אל תוך הזעם", "נוחא הוא קנאת המאוהב", "נוחא הוא מחלת מעיים וחצבת". נראה, אם כן, שאל זה שימש בתפקיד שלילי או מעניש כלשהו.
*'''רֻלְדָווֻ‘ (או רוּדָא או רָדוּ)''': כוכב הבוקר. לא ידוע מקומו של אל זה בפנתאון, אולם הוא אותר בכתובת בשפה הדומאתית (בדיאלקט הקדרי) שנמצאה מזרחית לנווה המדבר דומה. בכתובת הוזכר האל בהגייה - רָדוּ. עם זאת, ההערכה שהכתובות בשפה זו קדומה לכתובות אחרות בשפות הערביות או המרכז שמיות, וייתכן שאיות זה מבטא שלב או זמן מסוים בו כונה כך האל, וכינויו השתנה עם הזמן לא רק במישור הגאוגרפי, אלא גם הכרונולוגי.{{הערה|[[#Mcdonald|Mcdonald]], עמ' 501.}} בכתובות קדומות אחרות בחצי האי ערב מוזכר רודא בהקשרים שונים: "רודא הוא אנחנו" ו"רודא הוא הבכי".{{הערה|[[#Hoyland|Hoyland]], עמ' 207.}}
*'''אָב̣רְא̣ילֻו''': אין מידע על מהותו של אל זה.
*'''אָתָר-קוּרוּמָא (עָתָרְכֻרֻמָ)''': אין מידע על מהותו של אל זה.
 
 
==שפה==
[[קובץ:Semitic languages-he.svg|ממוזער|שמאל|250px|תפוצת השפות השמיות וביניהן השפות הצפון ערביות.]]
השפה בה השתמשו שבטי קדר היא ממשפחת '''השפות ה"מרכז שמיות"''', שמהן צמחה השפה ה[[ערבית]].{{הערה|[[#Mcdonald|Mcdonald]], עמ' 489–490, 501.}} השפה הצפון ערבית מיוצגת במחקר בכתובות סלע שנכתבו בין המאה השמינית לפנה"ס למאה הרביעית לספירה ומאז נעלמו מבלי שוב.{{הערה|[[#Mcdonald|Mcdonald]], עמ' 488.}} מדובר בכ-40,000 כתובות, אשר 98% מהם הן כתובות סלע (גרפיטי) ורובן כוללות בעיקר שמות. שפת הקדרים משתייכת לקבוצת הניבים הצפון-ערביים הנקראים, כל אחד, על שם נווה המדבר העיקרי באזורם – תימאנית (על שם נווה המדבר הגדול בתימא), דדנית (על שם נווה המדבר הגדול בדדן) ו'''דומאתית''' (על שם נווה המדבר בדומה/אדומתו – מרכז הממלכה הקדרית). קבוצה זו היא הקדומה בין הניבים הצפון ערביים, ומעריכים שהכתובות ששויכו לניבים אלה מתוארכות לאלף הראשון לפנה"ס. בשל מעורבותם של כל עמי צפון ערב במסחר אזורי, חלק מהכתובות בניבים אלו נמצאו גם מחוץ לאזור עצמו ובעיקר במסופוטמיה.{{הערה|שם=M.C.A.490|1=[[#Mcdonald|Mcdonald]], עמ' 490.}}