הבדלים בין גרסאות בדף "משפט חוקתי בישראל"

מ
הוספת קישור לחופש העיסוק
מ (הוספת קישור לניגוד עניינים)
מ (הוספת קישור לחופש העיסוק)
בשנת [[1994]] קבע בג"ץ לראשונה את סמכותו לפסול חקיקה ראשית של הכנסת אם היא סותרת חוק יסוד ואינה עומדת בפיסקת ההגבלה של אותו חוק יסוד, בכך קבע למעשה את מעמד חוקי היסוד כ[[חוקה]]. ב[[פסק דין בנק המזרחי]] (1994) קבע בג"ץ בהחלטה תקדימית, שבכוחו של בג"ץ לבטל סעיף מפורש ב[[חוק ההסדרים]] שצמצם את חובות החקלאים לבנקים, בהסתמך על חוק:יסוד כבוד האדם וחרותו שמבהיר ש"אין פוגעים בקניינו של אדם", זאת אף שלגופה של עתירה נמנע בג"ץ מלבטל את החוק כיון שסבר שהוא עומד בפיסקת ההגבלה. בפסיקה זו הרחיב בג"ץ את הקביעה שבכוחו לבטל חוק מפורש של הכנסת מכוח חוק יסוד, בטענה שכך מתפרש הנוסח המופיע בסעיף 8 של [[חוק יסוד כבוד האדם וחירותו]] בו נאמר: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה..."{{הערה|לשון החוק: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.}}, והחיל אותה על כל חוקי היסוד. כמו כן קבע בג"ץ בהחלטה תקדימית שלא ניתן לבטל את [[חוק יסוד:חופש העיסוק]] אלא ברוב של 61 ח"כים, בטענה שכך מתפרש הנוסח המופיע בסעיף 7 של החוק בו נאמר: "אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת", והחיל זאת על כל חוקי היסוד{{מקור}}.
 
ב-[[1997]] עתרה לבג"ץ "לשכת מנהלי ההשקעות בישראל", נגד חוק שחייב את יועצי ההשקעות להתאגד, להעמיד הון עצמי, להימנע מטיפול בניירות ערך שלהם או של קרובים (למנוע [[ניגוד עניינים]]) ולעבור מבחני הסמכה. לטענת העותרים כל אחת מהדרישות היא פגיעה בחופשב[[חופש העיסוק]], גם כלפי יועצים חדשים ובפרט כלפי יועצי ותיקים שעסקו בתחום פחות משבע שנים{{הערה|החוק פטר מבחינות יועצים שעסקו בתחום למעלה מ-7 שנים}}. בג"ץ קבע בפסק הדין{{הערה|בג"ץ 1715/97}} שההוראה בחוק לחייב יועצים ותיקים לעבור בחינות הסמכה כתנאי להמשך עיסוקם בייעוץ, במתכונתה הנוכחית, אינה חוקתית. בהתאם לכך ביטל בג"ץ את החלטת הכנסת.
 
מאוחר יותר, ב[[פסק דין הנדלמן]] ביטל בית משפט השלום את החקיקה שאסרה על יועץ שאינו רשום בפנקס יועצי המס להציג עצמו כ"יועץ מס", מפני שפגעה בחופש העיסוק בצורה לא מידתית. הדבר עורר מחלוקת חריפה בשל ההרחבה המשמעותי של הביקורת השיפוטית כל החקיקה כך שאינה מוגבלת רק לבית המשפט העליון. בדיון בערעור העיר בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום על שלא נקט איפוק מספיק בבואו לבטל חקיקה ראשית של הכנסת.