שומשום – הבדלי גרסאות

'''שֻׁמְשֹׁם''' (בשין '''ימנית'''{{הערה|1=[http://hebrew-terms.huji.ac.il/ מאגר המונחים של האקדמיה ללשון העברית]}}, בשפת הדיבור: '''סוּמְסוּם'''; [[שם מדעי]]: ''Sesamum indicum'') הוא [[צמח חד-שנתי]] הגדל בעיקר ב[[בורמה]], [[הודו]], [[סין]] ו[[אתיופיה]]. פרחיו בצבע צהוב. זרעי השומשום מהם האדם ניזון מצויים בתוך תרמיל. זרעי שומשום טחונים מהווים טחינה.

צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ו[[בצורת]] ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, מסיבהומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים.

מאחר שזרעי השומשום קטנים ושטוחים, קשה מאוד לייבש אותם במאסותבכמויות גדולות, מאחרשכן שהםהם יוצרים מחסום לתנועת אוויר,. מסיבה זו ישנהוג לאחסן אותם בתנאי [[לחות]] נמוכים ומבוקרים לאחר הקטיף.

השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי [[שמן]] הידוע לאדם, ישנםוישנם ממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] לזרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,000 שנים.

הזרעיםבדומה לאגוזים וגרעינים, זרעי שומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים מאוד, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי [[סויה]] מכילים כ-20% בלבד.

השמן עשיר ב[[אומגה 6]], [[חומצת שומן]] אשר בכמויות גדולות יכולה להוביל לדלקתיות ([[דלקת]]) מרובה ו[[מחלות לב]], אך אינו מכיל [[אומגה 3]], חומצת שומן חיונית לגוף ולבריאות הלב.

בחומר היבש שנשאר לאחר הוצאת השמן משתמשים בעיקר להזנת עופות אך גם לתעשיית המזון לבני האדם.