כנסת הגדולה – הבדלי גרסאות

 

יש משערים שמספר זה נועד כדי לבצר קונצנזוס של כל החכמים סביב מוסד זה, עם הקמתו. על פי השערה זו, עם פטירתם של חברים, הלך ופחת המספר מ-120, עד שהגיע למספר 70 (או 71), המקובל כמספר החכמים ב[[סנהדרין]] הגדולה. מכאן ואילך תפקד המוסד בעצם כ'סנהדרין הגדולה', ואם נפטר אחד מחברי הכנסת הגדולה, הוכנס חכם אחר במקומו. על פי גרסה אחרת, תמיד היה קיים מוסד בן 70 חכמי דת (המקבילים לרבנים), שתפקידו היה לשמש כסנהדרין גדולה. רמז לכך ניתן למצוא בסיפור על שבעים הזקנים (חכמים) שמונו כדי לעזור למשה בהנהגת העם ({{תנ"ך|במדבר|יא|טז}}), ובסיפורים לאורך התורה על "זקני העם" (כשלפעמים מצוין, במקרא או ב[[פרשני המקרא|פרשנים]], שמספרם היה שבעים). לפי גרסה זו, שמשה הכנסת הגדולה כמוסד הנהגה דתי בתקופת [[שיבת ציון]], במשך כמאתיים שנה, כאשר שבעים מחבריו מהווים את הסנהדרין הגדולה, שהיא מוסד רבני, ושאר חבריה הם חכמי דת, [[נביא|נביאים]] (כמו חגי זכריה ומלאכי), ובראשה עומד הכהן הגדול (כמו עזרא הסופר בראשיתה ו[[שמעון הצדיק]] באחריתה).

כנסת הגדולה התקיימה, תוך כדי הפסקות, עד לחורבן הבית השני{{דרוש מקור}}.