נואל קאוורד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (לעיתים) |
|||
שורה 23:
==ראשית חייו==
[[קובץ:Noel Coward in his teens.jpg|שמאל|ממוזער|נואל קאוורד]]
נואל קאוורד נולד בטדינגטון, ב[[ריצ'מונד שעל התמזה]] שב[[אנגליה]] לארתור סאבין קאוורד (1856–1937), פקיד, ולאשתו ויולט אגנס (1863–1954), בתו של הנרי גורדון וויטש, קברניט ומודד ב[[הצי המלכותי הבריטי|צי המלכותי הבריטי]]. הוא היה השני מבין שלושת ילדיהם, שהבכור שבהם נפטר ב-[[1898]] בגיל שש. נואל קאוורד החל להופיע בתיאטרון ווסט אנד בגיל צעיר. היה חבר ילדות של הרמיון ג'ינגולד, חרף העובדה שאמה לא רוותה נחת מהקשר.
קאוורד היה תלמיד בבית הספר לתיאטרון 'האקדמיה איטליה קונטי', הופעתו המקצועית הראשונה הייתה ב-[[27 בינואר]] [[1911]], במחזה הילדים 'The Goldfish'. לאחר הופעה זו, קיבל הצעות מתיאטראות שונים לגלם את דמותם של ילדים. הוא לוהק עבור הפקה של 1914 שהציגה את [[פיטר פן]].
בגיל 14 הוא נעשה מאהבו של פיליפ סטריטפילד, צייר בוהמיין שלקח אותו תחת חסותו והציגו בפני החברה הגבוהה בסלונה של מרת אסטלי קופר. היא קיבצה מסביבה אומנים והזמינה אותו לחיות באחוזתה בהאמבלטון, רוטלאנד, אולם הוא הוזמן להתארח בחוות ביתה ולא בבניין האחוזה ההדור, מחמת מעמדו החברתי הנמוך.{{הערה|1=[http://www.culturevulture.net/Television/NoelCoward.htm The Noel Coward Story]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} סטריטפילד נפטר מ[[שחפת]] בשנת [[1915]].
שורה 41:
==מלחמת העולם השנייה==
בעת פריצתה של [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1939]] עבד קאוורד קשה מתמיד. בזמן שהמלחמה פרצה הוא עזב את [[פריז]]. היה זה פסק זמן שלקח מכתיבה על מנת להופיע בפני החיילים, אולם לאחר זמן מה גמלה ההחלטה בלבו לשוב למלאכת הכתיבה. בצד סיוריו המתוקשרים ביותר שבידרו את כוחות בעלות הברית, הוא גם הועסק בעבודת מודיעין בשירות ריגול החוץ הבריטי [[MI6]]. תכופות היה מתוסכל מהביקורת שהוטחה כלפיו בשל אורח חייו הראוותני, כשנדמה היה שהוא חי את חיי החברה הגבוהה בעוד שאנשי הארץ סבלו - במיוחד הדבר התבטא בטיוליו לאמריקה{{הערה|שם=autogenerated1|1=http://www.telegraph.co.uk/news/main.jhtml;jsessionid=UD2N0ZMGUPKPLQFIQMFCFFOAVCBQYIV0?xml=/news/2007/11/03/nchurchill103.xml}} קאוורד היה חסר אונים אל מול הביקורת מכיוון שלא יכול היה לגלות כי עבד עבור השירות החשאי.
שירותו החשאי של קאוורד החל בשנת [[1937]] כאשר דיפלומט בריטי בכיר בשם רוברט ונסיטארט החליט לנצל את הראוותנות, התבונה והזיכרון המושלם של קאוורד כדי לסייע לרשת מודיעין אנטי-נאצית בלתי רשמית שוונסיטארט הקים ב[[אירופה]]. בשליחותו של ונסיטארט יצא קאוורד לסיורים ב[[ורשה|וורשה]], ב[[מוסקבה]] וב[[הלסינקי]], שבמסגרתם שר והופיע בפני קהל ובמקביל אמד את ההשפעה הנאצית בקרב האח"מים שבפניהם הופיע. עם פרוץ המלחמה נשלח קאוורד לפריז, שם בילה רבות בחברתם של [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|הדוכס מווינדזור]] ואשתו [[ואליס סימפסון]] שהיו אוהדי הנאצים והיו בגדר סיכון לחזרה לכס המלוכה בבריטניה בחסות הנאצים, אם אלה יכבשו את בריטניה. קאוורד הלך למסיבותיהם של בני הזוג, כדי להשגיח עליהם. לאחר [[מבצע דינמו|פינוי דנקירק]] יצא קאוורד ל[[ארצות הברית]], שם התלווה ל[[קארי גרנט]], שפעל בחשאי בשירות ה-[[FBI]], כדי לאמוד את התחושות בימין ובשמאל האמריקאי ביחס למלחמתה של בריטניה. בימין נכללה קבוצת כוכבי קולנוע, ביניהם [[ארול פלין]] שנחשדו באהדה לנאצים והשמאל הושפע מהברית של [[יוסיף סטלין|סטלין]] ו[[אדולף היטלר|היטלר]] וחיכה לתבוסת בריטניה. ב-[[1973]] זמן לא רב לפני מותו הודה קאוורד, בפני כותב ה[[ביוגרפיה]] שלו, בעברו כמרגל.
ידידו הקרוב, [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת]], עודד את הממשלה להעניק לקאוורד תואר אבירות בשל מאמציו ב-[[1942]]. [[וינסטון צ'רצ'יל]] בלם את הדבר, בשל הסתייגותו מסגנון חייו הנוצץ של קאוורד.{{הערה|שם=autogenerated1 }} סיבתו הרשמית של צ'רצ'יל היה הטלת קנס של מאתיים לירות שטרלינג בשל עבירות מטבע זר (הוא הוציא 11,000 לירות שטרלינג בטיולו באמריקה). לו הגרמנים היו פולשים לאנגליה היה קאוורד עלול להיאסר ולהיהרג בשל הכללתו ב'ספר השחור' שלהם, ביחד עם אישי ציבור נוספים כגון [[הרברט ג'ורג' ולס]], בשל דעותיו הסוציאליסטיות. כמה סבורים, לעומת זאת, כי תואר האבירות נמנע ממנו בשל ההומוסקסואליות שלו. מתיעוד שהתגלה לאחרונה נמצא שקאוורד היה ברשימת החיסול של הנאצים בשל שירותו ב-[[MI6]].
קאוורד כתב ופרסם כמה שירים פופולריים ביותר במהלך המלחמה, המפורסמים שבהם הם 'London Pride' ו-'Don't Let's Be Beastly to the Germans'. הוא התלונן בפני [[וינסטון צ'רצ'יל]] חברו לציור כי הוא חש שאינו עושה די על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. צ'רצ'יל הציע להפיק סרט שיתבסס על הקריירה של סרן לורד [[לואי מאונטבטן]]. התוצאה הייתה סרט דרמה ימי, 'In Which We Serve', שבו קאוורד כתב, כיכב, הלחין את המוזיקה וביים בשיתוף פעולה עם [[דייוויד לין]]. הסרט נחל הצלחה משני עבריו של האוקיינוס האטלנטי וקאוורד זכה ב[[פרס אוסקר לשם כבוד]].
שורה 52:
==עבודתו המאוחרת==
במהלך [[שנות ה-50]] חלה ירידה חדה בפופולריות שקאוורד זכה לה, כאשר מחזות כגון Nude with Violin,{{כ}} Quadrille,{{כ}} Relative Values ו-South Sea Bubble לא קצרו שבחים רבים מצד הביקורת ולא זכו לאהדה רבה בקרב הקהל. חרף זאת הוא שמר על פרופיל ציבורי גבוה, בהמשיכו לכתוב (
לאחר שכיכב פעמים מספר בטלוויזיה בשנות ה-50 המאוחרות לצד מארי מרטין, עזב קאוורד את בריטניה מסיבות מיסוי. בתחילה הוא התיישב ב[[ברמודה]] ואחר כך עבר ל[[ג'מייקה]], שם בילה את שארית ימיו. מחזהו Waiting in the Wings משנת [[1960]], עסק במתחולל בבית מרגוע לשחקניות לאחר פרישתן, וסימן נקודת מפנה בפופולריות שלו, קצר תשואות ממבקרים, שהשוו אותו לעבודתו של [[אנטון צ'כוב]]. בשנות ה-60 חלה תחייה בפופולריות שלו, עם מספר הפקות חדשות של מחזותיו משנות ה-20 ומספר תסקורות שהללו את המוזיקה; קאוורד כינה קאמבק זה בשם "הרנסאנס של אבא".
הפקתו האחרונה של קאוורד הייתה Suite in Three Keys משנת 1966, טרילוגיה שהתרחשה בסוויטת בית מלון, בו הוא גילם את התפקיד הראשי של הטרילוגיה. הטרילוגיה זכתה לתשבחות רבות מהמבקרים והיא מילאה היכלות בבריטניה. קאוורד תכנן לככב במחזה זה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]], אולם לא עלה בידו לנסוע מחמת מחלתו. רק שניים ממחזותיו הועלו בניו יורק, כשהכותרת השתנתה ל-Noel Coward in Two Keys ולתפקיד הראשי נכנס [[יו קרונין]].
שורה 61:
בשלב זה סבל קאוורד מ[[דלקת מפרקים]] ומאובדן זיכרון לפרקים, שפגם בעבודתו בסרט [[הג'וב האיטלקי]], קאוורד פרש מהתיאטרון. ב-1970 הוענק לו תואר אבירות והוא מת ב[[ג'מייקה]] במרץ 1973 מדום לב בגיל 73. הוא נטמן שלושה ימים מאוחר יותר בפיירלי היל שבג'מייקה, בראש גבעה המשקיפה על החוף הצפוני של האי. ב-28 במרץ 1984 הסירה [[אליזבת, המלכה האם|המלכה אליזבט]] את הגולל מעל מצבת זיכרון ב-Poets’ Corner שב[[מנזר וסטמינסטר]].
קאוורד כתב מעל חמישים מחזות ואריכי נגן רבים של שירים מקוריים, הוא חיבר תסקורות מבדחות, שירה, מספר כרכים של [[סיפור קצר|סיפורים קצרים]] ואת הרומן Pomp and Circumstance בשנת 1960; כמו כן חיבר שלושה כרכי [[אוטוביוגרפיה]]. פרט לכך ראו אור מספר ספרי מוזיקת שירים פרי עטו, יומנים ומכתבים.
קאוורד היה צייר נלהב, כרך ובו שיעתוקים של כמה מעבודות האומנות פרי מכחולו ראו אור. תיאטרון נואל קאוורד ברחוב סנט מרטין נפתח ב-1 ביוני [[2006]], לאחר שיפוץ נרחב, עבור הבכורה של [[אבניו Q]] ב[[לונדון]]. התיאטרון פתח את דלתותיו ב-[[1903]] כתיאטרון החדש, ושמו הוסב לתיאטרון אלביי ב-[[1973]]. הופעת הבכורה של קאוורד ב[[ווסט אנד]] בתיאטרון החדש, הייתה ב-[[1920]].
שורה 85:
==פרודיות ותרבות פופולרית==
[[פרודיה|פרודיות]] של וכמחווה לקאוורד וסגנונו כוללות את:
* דמותו של בברלי קרלטון במחזה ברודוויי משנת 1939 The Man Who Came to Dinner הייתה מבוססת על קאוורד. גילם אותו רג'ינלד גרדינר בסרט משנת 1942 על פי המחזה.
* בסרט משנת 1982 Better Late Than Never, משחק [[דייוויד ניבן]] את ניק קארטלנד, שחקן [[קברט]] מזדקן שהשורה המפורסמת מתוכו היא I've Been To A Marvellous Party.
* במאי 1994 שידרה רשת BBC World Service את מחזהו של ג'ון ויין-טייסון Marvellous Party, על איחוד מחדש בגיל העמידה ב[[לאס וגאס]] של קאוורד ושותפתו אזמה ויין-טייסון, בכיכובם של סטנלי באקסטר כקאוורד ודורותי טוטין כויין-טייסון.
* בשנת 1998 הופץ האלבום Twentieth-Century Blues: The Songs of Noel Coward. האלבום מכיל את שיריו של קאוורד אותם מבצעים [[סטינג]], [[אלטון ג'ון]], [[פט שופ בויז]], The Divine Comedy{{כ}}, Vic Reeves, [[פול מקרטני]] ואחרים.
* קאוורד הופיע כאורח קבוע בפרק החמישי והשישי של Goodnight Sweetheart [[סיטקום]] ה-BBC.
* קאוורד היה דמות מובילה בקומדיה של ג'רמי קינגסטון, Making Dickie Happy, שגם הציגה את [[אגאתה כריסטי]] ו[[לואי מאונטבטן]] (דיקי מהכותרת), שהועלתה לראשונה בתיאטרון רוזמארי בארנץ' בספטמבר 2004 בלונדון.{{הערה|1=Martin, Dominic. [http://www.thestage.co.uk/reviews/review.php/4361/making-dickie-happy ''Making Dickie Happy'']. TheStage.co.uk. 27 September 2004.}}
שורה 143:
*''[[Hearts of the World]]'' (1918, uncredited)
*''[[Across the Continent]]'' (1922, uncredited)
*''[[The Scoundrel]]'' (1935)
*''[[In Which We Serve]]'' (1942, also director/screenwriter)
*''[[Blithe Spirit (1945 film)|Blithe Spirit]]'' (1945, as narrator)
*''[[The Astonished Heart]]'' (1949)
*{{מימין לשמאל|[[מסביב לעולם בשמונים יום (סרט, 1956)|מסביב לעולם בשמונים יום]] (1956)}}
*''[[Our Man in Havana (film)|Our Man in Havana]]'' (1959)
*''[[Surprise Package]]'' (1960)
*''[[Paris, When It Sizzles|Paris - When It Sizzles]]'' (1964)
*''[[Present Laughter]]'' (1964, TV)
*''[[The Vortex]]'' (1964, TV)
*''[[Bunny Lake Is Missing]]'' (1965)
*''[[Androcles and the Lion (1952 film)|Androcles and the Lion]]'' (1967, TV)
*''[[Boom! (1968 film)|Boom!]]'' (1968)
שורה 162:
===ספרים שכתב===
<div style="direction: ltr;">
*Coward, Noel. ''Future Indefinite''. Second volume of autobiography, WWII. Heinemann 1954.
*Coward, Noel. ''Past Conditional''. Third volume (unfinished) of autobiography. Heinemann 1986.
*Coward, Noel. ''Middle East Diary''. A diary of a wartime tour to entertain the troops "from Gib to Baghdad". Heinemann 1944
*Coward, Noel. ''Present Indicative''. Autobiography to 1931. Heinemann 1937. Facsimile reissue 1974 {{ISBN|0-434-14723-0}}
*Coward, Noel, introduction by Sheridan Morley. ''Noel Coward Autobiography'' (a single volume combining ''Present Indicative'' and ''Future Indefinite''). Methuen 1986 {{ISBN|0-413-606600}}.
| |||