הבדלים בין גרסאות בדף "קיקיון מצוי"

נוספו 252 בתים ,  לפני שנתיים
דברי הגמרא נוספו
מ (קטגוריה)
(דברי הגמרא נוספו)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
ישנן עדויות לכך שב[[מצרים העתיקה|מצרים הקדומה]], לפני כ-3,000 שנה, השתמשו בזרעי הקיקיון להכנת מרקחות למחושי [[בטן]] ולפגיעות של [[טפיל]]ים. כבר אז ידעו המצרים על רעילותם הגבוהה של הזרעים ובנוסף לשיקויים ותרופות, הם היו מפיקים מהם [[רעל]] לשימושים שונים.
 
שמו ה[[עברית|עברי]] של הצמח מופיע ב[[ספר יונה]], בפסוק שבו מתואר הקיקיון כצמח בן חלוף: {{הדגשה|שבן לילה היה ובן לילה אבד|יונה ד י|ד', י}}; ואכן צמח זה אינו מאריך שנים, אך יכול להגיע לגודלו המלא תוך עונת גידול אחת. בפרט נראה זיהוי זה לאור התיאור ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] (מעובד לפי [[S:שבת כא א|שבת כא, א]]){{מקור}}:אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא) "אמר רבה בר בר חנה: ראיתי את צמח הקיקיון של יונה, והוא דומה לצמח ששמו בארמית - צלוליבא. הוא גדל בבצעי המים, ובעלי החנויות משעינים אותו על פתח החנויות לצורך צילו וריחו, מגרעיניו מייצרים שמן, וכל חולי ארץ ישראל מניחים את ענפיו מעל משכבם." עם זאת אין תמימות דעים בקשר לזהות הקיקיון בספר יונה לצמח הקיקיון המוכר לנו כיום.
 
בעברית, המילה "[[wikt:קיקיוני|קיקיוני]]" היא [[מטבע לשון]] המתאר דבר ארעי, שהגיע לגודל מלא תוך זמן קצר ועתיד להיעלם באותה מהירות בה הופיע, בדומה לקיקיון המתואר בספר יונה.
14

עריכות