גוסטב מאהלר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
מ קישורים פנימיים
שורה 13:
 
[[קובץ:Gustav mahler as child.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צילום מאהלר כילד]]
'''גוסטב מַאהְלֶר''' ('''Gustav Mahler''';{{כ}} [[7 ביולי]] [[1860]] קאלישט, [[בוהמיה]] - [[18 במאי]] [[1911]], [[וינה]]), [[מנצח (מוזיקה)|מנצח]] ו[[מלחין]] [[אוסטריה|אוסטרי]] ממוצא [[יהודים|יהודי]]. מאהלר השתייך לזרם הרומנטיקה המאוחרת (או, הפוסט-רומנטית), אסכולה חשובה בתקופת המעבר מ[[המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית|המוזיקה הרומנטית]] ל[[מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית|מוזיקה המודרנית]]. את מקומו כמלחין קנה בעיקר בזכות תשע ה[[סימפוניה|סימפוניות]] שכתב, הנחשבות מהעמוקות, המורכבות והעשירות בז'אנר, ובזכות הלחנת "[[השיר על הארץ]]", מחזור שירים סימפוני המבוסס על שירי משוררים [[סין (אזור)|סינים]].
 
==רקע משפחתי==
שורה 66:
בסימפוניה השמינית, "סימפוניית האלף", ניסה מאהלר לשלב יחדיו מזמור לחג השבועות ה[[נצרות|נוצרי]], Veni Creator Spiritus ואת סצנת הסיום של "פאוסט" מאת [[יוהאן וולפגנג פון גתה|גתה]], ולשם כך עשה שימוש בהרכב קולוסאלי של שמונה זמרים, שלוש מקהלות מעורבות ותזמורת ענק. ההרכב העצום היה מעבר ליכולת השליטה של כל מנצח שהוא, אך הרעיונות שהובעו ב[[פרטיטורה]] השפיעו על מלחינים כמו [[האנס פפיצנר|פפיצנר]] ב[[אופרה]] "פלסטרינה" ו[[בנג'מין בריטן|בריטן]] ב"פיטר גריימס".
 
[[השיר על הארץ]] (מינכן, 1911) מבוסס של שירים [[סין (אזור)|סיניים]] מן המאה השמינית. ששת פרקי היצירה נעים בין רגשנות להילולה פראית עד לסיום המרגיע. מאהלר ביטא בשיחה עם [[ברונו ולטר]] את חששו, כי המוזיקה תהיה קשה מדי לשמיעה ואולי אף תדחף אנשים לאבד עצמם לדעת.
 
הסימפוניה התשיעית ([[וינה]] 1912) מתנודדת בין השלמה עם הגורל לבין התקוממות נגדו. יש בה טירוף ואיפוק, [[הומור]] ואימה, חיבה ולגלוג. לתחושות הפלצות המאיימות באה הרווחה באדג'ו הנשגב, שאלבן ברג הגדיר כ"מוזיקה שלא מן העולם הזה". [[ליאונרד ברנשטיין]] חיוה את דעתו, כי "המאה שלנו היא מאה של מוות ומאהלר הוא נביאה המוזיקלי".