אלבטרוסיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תיקון קישורים |
||
שורה 13:
*''Thalassarche''
|שם מדעי=Diomedeidae
|תפוצה=[[קובץ:Albatrosses distribution map.png|250px|מפת תפוצה]]
|כיתוב תפוצה=<small>תפוצת האלבטרוסים (בכחול)</small>
|כיתוב=<small>[[אלבטרוס סלבין]]</small>}}
'''אַלְבַּטְרוֹסִיִּים'''{{הערה|מילון בעלי חיים נכר (תשל"ב), 1972. [http://hebrew-terms.huji.ac.il/ האקדמיה ללשון העברית]}} ([[שם מדעי]]: '''Diomedeidae''') הם [[משפחה (טקסונומיה)|משפחה]] של [[עופות ימיים]] מצויים
האלבטרוסים הם בין הגדולים שב[[עופות]] המסוגלים לעוף. [[מוטת כנפיים|מוטת הכנפיים]] של אחד המינים במשפחה, ה[[אלבטרוס נודד|אלבטרוס הנודד]], מגיעה ליותר מ-3.5 מטרים, והיא הגדולה ביותר מבין כל העופות החיים בימינו. מבחינה [[מיון עולם הטבע|טקסונומית]], בדרך כלל מחולקים האלבטרוסים לארבעה [[סוג (טקסונומיה)|סוגים]] שונים, אך קיימות מחלוקות בנוגע למספר ה[[מין (טקסונומיה)|מינים]] המדויק.
שורה 31:
[[קובץ:Phoebastria albatrus1.jpg|ממוזער|שמאל|230px|ההמראה היא אחד מהאירועים היחידים בהם האלבטרוסים מנפנפים בכנפיהם על מנת לעוף, והיא מהשלבים המאומצים ביותר בחיי היום-יום שלהם.]]
[[קובץ:Albatross squabble.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שני [[אלבטרוס אנטיפודי|אלבטרוסים אנטיפודיים]] נאבקים על מזון]]
האלבטרוסים הם עופות גדולים, חלקם גדולים מאוד. הם הגדולים ביותר בסדרת ה[[יסעוראים]] - משקלם של המינים הגדולים במשפחה עשוי להגיע לשמונה קילוגרמים. [[מקור]]ם ארוך, חזק וקרני, חד וכפוף בקצהו. שני צינורות אוויר קטנים, המשמשים כנחיריים, נמצאים בצדי המקור, בשונה משאר היסעוראים שבהם נמצאים הצינורות בחלקו העליון של המקור. הודות לצינורות אלו, חוש ה[[ריח]] של האלבטרוסים מפותח מאוד, תכונה נדירה למדי בין העופות. הם משתמשים ביכולת הזו, בין היתר, לאיתור מזון{{הערה|
ניצוי האלבטרוסים הבוגרים משתנה ממין למין, אולם באופן כללי למדי ניתן לומר כי גבם וגב כנפיהם כהים וחלקיהם התחתונים, הבטן והצוואר, לבנים. עם זאת, מינים אחדים לבנים כמעט לחלוטין (למשל [[אלבטרוס מלכותי דרומי]]), ולאחרים ניצוי כהה לאורך כמעט כל הגוף (כמו ל[[אלבטרוס אמסטרדם]]). ניצוי הצעירים כהה על פי רוב יותר מזה של הבוגרים, והוא מתחלף לצורתו הבוגרת לאחר מספר שנים.
שורה 37:
[[מוטת כנפיים|מוטת כנפיהם]] של האלבטרוסים הגדולים (במיוחד אלו מהסוג ''Diomedea'') היא הגדולה ביותר בקרב ה[[עופות]] כולם, ועשויה לעלות על 340 סנטימטרים; עם זאת, יתר המינים הם בעלי מוטת כנפיים קטנה יותר באופן משמעותי. הכנפיים צרות, קשיחות וקמורות. האלבטרוסים עפים למרחקים עצומים, וכדי להמעיט בבזבוז אנרגיה, הם נוהגים [[דאייה|לדאות]] ברוב מהלך מעופם. [[יחס גלישה|יחס הגלישה]] שלהם במהלך דאייתם נע בין 22:1 ל-23:1, כלומר, בהתקדמות אופקית של 22 עד 23 מטרים הם מנמיכים במטר אחד בלבד. בדאייתם הם נעזרים ב[[הסתגלות אבולוציונית|התאמה]] מורפולוגית - מספר [[גיד]]ים בכתפם נועלים את הכנף כאשר היא פרושה למלוא אורכה, ובכך מאפשרים את מתיחתה תוך השקעת מאמץ מועט יחסית.
האלבטרוסים משלבים את טכניקת הדאייה יחד עם בחירה חכמה של נתיבי תעופה. אלבטרוסים הנמצאים ב[[חצי הכדור הדרומי]] ועפים צפונה, בוחרים בנתיב תעופה בכיוון השעון, בעוד שאלו שעפים דרומה בוחרים בכיוון המנוגד לכיוון השעון{{הערה|שם=Tickell|
=== תפוצה ובתי גידול ===
מרבית מיני האלבטרוסים מצויים ב[[חצי הכדור הדרומי]], מ[[אנטארקטיקה]] דרך [[אוסטרליה]] ועד ל[[דרום אמריקה]]. יוצאי הדופן הם ארבעה מינים שמצויים ב[[חצי הכדור הצפוני]]. מתוך ארבעה מינים אלו, שלושה נפוצים רק ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], מ[[הוואי]] ועד [[יפן]], [[קליפורניה]] ו[[אלסקה]], ומין אחד, [[אלבטרוס גלאפגוס]], מתרבה ב[[איי גלאפגוס]] וניזון בחופי דרום אמריקה. האלבטרוסים אינם מיטיבים לעוף תוך נפנוף בכנפיהם. מכיוון שהם זקוקים לזרמי אוויר חזקים כדי לדאות ולהישאר באוויר, תפוצתם מוגבלת לפיכך לאזורים המרוחקים מ[[קו המשווה]], שבו זרמי אוויר מתונים יותר. למרות זאת, אלבטרוס גלאפגוס מסוגל לחיות באזור שסמוך לקו המשווה, וזאת בשל [[זרם הומבולדט]] הקר והרוחות שנוצרות ממנו.
מאובנים מעידים שבעבר היו האלבטרוסים נפוצים גם בצפון [[האוקיינוס האטלנטי]], ולא ידוע בוודאות מדוע הם נכחדו משם. משערים שעלייה ב[[גובה פני הים]], שנבעה מהתחממות כלל-עולמית, גרמה להכחדות מושבת [[אלבטרוס שטלר]], ששרידיה נמצאו ב[[איי ברמודה]]{{הערה|שם=Olson|
=== תזונה ===
תזונת האלבטרוסים מבוססת בעיקרה על [[סילוניות]] (בעיקר [[דיונון|דיונונים]]), [[דגים]] ו[[סרטנאים|סרטנים]], אך הם עשויים לאכול גם פגרים או מיני [[פלנקטון|זואופלנקטון]] שונים{{הערה|שם=Tickell}}. חקירת תזונתם של מרבית מיני האלבטרוסים אפשרית רק בעונת הרבייה שלהם, כשהם מתקרבים ליבשה, ולפיכך קשה לקבל תמונה כוללת של הרגלי תזונתם בכל עונות השנה. חשיבות כל אחד ממקורות המזון שצוינו משתנה ממין למין, ואפילו מאוכלוסייה אחת לאחרת; אוכלוסיות מסוימות ניזונות בעיקר מדיונונים, והאחרות - מדגים ומ[[קריל]].
מנתונים שהתקבלו מחיישנים שהותקנו באלבטרוסים, עולה, שבהיותם בים הפתוח הם ניזונים בעיקר בשעות היום. בדיקות שנעשו בשרידי דיונונים שפלטו אלבטרוסים, מראות שחלק מהדיונונים שאכלו גדולים מכדי שהאלבטרוס יצוד אותם בעודם בחיים, וחלקם אף חיים במים עמוקים יותר מעומק הצלילה המרבי של האלבטרוס{{הערה|
בעבר היה מקובל לחשוב שהאלבטרוסים צדים את מזונם בעיקר סמוך לפני הים. הם משייטים על פני המים, מבחינים בדג או בדיונון - מת או חי - וצדים אותו במהירות. אולם התגלה, שבעוד שמינים מסוימים דוגמת האלבטרוס הנודד אינם צוללים לעומק העולה על מטר אחד, הרי שמינים אחרים, כדוגמת [[אלבטרוס אפור|האלבטרוס האפור]], צוללים לעומק ממוצע של חמישה מטרים, ועשויים אף להגיע לעומק של 12.5 מטרים{{הערה|
===חיזור ורבייה ===
[[קובץ:LAAL adult sky call.jpg|ממוזער|שמאל|180px|אלבטרוס מחזר.]]
על פי רוב, האלבטרוסים מקננים במושבות. מושבות קטנות ובינוניות מתרכזות לרוב באיים מבודדים; ואילו מושבות גדולות מתרכזות לרוב בלשונות יבשה חשופות עם גישה לים ממספר כיוונים. צפיפות האוכלוסין של האלבטרוסים במושבות משתנה - אלבטרוסים אחדים מעדיפים לחיות בצפיפות רבה (ה[[אלבטרוס שחור
בדומה למרבית ה[[עופות ימיים|עופות הימיים]], [[אסטרטגיית רבייה|אסטרטגיית הרבייה]] של האלבטרוסים היא "אסטרטגיית K", כלומר הם משקיעים זמן ומאמץ רבים יותר, יחסית לעופות אחרים, בגידול הצאצאים. תוחלת חייהם של האלבטרוסים גבוהה מאוד; מרבית המינים חיים למעלה מ-50 שנה. האלבטרוס הגדול ביותר שתועד היה [[אלבטרוס מלכותי צפוני]], ש[[טיבוע עופות|טובע]] כבוגר ומאז אותו רגע הוא חי 51 שנים; ההערכות הן, אם כן, שהוא היה בן 61 במותו{{הערה|
[[קובץ:Laysan albatross fws.JPG|ממוזער|שמאל|240px|נקבה בשם "Wisdom" שגילה מוערך ביותר מ-60 שנה עם הגוזל שלה, צולם בשנת 2011.]]
האלבטרוסים מגיעים ל[[בגרות מינית]] בגיל מאוחר יחסית, בסביבות חמש שנים, והם יזדווגו לראשונה מספר שנים לאחר ההגעה לבגרות. הצעירים שטרם בחרו שותף לחיים יגיעו למושבה בטרם יתחילו להזדווג, ויבלו את זמנם באימונים על טקס החיזור המורכב{{הערה|
לפי אחד ההסברים, האלבטרוסים מקיימים תהליכי חיזור מסובכים וארוכים מכמה סיבות. תחילה האלבטרוסים מעוניינים לוודא שההתאמה בינם לבין בן זוגם טובה, וכי הוא שותף רציני לקשר ארוך-טווח שכולל משימות קשות, העיקרית שבהן היא הדגירה על הביצה וגידול הגוזל פעם אחר פעם. יתר על כן, בני הזוג רוצים לוודא כי הם מזהים זה את זה. נקבת האלבטרוס מטילה ביצה אחת בכל עונת רבייה (אחת לשנתיים על-פי רוב). אם הביצה נטרפת או נשברת, בני הזוג אינם מנסים לחדש את ניסיונות הרבייה באותה שנה, ומחכים לעונת הרבייה הבאה. פרידה בין בני זוג היא אירוע נדיר, שמתרחש לרוב לאחר מספר שנים בהם ניסיונות הרבייה כשלו.
קניהם של מרבית מיני האלבטרוסים, ובפרט המינים שחיים בחצי הכדור הדרומי, גדולים ומרווחים, בשונה מקניהם המצומצמים יותר של המינים הצפוניים. מין אחד, [[אלבטרוס גלאפגוס]], כלל לא בונה קן עבור הביצה. הקנים עשויים על-פי רוב מעשבים, מנוצות, מאדמה ומצואה, ורובם מוקמים על הקרקע. ההורים דוגרים שניהם על הביצה במשמרות שאורכן נע בין יום אחד לשלושה שבועות, אך עשוי להימשך למעלה מכך בתנאים קשים. באופן עקרוני, משך הדגירה גדול יותר אצל המינים הגדולים, ונע בין 70 ל-80 ימים בממוצע. דגירה זו היא מן הארוכות ביותר בעולם ה[[עופות]], וזהו עוד אחד מאופני הביטוי של אסטרטגיית הרבייה (K). במהלך הדגירה, אחד ההורים דוגר על הביצה, בעוד השני עף לים על מנת לחפש מזון; כשהשני חוזר, הראשון עף לים, וחוזר חלילה. הדגירה עצמה קשה במיוחד, שכן משמעותה המעשית עבור ההורה הדוגר התורן היא צום מוחלט. הורה בוגר עשוי לאבד 83 גרמים מגופו בכל יום בו הוא דוגר{{הערה|
לאחר הבקיעה מן הביצה, הגוזל נשאר בקן לצד הוריו במשך שלושה שבועות לערך, עד שיהיה גדול מספיק וחום גופו יתייצב. במשך התקופה כולה, וגם לאחריה, יאכילו ההורים את הגוזל במנות קטנות של מזון מעוכל, לרוב [[דיונון|דיונונים]], [[דגים]] ו[[קריל]]. לאחר 140 עד 280 ימים לערך (תלוי במין) הגוזלים יחלו לעוף. משקלם באותו זמן יהיה דומה למשקל הוריהם, ואפילו למעלה מכך.
שורה 71:
האלבטרוסיים שייכים לפי המיון המסורתי לסדרת ה[[יסעוראים]]. קיימות מערכות מיון אחרות, כמו [[טקסונומיית סיבלי-אלקיסט]], שבהן סדרת היסעוראים (וסדרות אחרות) בוטלו כליל, ובמקומן שויכו העופות שבהן, והאלבטרוסיים בתוכן, לסדרת ה[[חסידאים]]. עם זאת, מיון זה נמצא רחוק יותר מהזרם המרכזי, ובמרבית המקומות נהוג המיון המסורתי שצוין. בהמשך, מיון המשפחה לסוגים היה לסלע מחלוקת משך למעלה ממאה שנים. בתחילה סווגו כל האלבטרוסיים בסוג אחד, ''Diomedea'', וב-[[1852]] [[לודוויג רייכנבאך]] ([[1793]]–[[1879]]) פיצל את הסוג היחיד לארבעה. מאוחר יותר הוא איחד אותם ופיצל אותם חזרה מספר פעמים. בניסיון נוסף להשליט סדר במיון המשפחה, סווגו כל המינים תחת שני סוגים בלבד - ''Phoebetria'' ו-''Diomedea''. המיון החדש, שהתבסס על הניתוח המורפולוגי שביצע [[אליוט קאוז|אליוט קָאוּז]] ב-[[1866]], לא היה חף מכל היגיון, אך הוא הקדיש תשומת לב מועטה בלבד למחקרים עדכניים יותר שהיו קיימים בזמנו, ואף התעלם מחלק מההצעות שהעלה קאוז עצמו.
[[קובץ:Albatross phylogeny.lat.svg|שמאל|ממוזער|240px|ארבע הענפים התחתונים מייצגים את האלבטרוסים ואת הקרבה ההדדית בין ארבעת הסוגים, והענף העליון - מייצג את קרבת המשפחה כולה למשפחת ה[[יסעוריים]].]]
מחקר מאוחר יותר שנערך על ידי גארי נאן ו[[המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע]] (1996) בדק את ה[[דנ"א מיטוכונדריאלי|דנ"א המיטוכונדריאלי]] של האלבטרוסיים, והעלה כי 14 המינים המוסכמים על כולם מחולקים למעשה לארבע קבוצות [[מונופילטיות]]{{הערה|
בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ולאורך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ביצעו שני טקסונומים, [[טקסונומיית סיבלי אלקיסט|סיבלי ואלקיסט]], שורה של מחקרים מולקולריים הנוגעים ל[[אבולוציה]] של העופות. לשיטתם, ה[[יסעוראים]] התפצלו (radiated) זה מזה בתקופת ה[[אוליגוקן]] (לפני 30 - 35 מיליוני שנים). לפי עדויות מולקולריות, ה[[יסעורוניים]] (משפחה בסדרת היסעוראים) היו הראשונים להתפצל מקבוצת האם, אחריהם האלבטרוסיים, ולבסוף - ה[[חותרניים]] וה[[יסעוריים]]. [[מאובן|מאובני]] האלבטרוסים הפרימיטיביים ביותר נמצאו בסלעים שתוארכו לזמנים שבין ה[[אאוקן (גאולוגיה)|אאוקן]] לאוליגוקן, ב[[אוזבקיסטן]], ב[[ניו זילנד]] וב[[דרום קרוליינה]]. עם זאת, הקרבה בין המאובנים שנמצאו למינים המודרניים מעטה יחסית. התפצלות האלבטרוסים לסוגים התרחשה כפי הנראה באמצע עידן ה[[מיוקן]], כפי שמראים מאובני המינים ''Phoebastria californica'' ו-''Diomedea milleri'' שנמצאו ב[[קליפורניה]], [[ארצות הברית]]. נראה כי הפיצול בין הסוג ''Diomedea'' ובין הסוג ''Phoebastria'' התרחש לפני 15 מיליוני שנים. ממצאים נוספים ב[[חצי הכדור הדרומי]] מצביעים על כך שהפיצול בין שני הסוגים האחרים התרחש לפני כ-10 מיליוני שנים{{הערה|שם=eight|
שרשרת המאובנים שנמצאה בחצי הכדור הצפוני שלמה יותר מזו שנמצאה בחצי הכדור הדרומי. צורות מאובנים שונות ורבות נמצאו בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם לא חיים כיום אלבטרוסים. שרידיה של מושבת [[אלבטרוס שטלר|אלבטרוסי שטלר]] נחשפו על אדמות האי [[ברמודה]]{{הערה|שם=Olson}}; מאובנים נוספים נמצאו ב[[צפון קרוליינה]] וב[[אנגליה]], בין היתר.
שורה 90:
** [[אלבטרוס נצחי]] (''Phoebastria immutabilis'')
** [[אלבטרוס גלאפגוס]] (''Phoebastria irrorata'')
** [[אלבטרוס שחור
* סוג [[אלבטרוס עשון (סוג)|אלבטרוס עשון]] (''Phoebetria'')
** [[אלבטרוס עשון]] (''Phoebetria fusca'')
שורה 96:
* סוג [[אלבטרוס שחפי]] (''Thalassarche'')
** [[אלבטרוס בולר]] (''Thalassarche bulleri'')
** [[אלבטרוס לבן
** [[אלבטרוס לבן-ראש]] (''Thalassarche steadi'')
** [[אלבטרוס צ'טהאם]] (''Thalassarche eremita'')
** [[אלבטרוס צהוב
** [[אלבטרוס צהוב
** [[אלבטרוס אפור
** [[אלבטרוס שחור
** [[אלבטרוס סלבין]] (''Thalassarche salvini'')
** [[אלבטרוס קמפבל]] (''Thalassarche impavida'')
שורה 108:
== האלבטרוס והאדם ==
=== אטימולוגיה; האלבטרוס בתרבות ===
מקור המילה "אלבטרוס" נעוץ במילה ה[[ערבית]] الغطاس ("הצוללן"), שעברה ל[[אנגלית]] דרך המילה [[פורטוגזית]] "alcatraz" ([[סולה (עוף)|סולה]]), שהיא גם מקור שמו של בית הסוהר [[אלקטרז]]. [[המילון האנגלי של אוקספורד]] מציין כי המילה "alcatraz" שימשה במקור לתיאור [[פריגטה (ציפור)|פריגטות]]. המעבר למילה "אלבטרוס" היה מושפע כנראה מהמילה ה[[לטינית]] "albus" שמשמעותה [[לבן]], בניגוד לפריגטות שהן שחורות{{הערה|
[[קובץ:The rime of the ancient Mariner - Coleridge.jpg|ממוזער|שמאל|230px|איור מאת [[גוסטב דורה]] המתאר את שירו של קולרידג'.]]
האלבטרוס תואר כ"אגדי מכל הציפורים"{{הערה|
בסרט הקולנוע של [[אולפני דיסני|דיסני]] "ברנרד וביאנקה" טסים הגיבורים ב"קווי תעופה אלבטרוס", שהטייס שלהם, אלבטרוס מנוסה, מפגין את הקשיים האופייניים לבני מינו גם בהמראה וגם בנחיתה.
שורה 117:
=== איומים ושימור ===
למרות המקום שתפס האלבטרוס ב[[אגדת עם|אגדות-עם]], ב[[שירה]] וב[[ספרות]], הוא לא ניצל מפגיעה בידי האדם. מפגשים מוקדמים של האלבטרוס עם האדם, עם ה[[פולינזיה|פולינזים]] וה[[אלאוטים]] הסתיימו בציד, ולעיתים - בהכחדה (כך, לדוגמה, אירע ב[[אי הפסחא]]). כאשר האירופאים החלו לשוט מסביב לעולם, גם הם התחילו לצוד את האלבטרוסים - בתור מאכל, או לשם הנאה בלבד{{הערה|
[[קובץ:Albatross hook.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלבטרוס שחור-גבות שנלכד במערך חכות]]
מתוך עשרים ואחד מיני האלבטרוסים שמתויגים ב"רשימה האדומה" (של מינים בסכנה) של [[איגוד השימור העולמי]] (IUCN), תשעה עשר מינים נתונים בסכנה, ואילו השניים האחרים "קרובים לאיום"{{הערה|
ב[[אטול מידוויי]], התנגשויות בין [[אלבטרוס נצחי|אלבטרוסים נצחיים]] למטוסים הביאו למותם של בני אדם ואלבטרוסים, ולשיבושים חמורים במערך התעופה הצבאית. יתר על כן, נמצא כי בשנים [[1964]]–[[1965]] נהרגו כ-3,000 אלבטרוסים כתוצאה מהתנגשות במבנים גבוהים כמו אנטנות רדיו. לבסוף, בעיות אלו נפתרו בשנת [[1993]] עם סגירת בסיס חיל האוויר במקום. צמצום האוכלוסייה האנושית באי סייע אף הוא למצב האלבטרוסים, אף על פי שעדיין יש הרעלות מזון כתוצאה מצבע שמקורו משרידי הבסיס{{הערה|
איום אחר על האלבטרוסים הוא הכנסה של [[מין פולש|מינים פולשים]] לשטחי המחיה שלהם. מינים פולשים, כמו [[חולדה|חולדות]] או [[חתול רחוב|חתולי רחוב]], הם מינים שמוכנסים לאזור מסוים על ידי האדם ומזיקים ל[[אקולוגיה]] המקומית. במקרה של האלבטרוסים, החולדות והחתולים תוקפים לעיתים קרובות את ביצי האלבטרוסים ואת גוזליהם. האלבטרוסים נהגו לחיות מאז ומתמיד באיים נטולי [[יונקים]] טורפים, ולכן גם לא פיתחו הגנות כנגדם. אפילו מין קטן, כמו [[עכבר]], עלול להזיק: ב[[האי גוף|אי גוף]] גוזליו של ה[[אלבטרוס טריסטני|אלבטרוס הטריסטני]] נאכלים על ידי [[עכבר הבית]]{{הערה|
[[קובץ:Laysan albatross chick remains.jpg|ממוזער|שמאל|230px|גווית [[אלבטרוס נצחי]], ובקרבה מוצרי פלסטיק שנאכלו על ידי האלבטרוס.]]
אכילת פסולת פלסטיק היא בעיה נוספת הניצבת בפני האלבטרוסים, ובפני עופות ימיים בכלל. כמות הפסולת הולכת וגדלה עם הזמן. מקורה של הפסולת במטען-עודף שהושלך מאוניות, באשפה שהושלכה בחופים או בפסולת שנסחפה עם הנהרות אל הים. מוצרי פלסטיק אינם ניתנים לעיכול על ידי האלבטרוסים, והם תופסים בקיבה או בזפק מקום שהיה מיועד למזון, ולכן גורמים לחסימות, ובסופו של דבר הציפורים מורעבות למוות. מחקרים שנעשו על אלבטרוסים בצפון האוקיינוס השקט הראו שאכילת שקיות פלסטיק גורמת לירידה במשקל הגוף ולהרעה במצבו הכללי{{הערה|
מדענים ואנשי שימור-הטבע עובדים מול ממשלות מקומיות ומול דייגים, על-מנת למצוא פתרונות לבעיות הניצבות בפני האלבטרוסים. שימוש במערך חכות בלילה ולא ביום, צביעת הפיתיונות בכחול לא-אטרקטיבי, השקעת הפיתיונות מתחת למים, הגדלת המשקל על החכות ושימוש בדחלילים - כל אלו עשויים להקטין את כמות העופות שנלכדים{{הערה|
אחד הצעדים החשובים בדרך להגנה על האלבטרוסים היה ה[[הסכם לשימור אלבטרוסים ויסעורים|הסכם לשימור האלבטרוסים והיסעורים]] שנחתם בשנת [[2001]], ויישומו החל בשנת [[2004]] בתשע מדינות: [[אוסטרליה]], [[אקוודור]], [[ניו זילנד]], [[ספרד]], [[דרום אפריקה]], [[צרפת]], [[פרו]] ו[[הממלכה המאוחדת]]. ההסכם תובע ממדינות אלו לנקוט בצעדים ספציפיים להקטנת מספר האלבטרוסים הנלכדים כ[[שלל לוואי]] בציד, להפחתת הזיהום ולסילוק מינים פולשים מאיים בהם העופות מקננים.
|