ורדינה כהן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10:
 
== חייה ==
כהן נולדה ב[[גבעתיים]], בתו הצעירה של הזמר שלמה כהן, שנודע ב[[שם במה|כינויו]] [[סולימאן הגדול]] ואחותם של הזמרים [[חופני כהן|חופני]], [[פיני כהן|פיני]] ו[[יזהר כהן]]. ורדינה למדה לימודי פסנתר קלאסי, שירתה ב[[צוות הווי הנח"ל]] והמשיכה בלימודי מוזיקה אקדמאים. סיימה תואר ראשון בחינוך מוזיקלי והמשיכה ללימודי תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל-אביב (אותםשאותם לא סיימה). במהלך היותה סטודנטית, בשנות ה-80, שימשה כזמרת ליווי בהופעותיה של [[ירדנה ארזי]]. ב- [[1987]] השתתפה עם אחיה יזהר בתחרות ה[[קדם אירוויזיון]] עם השיר "מוזיקה היא נשיקה לנצח". השניים הגיעו למקום החמישי.
 
ב-[[1988]] הוציאה כהן את [[אלבום (מוזיקה)|אלבום]] הבכורה שלה, "נוסעת בעקבות האהבה", שאת כל השירים בו כתב [[דני רובס]]. השיר הראשון שהתפרסם היה "הרגע האחרון" ולאחריו "שוב לבד", ו"מתגעגעת" אך השיר שהפך להיות שיר הנושא של האלבום זכה להצלחה הגדולה ביותר והוא מזוהה עמה עד היום.
 
ב-[[1989]] השתתפה עהןכהן בשנית ב[[קדם אירוויזיון]] עם השיר "שביל הזהב" שהגיע למקום התשיעי.
 
ב-[[1990]] הוציאה את אלבומה השני, "דרך עצמי", שכלל גם [[גירסת כיסוי]] ב[[עברית]] לשיר "Fragile" של [[סטינג]], שהוקלט ב-[[1988]] ויצא כ[[תקליט שדרים]]. את השיר תרגמה [[אורלי מורג]] והוא נקרא בעברית "שבריר". עוד לפני יציאת הדיסק זכה השיר "שבריר" לפרסום רב בשל היותו חדשני בעיבוד המיוחד ששילב בשיר מוזיקה ערבית ונגנים ערביים/ישראלים ונוצר ז'אנר חדש של [[מוזיקה אתנית]] רצינית בארץ. עוד בלטו באלבום השירים "עיר ללא רחמים", "אהבה נכזבת", "אני שוב מתאהב", "שישי בצהריים" וגרסת כיסוי לשירה של [[עירית בולקא]] "[[1978 בלילה]]". ביצועה של בולקא הוקלט ב-[[1983]]. "עיר ללא רחמים" שכתב [[יהונתן גפן]] זכה להצלחה, כנראה בגלל העלילה המספרת על אישה שמסתובבת בעיר אלימה בה אין רחמים. "אני שוב מתאהב" נכתב על ידי [[יונה וולך]] והולחן על ידי [[יהודה אלבוים]], אבל התפרסם יותר בלחן של [[צוף פילוסוף]] ובביצוע של [[גידי גוב]], עבור אלבומו "[[אין עוד יום]]" ([[1991]]).