התאבדויות המוניות בשלהי הרייך השלישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ayil676 (שיחה | תרומות)
מ קישור נוסף
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
סקריפט החלפות (לעיתים)
שורה 1:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146-1978-086-03, Joseph Goebbels mit Familie.jpg|250px|שמאל|ממוזער|[[יוזף גבלס]] ומשפחתו. גבלס היה מראשי המשטר הנאצי וכן [[התעמולה הנאצית|שר התעמולה]], שיחד עם אשתו דאגו לרציחת ששת ילדיהם והתאבדו. הדעות חלוקות האם ד"ר [[לודוויג שטומפפגר]] הרגם או מגדה בעצמה.{{הערה|בסרט "[[הנפילה]]" המבוסס, בין היתר, על יומנה של [[טראודל יונגה]] (מזכירתו האישית של היטלר), רוצחת מגדה את ילדיה בעצמה.}}]]
'''בימיו האחרונים של [[הרייך השלישי]]''' ב[[מאי]] [[1945]], הוכתה גרמניה ב'''גל [[התאבדות|התאבדויות]]''' ברחבי המדינה. הסיבות להתאבדויות היו רבות, אך הושפעו מ[[התעמולה הנאצית]] – בהתאם לערכיה של [[המפלגה הנאצית]]; מהתאבדותו של [[אדולף היטלר]] – כתגובה לכיבוש גרמניה הנאצית בידי [[בעלות הברית]] ו[[כניעת גרמניה הנאצית|תבוסתה במלחמת העולם השנייה]]; וכן מתחושת חוסר ביטחון והיעדר [[פרספקטיבה]] לעתיד.
 
מגזין "[[לייף]]" ה[[אמריקאי]] התייחס ב-[[14 במאי]] להתאבדויות ההמוניות – "בימים האחרונים של המלחמה ההכרה בתבוסתה המוחלטת של [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] הייתה יותר מדי עבור [[גרמנים]] רבים. חשופים מה[[כידון|כידונים]] ומהמליצות שהעניקו להם את הכוח, הם לא יכלו לערוך חשבון נפש אל מול כובשיהם או מצפונם. אלה מצאו את השיטה המהירה והבטוחה, במה שהגרמנים מכנים "selbstmord" (התאבדות), רצח עצמי".
שורה 7:
הן החורבן והן הנכונות להתאבד היו רעיונות מרכזיים באידאולוגיה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. היטלר עצמו הכריז על רצונו להתאבד במקום לנחול תבוסה, כבר בספטמבר [[1939]] במהלך [[המערכה בפולין|הפלישה הגרמנית לפולין]] (שהובילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה), ואף נאם בנושא ב[[רייכסטאג]]: "אני לא רוצה להיות שום דבר אחר מאשר החייל הראשון של [[הרייך הגרמני]]. לכן לבשתי את ה[[טוניקה (בגד)|טוניקה]] שהייתה תמיד קדושה ויקרה ביותר עבורי. לא אסיר אותה עד שננצח, או שלא אחיה כדי לראות את היום ההוא!"
[[קובץ:Leipzigsuicide.jpg|250px|שמאל|ממוזער|קורט ליסו, ה[[גזבר]] ה[[נאצי]] של העיר [[לייפציג]], התאבד עם משפחתו, כשהוא אוחז תעודת זהות של המפלגה הנאצית לצד [[מרפק]]ו, לפני כניסת חיילים אמריקאים לעיר.]]
ככל שהתקרבה תבוסתה של גרמניה, שיבחו מנהיגיה את ההתאבדות כעדיפה מן התבוסה. היטלר הכריז ב-[[30 באוגוסט]] [[1944]] במהלך תדרוך צבאי: "זה רק שנייה. ואז אתה נגאל ומוצא שלווה ושלום נצחי." בניגוד ל[[האימפריה היפנית|אימפריה היפנית]], סירבה גרמניה הנאצית להיכנע, והמשיכה להילחם, על פי חזונו של היטלר שכלל רק שתי תוצאות אפשריות: ניצחון או חורבן; תומכים רבים של האידאולוגיה ושל המפלגה הנאצית קיבלו את המסר ה[[אפוקליפסה|אפוקליפטי]] של המשטר הנאצי והביטו לעבר סוף חייהם. לאחר שנים רבות של חשיפה לאידאולוגיה הנאצית שתיארה את העולם במונחים קיצוניים וחוויות החודש האחרון של המלחמה – לגרמנים רבים ה[[מוות]] נראה כמו הדרך היחידה החוצה.
 
הנאצים השמיצו את [[הצבא האדום]] של הסובייטים, מה שסייע ליצור אווירה אובדנית בגרמניה. כרוז תעמולה נאצי שהופץ בפברואר 1945 בשטחים הצ'כים, למשל, הזהיר מפני "חבורת הרוצחים הבולשביקים", שניצחונם יוביל ל"שנאה שלא תיאמן, ביזה, רעב, יריות בצוואר, גירוש והשמדה" ופנה לגברים הגרמניים "כדי להציל נשים גרמניות מן ה[[טומאה]] והטבח על ידי כלבי הציד הבולשביקים".
 
התאבדויות המוניות התרחשו בתחומי מזרח גרמניה הנאצית, כשהגרמנים לא יכלו להתמודד עם נוכחותם של הסובייטים, שתוארו על ידי הנאצים כתת-אנושיים; אחת הפקידות בעיר שונלנקה (Schonlanke) ב[[מקלנבורג-מערב פומרניה]] הכריזה "מתוך פחד מהחיות האלה ממזרח, שונלנקרים (תושבי העיר) רבים סיימו את חייהם (כ-500 מהם!). משפחות שלמות נמחקו בדרך זו."
 
הפחד מהכיבוש הסובייטי היה כה גדול עד שההתאבדויות הגיעו גם למקומות הרבה מעבר להישג ידם, כדוגמת [[המבורג]]. במקרים אחרים התנהגותם של החיילים הסובייטים שיחקה תפקיד – ובייחוד מעשי אונס, שהובילו לעתיםלעיתים להתאבדויות, או התאבדות על מנת למנוע מראש מקרה כזה. מלבד הזדהות עם המשטר השולט ועם המנהיגים הנאצים, סיבות להתאבדות כללו מניעים נוספים, כמו דיכאון שנגרם בשל המלחמה, בהשפעת הפצצות האוויריות והמראה של הסביבה ההרוסה בשל לוחמה.
 
לקראת הכיבוש של בעלות הברית, הגרמנים אכסנו כמוסות [[ציאניד]], ואף יש המספרים כי היטלר חילק לחבריו ומכריו (כפי שמסופר בסרט "[[הנפילה]]"), וכן שמועות כי במהלך הקונצרט האחרון של "[[הנוער ההיטלראי]]" ב[[הפילהרמונית של ברלין|פילהרמונית של ברלין]] ב-[[12 באפריל]] [[1945]] הרעל ניתן לקהל.
 
מספר ההתאבדויות המרבי בברלין הגיע באפריל כאשר 3,881 איש התאבדו במהלך [[הקרב על ברלין]]; סך הכל 7,057 מקרי התאבדויות דווחו בעיר במהלך השנה, כשבפועל המספרים היו בוודאי גבוהים יותר, עקב תנאי המלחמה שהפריעו לספור את המקרים במדויק. בנוסף, נערכו התאבדויות משפחתיות שמרמזות על רמה גבוהה של הזדהות עם התעמולה הנאצית ביחס לסובייטים ותחושת [[חוסר אונים|חוסר האונים]]; בין מקרי המוות דווח שהן אמהות והן אבות רצחו את ילדיהם.
שורה 21:
==שלושת השלבים של גל ההתאבדויות==
ניתן לחלק את גל ההתאבדויות לשלושה חלקים עיקריים.
*תחילת [[ינואר]] 1945: הכוחות הסובייטים חזרו לניסיון נוסף של כיבוש גרמניה הנאצית על שטחיה במזרח [[פרוסיה]] ו[[שלזיה]], והיו מוכנים להתחיל השתלטות על שטחים אלה.
*[[אפריל]] – [[מאי]] 1945: פקידים נאצים רבים, הן מהחלק העליון והן מהחלק התחתון של ההיררכיה המפלגתית.
* לאחר [[אזורי הכיבוש בגרמניה|הכיבוש הסופי]] של בעלות הברית.