ברוך שאמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏נוסחים: הגהה
שורה 23:
בנוסח תימן מוסיפים גם: {{ציטוטון|ברוך מושיע ומרחם}}.
 
==הוספותתוספות (שבת ויו"ט)==
ב[[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבות ארץ ישראל]] ב[[תקופת הגאונים]] אמרו את הפתיח 'ברוך שאמר' רק ב[[שבת]]ות ו[[ימים טובים]], ובחול התחילו בברכה עצמה. וכן כתב ב[[סידור רב סעדיה גאון]]. אך ב[[סדר רב עמרם גאון]] כתב להוסיף בשבת: {{ציטוטון|ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}, ובחגים: {{ציטוטון|ברוך אשר נתן מועדי שמחה וחגי נדבה לעמו ישראל}}.
 
שורה 29:
 
==מנהגים שונים==
בעל [[ספר יוחסין השלם|ספר היוחסין]] כותב, כי בשבת הראשוןהראשונה של מנוי [[ראש הגולה|ראשי גלויות]] בבבל היה החזן משורר "ברוך שאמר והיה העולם", והבחורים היו עונים "ברוך הוא", והחזן אומר "ברוך עושה בראשית" והבחורים ענו "ברוך הוא", וכן על כל המאמרים המתחילים 'ברוך' היו עונים 'ברוך הוא'. בספר שבט יהודה מביא את סדר אמירת 'ברוך שאמר' באופן אחר: החזן התחיל 'ברוך שאמר', וראשי הישיבות ענו 'ברוך אומר ועושה', וחוזר החזן ואומר 'ברוך גוזר ומקיים', והם עונים 'ברוך עושה בראשית' וכו'. וכל זה היה לרוממות ריש גלותא ולהדרת שמחתו. אבל בתפילה לא שרו אותו כפזמון אלא כברכה שלמה. ותיבות "ברוך הוא" הם מגוף הברכה<ref>עבודת ישראל עמ' 58, ועי' [[כלבו (ספר)|כלבו]] סי' ד'.</ref>.
 
בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד.
 
יש הנוהגים לאחוז ב[[ציצית|חוטי הציצית]] בשעת אמירת 'ברוך שאמר'{{הערה|1=[[משנה ברורה]] סימן נ"א, א'}}, ובתום הברכה לנשקן. אך [[הגר"א]] הורה שלא לאחוז את הציצית שמאחוריושבכנפות האחוריות.
 
==לקריאה נוספת==