אפס ביחסי אנוש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (לעיתים) |
|||
שורה 16:
|תקציב=3,706,955 ש"ח{{הערה|[https://www.pilat.co.il/?mdocs-file=5680&mdocs-url=5679 קולנוע בישראל סיכום 2014] דו"ח פילת}}
|הכנסות=2,720,600 ש"ח מהקרנות{{הערה|הכנסות מהקרנות הארץ בלבד, נכון לספטמבר 2015, לפי דו"ח פילת}}
|פרסים=הסרט הטוב ביותר ב[[פסטיבל הסרטים טרייבקה]] והבמאית הטובה ביותר ע"ש [[נורה אפרון]]{{ש}} 6 [[פרס אופיר|פרסי אופיר]] לתסריט ולבימוי, לשחקנית הראשית, לעריכה, למוזיקה המקורית, ולליהוק הטוב ביותר.
|סרט קודם=
|סרט הבא=
שורה 25:
'''אפס ביחסי אנוש''' הוא [[סרט קולנוע|סרט]] [[קולנוע ישראלי]] מסוג [[קומדיה שחורה]] משנת [[2014]], בכיכובן של [[דאנה איבגי]], [[נלי תגר]] ו[[שני קליין]]. את הסרט כתבה וביימה [[טליה לביא]]. הסרט מבוסס על "[[חיילת בודדה (סרט)|חיילת בודדה]]", [[סרט קצר]] של לביא מ-2006, גם הוא בכיכובה של איבגי.{{הערה|{{יוטיוב|eFFtsa4G4wc|שם=הסרט "חיילת בודדה"}}}}
הסרט עוסק במערכות היחסים בין חיילות [[שלישות]] ב[[מחנה שיזפון]] של [[צה"ל]], השוכן במקום נידח ב[[נגב]]. לדברי [[מבקר קולנוע|מבקר הקולנוע]] [[גידי אורשר]], "זהו סיפורן של הרבה אלפי הנשים הקטנות השקופות שממלאות את המשרדים הצבאיים כדי לנסות להיות חלק מקונצנזוס, מדרך חיים, ממחויבות לאומית שהכוונות הטובות שלהן פוגשות
הסרט זכה ב[[פסטיבל הסרטים טרייבקה]] בפרס הסרט הטוב ביותר, והבמאית קיבלה את פרס הבמאית המצטיינת ע"ש [[נורה אפרון]].{{הערה|{{הארץ|נטע אלכסנדר|טליה לביא היא הזוכה הגדולה של פסטיבל טרייבקה|1.2306740|28 באפריל 2014}}}} הסרט עלה לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל ביוני [[2014]]. ב-[[21 בספטמבר]] 2014 זכה בשישה [[פרס אופיר|פרסי אופיר]]: לתסריט ולבימוי ([[טליה לביא]]), לשחקנית הראשית ([[דאנה איבגי]]), לעריכה ([[אריק להב ליבוביץ]]), למוזיקה המקורית ([[רן בגנו]]), ולליהוק הטוב ביותר ([[אורית אזולאי]]). ב-13 באוקטובר זכה בפרס תא המבקרים לסרט הישראלי הטוב של אותה שנה.
שורה 52:
|-
|[[דאנה איבגי]] || '''זוהר''' || [[מש"ק]]ית דואר ב[[שלישות]]
|-
|[[נלי תגר]] || '''דפי'''|| [[מש"ק]]ית נייר וגריסה בשלישות
|-
שורה 94:
הסרט סומן על ידי מגזין Indiewire האמריקאי כאחד מהסרטים האהובים על המבקרים לשנת 2014, וטליה לביא נבחרה לאחת מ-12 הבמאים הבולטים על ידי אותו מגזין.
הסרט עורר דיונים וזכה לאזכורים תקשורתיים רבים, אלון הדר כתב עליו במוסף סוכות של "ידיעות אחרונות" (8 באוקטובר 2014)
:"הסרט, המתאר בהומור וברגישות מדויקים את סיפורן של פקידות שלישות בבסיס סגור בדרום הארץ, קיבע את עצמו כתופעה רחבה ומרתקת שצוברת תאוצה משבוע לשבוע, השיח וההד סביבו פרץ מזמן את גבולות מדורי התרבות. מעטים הסרטים שמוכתרים כקאלט בעודם מוקרנים בקולנוע, ומשפטים מהם הפכו למכתמי לשון משל חזרנו לימי הקולנוע העליזים של [[גבעת חלפון]]. מדי יום מעלים חיילים לרשתות החברתיות תמונות עם מהדקים מכוונים לראשיהם, מחווה לצילום כרזת הסרט. ממים וקריקטורות הפכו את ברדק הטפסים ואימת הביורוקרטיה במשרד הצה"לי למשל על ההתנהלות של משרדי הממשלה, מהדרך שבה גויסו המילואים ב[[מבצע צוק איתן]] ועד הפארסה הנמשכת של אפס אחוז מע"מ על הדירות."
שורה 146:
==="אפס ביחסי אנוש" ו"חיילת בודדה"===
הסרט "אפס ביחסי אנוש" משנת [[2014]] הוא פיתוח והרחבה של הרעיונות שבסרט "[[חיילת בודדה (סרט)|חיילת בודדה]]" – [[סרט גמר|סרט הגמר]] משנת [[2005]] של טליה לביא ב[[בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה]]. בעיקר חלקו הראשון של "אפס ביחסי אנוש" (הפרק "המחליפה") מקביל ל"חיילת בודדה". "חיילת בודדה" נמשך 19 דקות, ואילו "אפס ביחסי אנוש" נמשך 100 דקות.
בין שני הסרטים ניכרים הבדלים בפרטים. כך, למשל, "חיילת בודדה" מתרחש בטייסת מסוקי קרב, ואילו "אפס ביחסי אנוש" מתרחש בחטיבת שריון. מאפייניה של זוהר, גיבורת "חיילת בודדה" – מרדנות ורצון לעבור לבסיס הקריה, פוצלו ב"אפס ביחסי אנוש" בין שתי דמויות, זוהר המרדנית ודפי הרוצה לעבור לקריה.
ההבדל המהותי בין הסרטים הוא ביחסם ל[[התאבדות]]. ב"חיילת בודדה" התאבדותה של החיילת המחליפה, ליבי, היא הציר המניע את עלילת הסרט; ב"אפס ביחסי אנוש" ההתאבדות תופסת מקום משני, אגב העיסוק ברצונה של דפי לעבור לבסיס הקריה. ב"חיילת בודדה" אין לצופה ידיעה מה הניע את החיילת להתאבד, והרושם הוא שזה היה רצונה עוד טרם הגעתה לבסיס; ב"אפס ביחסי אנוש" תהילה הגיעה לבסיס ללא כל כוונה אובדנית, לשם פגישה שמחה עם חייל שאתו היה לה קשר רומנטי קצר, ורק לאחר שהתברר לה שאין לו כל עניין בה, ולמעשה כבר החליפה באחרת, היא מתאבדת.
| |||