מלחמת אוגנדה–טנזניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
שורה 37:
היחסים בין אוגנדה לטנזניה, היו מתוחים בשנים שקדמו למלחמה. אחרי ש[[אידי אמין]] תפס את השלטון באוגנדה ב-[[1971]], הציע המנהיג הטנזני [[ג'וליוס נייררה]], מקלט לנשיא אוגנדה המודח [[מילטון אובוטה]]. במקביל, כ-20,000 פליטים אוגנדים נמלטו לטנזניה, עקב ניסיונותיו של אמין לחסל את האופוזיציה באוגנדה. כשנה לאחר מכן, קבוצה של פליטים אוגנדים הנמצאים בטנזניה, ניסתה ללא הצלחה, לפלוש לאוגנדה ולהדיח את אמין. אמין האשים את נייררה בחימוש ובגיבוי אויביו והיחסים בין שתי המדינות החלו להחריף.
 
ב[[אוקטובר]] [[1978]], חיילים עשו לאמין מארב בבית הארחה לנשיאות ב[[קמפלה]], אבל הוא נמלט עם משפחתו ב[[מסוק]].<ref name{{הערה|שם=time_nov_1978>|[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,946151-2,00.html "An Idi-otic Invasion"], ''[[Time (magazine)|TIME]]'' magazine, Nov. 13, 1978.</ref>}} זה היה בעת שאמין התמודד עם התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו מתוך אוגנדה. כאשר הגנרל [[מוסטפא אדריסי]], סגנו של אמין, נפצע בתאונת דרכים חשודה, הורה אמין על שליחת כוחות להילחם נגד המורדים (שכללו אנשי גדוד עלית סימבה), שחלקם נמלטו לתוך טנזניה. המרד עבר גם לטנזניה, שם גולים החליטו להצטרף ללחימה נגד אמין.
 
==המלחמה==
שורה 44:
נייררה גייס חיילים רבים כדי למנוע את המתקפה האוגנדית, ובתוך מספר שבועות מספר החיילים בצבא האוגנדי גדל מכ-40,000 חיילים לכיותר מ-100,000 חיילים, כולל אנשי משטרה, שירות בתי הסוהר, מיליציה ועוד. אל טנזניה הצטרפו גם קבוצות של גולים אוגנדים בטנזניה, אשר נמלטו מאוגנדה כמה שנים קודם לכן, עם עלייתו של אמין לשלטון. הגולים הללו נפגשו בעיר [[מושי]], והתאחדו תחת השם "צבא השחרור הלאומי של אוגנדה".
 
צבא טנזניה רכש משגרי רקטות מ[[ברית המועצות]], שאיתם הם החלו לירות על מטרות אוגנדיות.<ref>{{הערה|{{cite news|url=http://www.nationaudio.com/News/EastAfrican/15042002/Features/Magazine3.html|title=Fighting for Amin|publisher=The East African|date=8 April 2002|archiveurl=https://web.archive.org/web/20080308114206/http://www.nationaudio.com/News/EastAfrican/15042002/Features/Magazine3.html|archivedate=8 March 2008|accessdate=December 2013}}</ref>}} השפעתם של כלי הנשק רבי העוצמה, כמו ה[[קטיושה]], הסיגה את הכוחות האוגנדים, דבר שהפתיע את תושבי טנזניה, שכן מדינתם לא הייתה מוכנה כלל להגן מפני פלישה. יתרה על כך, השימוש במספר משגרי הרקטות וכלי נשק כבדים אחרים אפשרו לכוחות הטנזנים לגרום לאוגנדה לסגת בהדרגתיות, שכן הצבא האוגנדי לא היה מסוגל להתמודד עם הצבא הטנזני החזק. הדיקטטור הלובי, [[מועמר קדאפי]] שלח משלחת לובית הכוללת כ-25,000 חיילים כדי לסייע ל[[אידי אמין]].
 
הכוח הלובי נועד לפעול ככוח תומך לצבא האוגנדי, ובמידת הצורך לסייע להם במאבק נגד טנזניה. עם זאת, זמן קצר לאחר שהכוח הגיע לטנזניה, המשלחת הלובית מצאה את עצמה נלחמת ישירות נגד טנזניה, מקו החזית. בינתיים, בעוד הלובים נלחמים ומתים כדי להגן על ארץ בני בריתם. יחידות רבות של הצבא האוגנדי, השתמשו במשאיות האספקה שלהן כדי לשאת את עושרן החדש, שנלקח מטנזניה הרחק מהחזית.<ref>{{הערה|{{cite web|url=http://www.onwar.com/aced/chrono/c1900s/yr75/ftanzaniauganda1978.htm|title=Armed Conflicts Event Data: Tanzanian-Ugandan War 1978-1979| publisher=OnWar.com|date=16 December 2000|accessdate=December 2013}}</ref>}}
 
המשלחת הלובית הייתה מאורגנת מיחידות של צבא לוב וארגונים נוספים. הטנזנים, התקדמו צפונה ל[[קמפלה]], אך נעצרו ליד הביצה העמוקה שמצפון ל[[לוקאיה]]. הטנזנים החליטו לשלוח את חטיבה 209 ישירות לכביש המהיר שמעל הביצה, בעוד חטיבה 208 עקפה את הקצה המערבי של הביצה, כחלופה למקרה שהכביש נחסם או נהרס.
שורה 60:
 
===טנזניה===
טנזניה לא זכתה לגיבוי מ[[האיחוד האפריקאי]], אשר גינה את טנזניה בגין תוקפנות והפרת הריבונות של אוגנדה לדבריו. בשל כך, ממשלת טנזניה נאלצה לחוקק את החוק לפלישה ולשמירת תפקידים למען שמירת השלום, דבר אשר הוביל את המדינה לעוני. טנזניה לא הצליחה להתאושש מעלות המלחמה, עד שבשנת [[2007]] אוגנדה שילמה את חובותיה בחזרה לטנזניה.<ref>{{הערה|{{cite news|url=http://allafrica.com/stories/200704110882.html|title=Uganda: Country Pays Tanzania Shs120 Billion Amin War Debt|last=Atuhaire|first=Alex B.|date=11 April 2007|publisher=AllAfrica.com|accessdate=December 2013}}{{subscription required}}</ref>}}
 
==ההיבט התקשורתי על המלחמה==