הסנאט האוסטרלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
David.r.1929 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
David.r.1929 (שיחה | תרומות) סקריפט החלפות (לעיתים) |
||
שורה 39:
}}
{{פוליטיקה של אוסטרליה}}
'''הסנאט האוסטרלי''' (ב[[אנגלית]]: '''Australian Senate''') הוא אחד משני הבתים המרכיבים את [[הפרלמנט האוסטרלי]]. ה[[סנאט]] מתפקד בתור [[בית עליון|הבית העליון]] בעוד [[בית הנבחרים האוסטרלי]] מתפקד בתור [[הבית התחתון]]. ההרכב והסמכויות של הסנאט נוסדו לראשונה בחלק ב' של הפרק הראשון של [[חוקת אוסטרליה]]. בסנאט חברים כ-76 סנאטורים, 12 מכל אחת משש ה[[מדינות אוסטרליה|מדינות]], שניים מ[[הטריטוריה הצפונית]] ושניים מ[[טריטוריית הבירה האוסטרלית]]. הסנאטורים נבחרים בשיטת [[הקול היחיד הנייד]]. שלא כמו ברוב הבתים העליונים במדינות בהן נהוגה [[שיטת הממשל של וסטמינסטר]], הסנאט הוא בעל כוח משמעותי הכולל את היכולת לחסום [[חקיקה]] שיזמה ה[[ממשלה]] בבית הנבחרים, מה שהופך את הסנאט לבית המחוקקים החשוב יותר במדינה, בדומה ל[[סנאט של ארצות הברית]]. כתוצאה מייצוג יחסי, הסנאט כולל שפע של [[מפלגה|מפלגות]] המתחרות על כוח. למפלגת השלטון (ה[[קואליציה]]), אשר עליה לשמור על האמון של בית הנבחרים, יש רוב בסנאט
בסנאט הנוכחי מיוצגת הקואליציה על ידי 33 מושבים והלייבור מיוצג על ידי 25 מושבים. מפלגת הירוקים מחזיקה ב-10 מושבים, מפלגת פלמר המאוחדת ב-3 מושבים, מושב אחד לעוד שלוש מפלגות קטנות ושני מושבים לשני חברים עצמאיים. במצב הנוכחי, כדי שהסנאט יאשר חקיקה, על הקואליציה להשיג את תמיכתם של שישה סנאטורים בנוסף לזו של הסנאטורים מטעמה.
[[נשיא]] הסנאט הנוכחי ([[2017]]) הוא [[סטיבן פרי]] מ[[המפלגה הליברלית האוסטרלית]].
== תפקיד ==
ה[[חוקה]] של [[אוסטרליה]] משנת 1900 הקימה את הסנאט כחלק ממערכת חדשה של ממשלת [[דומיניון]] באוסטרליה. מנקודת מבט ממשלתית השוואתית, הסנאט האוסטרלי מציג מאפיינים ייחודיים. שלא כמו בתים עליונים בממשלות אחרות של [[שיטת הממשל של וסטמינסטר|מערכת וסטמינסטר]], הסנאט אינו גוף בעל כושר סמכות מוגבל. במקום זאת הסנאט נועד לשחק (והוא משחק) תפקיד פעיל בחקיקה. במקום שתפקידו של הסנאט האוסטרלי יהיה זהה לזה של [[בית הלורדים]] או של [[הסנאט הקנדי]], הסנאט האוסטרלי דומה בתפקידו לזה של [[הסנאט האמריקאי]], על ידי מתן ייצוג שווה לכל מדינה.
אף כי [[ראש ממשלת אוסטרליה]] הוא חבר בית הנבחרים (לאחר ש[[ג'ון גורטון]] מונה לראש ממשלה ב-1968, הוא התפטר מהסנאט ונבחר לבית הנבחרים), חברים אחרים בממשלה עשויים לבוא מבתי חקיקה שונים באוסטרליה{{הערה|[http://www.aph.gov.au/About_Parliament/Senate/Powers_practice_n_procedures/Senate_Briefs/Brief14 No. 14 - Ministers in the Senate], באתר הפרלמנט האוסטרלי}}. כמו ברוב הבתים העליונים בפרלמנטים דו-צדדיים, הסנאט אינו יכול להציג או לשנות הצעות ניכוס (הצעות חוק המאשרות הוצאות ממשלתיות של הכנסות ציבוריות) או הצעות חוק המטילות [[מסים]]. תפקיד זה שמור לבית התחתון ורק הוא יכול רק להעביר או לדחות את הצעות החוק. מידה זו של שוויון בין הסנאט לבית הנבחרים משקפת את רצונם של מחברי החוקה להתייחס לרצונן של מדינות קטנות לקבל סמכויות חזקות בסנאט כדרך להבטיח שאינטרסים של מדינות מאוכלסות יותר, לא ישלטו לגמרי בממשלה.
שורה 62:
=== הצבעה ===
שני בתי הפרלמנט יכולים להצביע ב[[הצבעה קולית]]. יושב ראש הישיבה מכריז את השאלה העומדת להצבעה ולאחר מכן מתבקשים התומכים להכריז "כן" (Aye) והמתנגדים "לא" (No) ועל פי מיטב שמיעתו מכריז על תוצאות ההצבעה. רק במקרה שלפחות שני חברי פרלמנט דורשים הצבעה בהפרדה (Division) או הצבעה שמית. במקרה כזה מצלצלים פעמונים בכל רחבי [[בית הפרלמנט (קנברה)|בית הפרלמנט]] המזמנים את חברי הסנאט או את חברי בית הנבחרים להגיע ל[[הצבעה]]. בשיטת ההצבעה בהפרדה מתקבצים התומכים בשאלה העומדת להצבעה בצדו הימני של החדר והמתנגדים בצדו השמאלי. הם נמנים על ידי סופרים (tellers), שהם מצליפי הקואליציה והאופוזיציה.
במקרה של חוסר הסכמה בין הסנאט לבין בית הנבחרים על שאלת חקיקה, מאפשרת החוקה פיזור של שני בתי הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות. במקרה שגם לאחר הבחירות עדיין אין הסכמה בין הבתים, רשאי [[המושל הכללי של אוסטרליה]] לכנס את שני הבתים לישיבה משותפת לדון בנושא. ישיבה משותפת כזאת התקיימה רק פעם אחת בתולדות הפרלמנט, לאחר הבחירות של [[1974]]. סיבות נוספות לישיבות משותפות של שני בתי הפרלמנט הן: בחירת מחליפים לסנאטורים המייצגים את הטריטוריות של אוסטרליה באמצע כהונתם, נאום של אורח שמוזמן במיוחד כדי לנאום בפני שני הבתים, ישיבות זיכרון מיוחדות וישיבות סודיות שהתקיימו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].
| |||