לואי ברנדייס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
מ הוספת קישור להזכות לפרטיות
שורה 22:
כשופט עליון המשיך לבלוט בגישתו ה[[ליברליזם|ליברלית]] ובפתיחותו לחקיקה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]]. שוב ושוב החזיק בדעות מיעוט, בין השאר כשתמך ב[[חוק]]ים שהגבילו שימוש ב[[העסקת ילדים]]. לעיתים קרובות היה שותף לו בדעותיו ידידו השופט [[אוליבר ונדל הולמס הבן|אוליבר ונדל הולמס]]. יחד הם סברו שלא ניתן להגביל את [[חופש הביטוי]] אלא במצבים של סכנה ברורה ומיידית.
 
כבר במאמר ב-[[1890]] עם שותפו סמואל וורן כתב על [[הזכות לפרטיות]], בהקשר של [[צילום|צילומים]] ב[[עיתונות]] שהחלו להופיע באותה תקופה.{{הערה|[http://www.law.louisville.edu/library/collections/brandeis/node/225 The Right To Privacy by Samuel Warren and Louis D. Brandeis], Originally published in ''4 Harvard Law Review'' 193 (1890), University of Louisville.}} הוא התנגד נחרצות לפסיקה שאפשרה [[ציתות]] ל[[טלפון|טלפונים]] כדי להאזין למבריחי [[משקה חריף|משקאות חריפים]]. ברנדייס הזהיר שהיכולת הטכנולוגית לחדור לרשות הפרט צפויה ללכת ולגדול, ו[[פשע]] נותר פשע גם אם הוא מבוצע מטעם ה[[ממשלה]]. עם זאת היה שותף לדעת השופט הולמס שניתן [[עיקור כפוי#ארצות הברית|לעקר]] [[פיגור שכלי|מפגרים]]. אחד ממשפטיו המפורסמים, שצוטטו רבות, היה על "הזכות המוערכת ביותר בידי בני תרבות - הזכות להיעזב לנפשך", שלימים הפכה בפסיקת בית המשפט לזכות לפרטיות.
 
המצב בבית המשפט השתנה וברנדייס מצא עצמו ברוב, כאשר שני שופטים עברו מהצד השמרני לזה הליברלי בשל לחץ מצד ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]]. לאחר שבית המשפט פסל חקיקה סוציאליסטית שיזם הנשיא כחלק מה[[ניו דיל]], הציע רוזוולט "להזרים דם חדש" לבית המשפט העליון ובכך לשנות את אופיו. אף שההצעה נדחתה, הדבר הביא להרתעת חלק מהשופטים ולשינוי בעמדתם.