הר הצופים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מלחמת העצמאות: תיקון טעויות לגבי הסכם הר הצופים - נתונים מתוך ההסכם שצורף כקישור. המפה לא אבדה אלא היתה שנויה במחלוקת (כל צד ופרשנותו). |
|||
שורה 47:
ב[[מלחמת העצמאות]] נותק ההר מירושלים העברית מכיוון שהדרך אליו עברה בשכונת [[שייח' ג'ראח]] הערבית. ההר הפך ל[[מובלעת]] שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. לאחר שבאפריל [[1948]] הותקפה שיירה של עובדי בית החולים הידועה גם כ[[שיירת הדסה]] הופסקה תנועת השיירות, והושבתה פעילות האוניברסיטה ובית החולים.
ב־[[7 ביולי]] 1948, יום אחד לפני סיומה של [[ההפוגה הראשונה]], נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של [[הלגיון הערבי]] על [[אזור מפורז|פירוזו]] של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של [[האו"ם]] .{{הערה|1=חתומים על ההסכם: [[דוד שאלתיאל]] - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.}} ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, [[בית החולים הדסה הר הצופים]], [[בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים|בית הקברות הצבאי הבריטי]], והכפר הערבי [[עיסאוויה]] כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע [[שטח הפקר]], ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את [[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] ([http://lib.cet.ac.il/storage/Pics%5C12900_12999%5C0000012905%5C12905_198%5B1%5D.gif מפה]). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 [[שוטר]]ים, החמושים ב[[נשק קל]] בלבד,
ניתן לעיין בנוסח ובמפת ההסכם, כפי שפורסמו על ידי מרכז ההסברה של מפא"י ב-1958, באתר [http://www.eretzisrael.co.il/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96-%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A4%D7%90%D7%99-1958/ EretzIsrael.co.il ].
שורה 53:
===מובלעת הר הצופים===
שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר [[חייל]]ים במדי שוטרים ,{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|הלך לעולמו מנחם שרפמן, "מלך הר הצופים"|3546625|23 במאי 2008}}}} הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, והצליחה לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעיתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים של השטח הישראלי היו שנויים במחלוקת בין הצדדים
ב־[[1954]] הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "[[יחידת מצוף 247]]" לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעיתים רחוקות במשך התקופה, אם כי [[הוראות פתיחה באש|הוראות הפתיחה באש]] הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים [[1957]] וב־[[1958]]. ב־1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני ב[[גן בוטני|גן הבוטני]] של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם היושב ראש האמריקאי של [[ועדת שביתת הנשק]] שבא לתווך בין הצדדים. בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה.
| |||