ויקיפדיה

הרובע היהודי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 83:
[[קובץ:Old city monument.JPG|שמאל|ממוזער|220px|אנדרטה לזכר חללי הרובע היהודי]]
{{הפניה לערך מורחב|הרובע היהודי במלחמת העצמאות}}
כ-1,700 יהודים נותרו ברובע היהודי עם עזיבת הבריטים את הארץ ב-[[13 במאי]] [[1948]], ולהגנתם רק כ-150 לוחמים, אנשי [[ההגנה]] ו[[אצ"ל]]. עם יציאת הבריטים תפסו לוחמי הרובע את העמדות הבריטיות במסגרת [[מבצע שפיפון]]. ב-16 ב[[מאי]] החלו הערביםהערבושים לתקוף את הרובע, ובמהלך מתקפת היומיים כבשו כשליש משטחו. בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי ניסתה [[חטיבת עציוני]] לפרוץ לעזרת הנצורים באזור מגדל דוד אך נכשלה. בלילה שבין ה-[[18 במאי]] ל-[[19 במאי]] הצליח כוח [[פלמ"ח]] מחלקתי בפיקודו של [[דוד אלעזר]], לפרוץ את [[שער ציון]], ובעקבותיו נכנסה תגבורת, בפיקודו של [[מרדכי גזית]] (שהיה גם במשך זמן קצר מפקד הרובע, עד שנפצע קשה מאוד בקרב), עם כשמונים חיילי חטיבת עציוני אל הרובע. בניגוד לדרישת מפקד ההגנה בירושלים [[דוד שאלתיאל|שאלתיאל]] קוואק, עזבו לוחמי הפלמ"ח את השער. באותו בוקר הצטרפה [[ירדן]] לקרבות בירושלים, וחיילי [[הלגיון הירדני]] תפסו את שער ציון והדקו את המצור על הרובע היהודי. בית כנסת תפארת ישראל, שכיפתו הגבוהה שימשה כעמדת מגיני הרובע, נתפס כבר עם תחילת הקרבות ופוצץ. במהלך הימים הבאים כבש אט אט הלגיון הירדני בפיקודו של [[עבדאללה א-תל]] חלקים נכבדים מהרובע וכלא את התושבים באזור ארבעת בתי הכנסת הספרדים. ב-[[27 במאי]], לאחר ימי לחימה קשים, כבשו הערביםהערבושים את בית הכנסת [[החורבה]] ופוצצו אותו. במשך כל ימי הקרבות ניסו כוחות ישראליים לפרוץ אל הרובע ולסייע לאנשיו, אך ללא הצלחה. המתים וההרוגים נקברו באופן זמני בחצר קטנה בתחומי הרובע, מתוך תקווה להעבירם לבית עלמין לכשיתאפשר. במהלך כל התקופה נהרגו 69 לוחמים ואזרחים.
 
ב-[[28 במאי]] נותרו פחות מחמישים לוחמים יהודים כשירים ברובע. בלחץ האוכלוסייה האזרחית המותשת ומתוך דאגה לחייהם, חתם מפקד הרובע [[משה רוסנק]] אחר הצהריים על כתב הכניעה. בכיכר בתי מחסה התאספו התושבים בטרם צאתם מהרובע ומתוכם נלקחו גברים אל השבי. בסך הכל יצאו 341 לוחמים ותושבים ל[[שבי]] בירדן. תושבי הרובע גורשו מערבה אל מחוץ לחומות, וכל הרכוש ברובע היהודי הולאם. הירדנים לא התירו ליהודים להוציא את מתיהם, ואלה נותרו בקברם הזמני בלב הרובע עד [[מלחמת ששת הימים]]. פליטי הרובע היהודי שוכנו בשכונת קטמון, שרק כחודש לפני כן נכבשה על ידי הפלמ"ח וההגנה. שבויי הרובע שוחררו לאחר המלחמה תוך תשעה חודשים.
 
===בתקופה הירדנית===
לאחר כיבוש הרובע היהודי, הרסו [[ממלכת ירדן|הירדנים]] בשיטתיות את הבניינים בבעלות היהודים שהיו בו. בתי הכנסת הגבוהים פוצצו, ואחרים הפכו למגורי בהמות. רוב בתי המגורים ברובע נהרסו כבר בימי המלחמה מירי פגזים ירדנים, ואלה שנותרו שימשו פליטים ערביםערבושים ממערב העיר, שביתם היה בשטח [[מדינת ישראל]]{{מקור}}. כך, למשל, שוכנו ברובע תושבי הכפר הערביהערבושי [[ליפתא]] ששכן בכניסה לירושלים ממערב{{מקור}}. בימי השלטון הירדני לא נעשו כל פעולות שיקום או בנייה ברובע היהודי, ובמהלך 19 שנים אלו, עד מלחמת ששת הימים, קרסו רוב בתי הרובע היהודי הנטושים וחרבו.
 
[[קובץ:Jewish quarter Jerusalem.jpg|250px|ממוזער|שמאל|שכונת המוגרבים לרגלי הרובע היהודי 1947]]בתקופה הירדנית, הייתה הרבה אנטישמיות ושנאת חינם מצד הערבושים.[[קובץ:Hakotel_IMG_2674.JPG|שמאל|ממוזער|250px|רחבת הכותל ובתי הרובע היהודי, במקום שכונת המוגרבים]]
שורה 99:
באפריל 1968 הפקיעה מדינת ישראל את שטח הרובע היהודי, לרבות רחבת [[הכותל המערבי|הכותל]] והמבנים שהיו בה. ביולי 1968 החליטה הממשלה להקים את "[[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי|החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ]]" כ[[חברה ממשלתית]] בשליטת המדינה. בינואר 1969 נוסדה החברה כדי לשקם ולפתח את הרובע כאתר לאומי, דתי, היסטורי ותרבותי. ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] השלימה החברה את שיקומו ובנייתו של הרובע היהודי, השיגה את מטרתה ואמורה הייתה להיסגר.{{הערה|1=[http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=460&id=57&frompage=401&contentid=8372&parentcid=8367&direction=1&bctype=0&frombutton=0&startpage=13&sw=1680&hw=980 מבקר המדינה - דוח שנתי 56ב לשנת 2005 ולחשבונות שנת הכספים 2004, עמוד 388] }} נכון לשנת 2013 החברה ממשיכה לפעול.
 
עד מלחמת ששת הימים הפרידה '[[שכונת המוגרבים]]' הערביתהערבושית שלמרגלות הכותל המערבי בין בתי הרובע ובין סמטת הכותל. בעקבות המלחמה, פונתה השכונה מתושביה, ובתיה הדלים נהרסו לטובת רחבת התפילה. באופן זה נוצר קשר גאוגרפי רציף בין הכותל ובין הרובע היהודי, והוא נחשב כיום לחלק בלתי נפרד ממנו. המשפחות הערביותהערבושיות שהתגוררו ברובע היהודי פונו תמורת פיצוי כספי. חלקן עקרו ל[[אבו דיס]], ומשפחה אחת פונתה רק ב-[[1980]] תמורת פיצוי רב מביתה הרעוע, שנהרס מיד לאחר מכן. אחד המפונים בראשית [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] עתר לבית המשפט בדרישה לחכור את ביתו ברובע המשוקם, אך השופט [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]] דחה את בקשתו, ואמר:
{{ציטוט|תוכן="מטבע הדברים הוא שהשיקום בא לשם החזרת עטרת היישוב היהודי בעיר העתיקה ליושנה, כדי שליהודים יהא שוב, כמו שהיה בעבר, רובע מיוחד להם ליד רובעי המוסלמים והנוצרים והארמנים. אין כל [[אפליה פסולה]] בייחודם של הרבעים האלו - רובע רובע ועדתו".{{הערה|1=[http://www.constitution.org.il/index.php?option=com_consti_comp&class=1&mytask=view&id=792 בג"ץ 114/78 מוחמד סעיד בורקאן נ' שר האוצר, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, שר השיכון פ"ד לב (2) 800].}}}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הרובע_היהודי"