אז'ן יונסקו – הבדלי גרסאות

'''אז'ן יונסקו''' (ב[[צרפתית]]: '''Eugène Ionesco''';{{כ}} [[26 בנובמבר]] [[1909]] - [[82928 במרץ]] [[1994]]), [[מחזאי]] ו[[סופר]] [[רומני]]-[[צרפתי]], מהמחזאים העיקריים של [[תיאטרון האבסורד]]. מעבר להלעגה של מצבי החיים הבנאליים, מחזותיו עוסקים בתיאור בדידותו של האדם וחוסר התוחלת שבקיומו.

יונסקו נולד ב-1909 ב[[סלטינה]] שב[[רומניה]], לאב רומני, העורך דין אואג'ן יונסקו ולאם אזרחית צרפתית ממוצא יהודי (מומר) ורומני-יווני, ייתכן ילידת [[קראיובה]] ברומניה, מריה תרזה (תרזינה) איפקר.{{הערה|Marta Petreu Ionescu în țara tatălui, Polirom 2012 Iași, București}}. את רוב ילדותו בילה ב[[צרפת]], אך חזר לרומניה ב-[[1925]] לאחר גירושי הוריו, שם למד [[ספרות]] [[צרפתית]] ב[[אוניברסיטת בוקרשט]] והתמחה בהוראת צרפתית. ב-[[1936]] נישא לרודיקה בוריליאנו. לזוג נולדה בת, לה כתב יונסקו כמה סיפורי ילדים. ב-[[1938]] חזר יונסקו עם משפחתו לצרפת כדי להשלים שם את עבודת הדוקטורט שלו. הוא נשאר בצרפת בעקבות פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1939]] וחי בעיר [[מרסיי]] עד לשחרור [[פריז]] ב-[[1944]], אז עבר לגור בבירה.

עבודותיו המקדמות ביותר של יונסקו, שהיו גם החדשניות ביותר, היו מחזות מערכה אחת: [[הזמרת הקרחת]] (1950), [[השיעור]] ([[1951]]), [[הכיסאות]] ([[1952]]), וז'אק ([[1955]]). מחזות אבסורדים אלה, אותם כינה "אנטי-מחזות", מבטאים את תחושות ה[[ניכור]] וחוסר האפשרות והעקרות שב[[תקשורת]], ויחד עםועם זאת לועגים ל[[קונפורמיזם]] ה[[בורגנות|בורגני]] וסוגי התיאטרון הרגילים. במחזות אלה דחה יונסקו את קו העלילה הרגיל כבסיס המחזה, ובמקום זאת השתית את המבנה הדרמטי על מקצבים מאיצים ועל חזרה מעגלית. הוא התעלם מפסיכולוגיה ומדיאלוגים נהירים, וכך צייר עולם בלתי-אנושי, המכיל רק דמויות מכניות, בובתיות, המשוחחות ביניהן במשפטים סתומים או בלתי סבירים. בשלב זה הלשון שבפי הדמויות מתדלדלת, ומילים וחפצים מקבלים חיים משל עצמם, המכריעים בהדרגה את הדמויות ויוצרים תחושת אימה.

ב"רצח ללא שכר" התחיל יונסקו לחקור מצבים דרמטים מתמשכים יותר, שבתוכן דמויות אנושיות רבות יותר. אלה כוללות את הדמות '''בֵּרנְזֶ'ה''', דמות מרכזית ברבים ממחזותיו של יונסקו, שהאחרון בהם הוא "טיול באוויר". ברנז'ה הנוהוא דמות [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפית]] למחצה המבטאת את תמיהתו וחרדתו של יונסקו לנוכח מוזרותה של המציאות. הוא תמים באופן משעשע וזוכה לאהדת הצופים. ב"רצח ללא שכר" הוא נתקל במוות בדמותו של רוצח סדרתי. ב"[[קרנפים (מחזה)|קרנפים]]" הוא רואה את ידידיו הופכים ל[[קרנף|קרנפים]] בזה אחר זה, עד שהוא ניצב לבדו ללא-שינוי מול מגפת הקונפורמיזם. במחזה זה מבטא יונסקו יותר מכל את אימתו מקונפורמיזם אידאולוגי, בהשראת עליית [[התנועה הלגיונרית]] ה[[פשיזם|פשיסטית]] ברומניה בשנות השלושים של המאה ה-20. ב"המלך הנוטה למות" ברנז'ה הוא "המלך ברגנר הראשון", דמוי [[כלאדם]] המנסה {...}

להוציא [[ליברית]] ל[[אופרה]] שמעולם לא הועלתה, יונסקו לא כתב לתיאטרון אחרי המחזה "מסע בין המתים" ב-[[1981]]. המחזה "הזמרת הקרחת" מוצג בפריז בתיאטר דה לה הושט

*תזה על "נושאי החטא והמוות בשירה הצרפתית מאז בודלר"