האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סין -> סין (אזור) (תג) (דיון)
מ clean up, replaced: [[סין (אזור) ← [[הרפובליקה העממית של סין (2) באמצעות AWB
שורה 1:
[[קובץ:NPT Participation.svg|ממוזער|350x350px|בירוק - מדינות החתומות על האמנה, באדום - מדינות שאינן חתומות על האמנה]]'''האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני''' (ב[[אנגלית]]: '''Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons''' או '''Nuclear Non-Proliferation Treaty''', הידועה גם ב[[ראשי תיבות]] '''NPT''' או '''NNPT''') היא [[אמנה בינלאומית]] שמטרתה להגביל הפצת [[נשק גרעיני]]. האמנה נחתמה לראשונה ב-[[1 ביולי]] [[1968]]. נכון לשנת 2007 אישרו את האמנה 189 מדינות בעולם, חמש מתוכן חמושות בכלי נשק גרעיניים: [[ארצות הברית]], [[הממלכה המאוחדת]], [[צרפת]], [[רוסיה]] ו[[סיןהרפובליקה (אזור)העממית של סין|סין]] (חמש החברות הקבועות ב[[מועצת הביטחון]]). רק חמש מדינות בעולם אינן חתומות על האמנה: [[הודו]], [[פקיסטן]], [[ישראל]], [[קוריאה הצפונית]] ו[[דרום סודאן]]. הודו ופקיסטן חמושות בכלי נשק גרעיניים ואף ביצעו ניסויים פומביים בכלי נשק אלה. מדינת ישראל נוקטת במדיניות של עמימות בכל הנוגע ל[[מדיניות הגרעין של ישראל|תוכנית הגרעין שלה]], אך לפי דיווחים שלא אושרו מחזיקה במאות פצצות אטום, משגרים ו[[הצוללות מסדרת דולפין|צוללות תוצרת גרמניה]] היכולות לשאת נשק גרעיני. קוריאה הצפונית אישררה את האמנה אולם מאוחר יותר הפרה את מחויבויותיה על פי האמנה וביטלה את חתימתה. דרום סודאן היא המדינה הצעירה ביותר באו"ם.
ההצעה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני הוצעה על ידי [[אירלנד]] והמדינה הראשונה שחתמה עליה הייתה [[פינלנד]]. בכינוס שנערך ב-[[11 במאי]] [[1995]], ב[[ניו יורק]], החליטו הצדדים לאמנה להאריך את תוקפה של האמנה ללא מועד סיום וללא תנאים. אמנת ה-NPT מורכבת ממבוא ואחריו 11 פרקים. אף שהמונח "יסודות" אינו מופיע באמנה, הפרשנות המקובלת לאמנה מצביעה בדרך כלל על שלושה יסודות: אי-הפצה, [[פירוק נשק]] וזכות לשימוש בטכנולוגיה גרעינית לצורכי שלום.{{הערה|1=[http://www.indonesiamission-ny.org/issuebaru/Events/opening_npt.htm הערות פתיחה של שגריר אינדונזיה בוועידת החברות באמנה בשנת 2005]}}
 
==יסודות האמנה==
===יסוד ראשון: מניעת הפצה===
חמש מדינות מוכרות באמנה כ"מדינות נשק גרעיני": [[צרפת]] (הצטרפה לאמנה בשנת 1992), [[סיןהרפובליקה (אזור)העממית של סין|סין]] (1992), [[ברית המועצות]] (1968, זכויותיה וחובותיה היום בידי [[רוסיה]]), [[בריטניה]] (1968) ו[[ארצות הברית]] (1968). חמש מדינות אלה הן אף חברות קבועות ב[[מועצת הביטחון]] של [[האומות המאוחדות]]. חמש המדינות האלה הסכימו שלא להעביר "כלי נשק גרעיניים או מתקנים גרעיניים נפיצים אחרים" וכן "לא לסייע, לעודד, או לגרום, בשום אופן" למדינה שאיננה מצוידת בנשק גרעיני לרכוש נשק גרעיני (פרק 1 לאמנה). המדינות שאינן מחזיקות בנשק גרעיני מתחייבות לקבל עליהן את אמצעי הפיקוח של [[הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית]] כדי לוודא שאינן מתעלות [[אנרגיה גרעינית]] שנועדה לצורכי שלום לצורך ייצור נשק גרעיני או מתקנים גרעיניים נפיצים אחרים (פרק שלישי לאמנה).
 
חמש המעצמות הגרעיניות התחייבו שלא להשתמש בנשק גרעיני כנגד מדינות שאין ברשותן נשק גרעיני, זולת תגובה להתקפה גרעינית, או התקפה קונבנציונלית בשיתוף פעולה עם מעצמה גרעינית. אולם, התחיבות זו איננה חלק מן האמנה ופרטיה המדויקים אינם ברורים. ארצות הברית כיוונה כלי נשק גרעיניים כנגד קוריאה הצפונית החל משנת 1959 ועד 1991, מדינה שלא היה ברשותה נשק גרעיני. אף שר ההגנה של בריטניה בעבר, [[ג'פרי הון]], הצהיר במפורש כי בריטניה עלולה להשתמש בנשק גרעיני בתגובה להתקפה לא קונבנציונלית מצד [[מדינה פורקת עול]].{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/politics/1883258.stm בריטניה מוכנה לעשות שימוש בנשק גרעיני] מאמר מיום 20 במרץ 2002 באתר BBC News.}} בחודש ינואר 2006 רמז נשיא צרפת לשעבר [[ז'אק שיראק]] כי צרפת עשויה להגיב במתקפה גרעינית כנגד מדינה שתתמוך בהתקפה טרוריסטית על אינטרסים צרפתיים.{{הערה|1=[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/01/19/AR2006011903311.html שיראק:תגובה גרעינית לטרור היא בגדר האפשר] אתר Washington Post מיום 20 בינואר 2006}}