פרוור (תהליך) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:ynet (דיון) |
מ הוספת קישור לקמעונאות |
||
שורה 26:
ה[[מרכז מסחרי|מרכז המסחרי]] הראשון תלוי-הרכב הפרטי נבנה ב[[קנזס]] ב-[[1920]]. עד [[1970]] היו רשומים בארצות הברית יותר מ-15,000 מרכזים פרווריים שתוכננו מראש. באירופה לעומת זאת עד היום אין מרכזים רבים כאלה ומרבית הקניות עדיין נעשות במרכזי הערים באמצעות ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]]. הגורם המרכזי המשפיע על בחירת אמצעי הנסיעה הוא המרחק למרכז הקניות. כאשר בארצות הברית כל מרחק מעבר ל"קצר" זוכה בעדיפות לרכב פרטי בעוד באירופה משתמשים בתחבורה ציבורית הן למרחק קצר והן למרחק בינוני.
הגידול בבעלות על רכב פרטי ללא מגבלות [[תכנון ערים|תכנון]], יצר מצב בו שכונות פרווריות אינן צריכות להיות צפופות וצמודות למרכזים קיימים, הן אפילו לא חייבות להיות ממש על הדרכים הראשיות, דבר שהשאיר את המגרשים הסמוכים לדרכים ריקים בחלקם, ופנויים לשימושים אחרים כמו [[קמעונאות]]. מרחב שולי העיר נעשה אפוא יותר מפוזר. ה[[תעסוקה]] נהייתה גם היא מפוזרת ו[[סגרגציה גאוגרפית|מבוזרת]] יותר, ובעקבותיה ה[[יוממות]]. מרכז העיר נהיה רק אחד מכמה יעדים אפשריים, ואיבד את תפקידו המסורתי כשחקן בלתי-מעורער. רוחבה של חגורת המעבר בין העיר לכפר התרחב עד מאוד בעקבות שינויים אלו.
יתרון נוסף ששיחק לטובת הפרוורים על פני המרכז הישן הוא התפתחות רשת הכבישים שבעקבותיה הועתקו מפעלים רבים מהעיר אל ה[[פריפריה]] הרחוקה בה "לא יפריעו" לפעילות האנושית. שינוי זה הפך את מרכז העיר למרוחק מהמפעלים ולעומתו את שולי העיר לאזורים נגישים יותר לתוצרת, ולפיכך מתחרים רציניים וזולים יותר מהשווקים במרכז העיר{{הערה|higbee, 1960}}.
| |||