הבדלים בין גרסאות בדף "המתקפה על פרל הארבור"

מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים)
את הסיבות שהביאו את [[יפן]] לצאת למתקפת פתע בעלת משמעויות מרחיקות לכת מבחינה צבאית ומדינית נגד ארצות הברית בפרל הארבור, ניתן למצוא עוד בשלהי [[המאה ה-19]], לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת [[הרסטורציה של מייג'י]], שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר שעברה יפן, בדרך להפיכתה למעצמה אזורית ועולמית.
 
תהליך זה לווה בהתפתחות של מגמות [[לאומנות|לאומניות]] קיצוניות ו[[מיליטריזם|מיליטריסטיות]] במדינה, שהטיפו להתפשטות יפנית לצורך השוואת כוחה עם מעצמות המערב וכדי להבטיח את האינטרסים שלה ב[[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|סין]] ובדרום מזרח [[אסיה]]. לאחר הרסטורציה של מייג'י עברה יפן תקופה של צמיחה כלכלית מהירה ושל התפשטות צבאית, כדי להשיג שוויון כוחות מול ארצות הברית והמעצמות האירופיות. לשם כך שאפה יפן להשתלט על שטחים, אוכלוסיות ומשאבים טבעיים שהיו נחוצים לה, בשל מחסור במשאבים כאלה באיי יפן. הצבא מילא באותן שנים תפקיד מפתח בפוליטיקה היפנית. רציחות, ניסיונות [[הפיכה]] ולחצים פנימיים הפכו לטקטיקה של גורמים קיצוניים בצבא ובחברה היפנית. שני גנרלים, טוג'ו וקויסו, אף הפכו לראשי ממשלה. יפן הפכה במהירות למדינה מיליטריסטית, שבנתה צי חזק ומודרני, השלישי בגודלו בעולם באותה עת.
 
את הסימנים הראשונים ל[[אימפריאליזם]] היפני אפשר היה לגלות כבר עם סיום [[מלחמת סין-יפן הראשונה|מלחמתה בסין]], ב-[[1895]], שהביאה לסיפוח האי [[פורמוזה]] (טאיוואן) לאימפריה היפנית. יפן אותתה כבר אז על שאיפותיה הטריטוריאליות בסין עצמה, שאיפות שאז עדיין לא נחשבו למעשיות. אולם לאחר [[מלחמת רוסיה-יפן]], ב-[[1905]], היא זכתה סוף סוף לדריסת רגל בסין: ב[[מנצ'וריה]], באזור קוואנטונג, השתלטה על [[מסילת רכבת|מסילת הברזל]] של מנצ'וריה והעלתה תביעות לבעלות על דרום האי [[סחלין]].
באותו שלב החלה יפן להכין את צבאה לאפשרות של פלישה לסין. היא גם ניהלה שיחות עם [[גרמניה הנאצית]] שהסתיימו בהקמת הברית נגד ה[[קומינטרן]], ב-25 בנובמבר [[1936]], שאליה הצטרפה גם [[איטליה]] ב-[[1937]], דבר שסימל את הקמת ברית [[מדינות הציר]] ואת הפלישה היפנית לסין ביולי 1937 ופרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]].
 
הפלישה היפנית לסין התאפיינה בשימוש בשיטות של רצח ואונס המוני, שהגיעו לשיאם ב[[טבח ננקינג]] ב-13 בדצמבר 1937. האירועים הקשים לא הפריעו לראש ממשלת יפן, הנסיך קונויי (Konoye) להצהיר כי הפלישה היפנית ל[[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|סין]] נועדה להבטיח את השלום באזור. שר החוץ היפני הוסיף הערה צינית משלו: "יפן אינה רואה בעם הסיני אויב".
 
במהלך שנת 1941 התגברה המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית. ביולי 1941, כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין וב[[הודו-סין]], הטילו ארצות הברית ו[[בריטניה]] שורת סנקציות כלכליות על יפן, בהן [[אמברגו]] על ייצוא נפט, סגירת [[תעלת פנמה]] לספינות יפניות, והקפאת נכסים יפניים. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם על מנת להשתחרר מהתלות במערב וכי יש להילחם בארצות הברית, שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.
==הכנות היפנים לתקיפה==
[[קובץ:Attack on Pearl Harbor Japanese planes view.jpg|שמאל|ממוזער|300px|צילום מתוך מטוס יפני מתחילת המתקפה: ספינת המלחמה וסט וירג'יניה סופגת טורפדו; 2 מטוסי תקיפה יפניים נראים בתמונה, האחד מימין לפיצוץ והשני בימין התמונה]]
את הרעיון לתקוף את הצי האמריקני ב[[פרל הארבור]] הגה האדמירל [[איסורוקו יממוטו]], מפקד הצי הקיסרי היפני. יממוטו היה המוח המתכנן של המתקפה והוא החל את ההכנות אליה בתחילת 1941. יממוטו, שהשתלם תקופה מסוימת בארצות הברית, הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה על [[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|סין]] ועל [[דרום מזרח אסיה]], צריכה [[יפן]] תקופה של שנה לפחות, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל. לפיכך, המתקפה המתוכננת על פרל הארבור הייתה בעיניו מתקפת מנע שנועדה לצורך זה. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר אישור להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים, ומינה את [[מינורו גנדה]] להכין את תוכנית המתקפה, שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה שימריא מצי של נושאות מטוסים. לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית שם קוד "מבצע Z".
 
בקיץ 1941 התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים באי [[קיושו]]. קפטן גנדה בחר בעיר [[קגושימה]] כאזור אימונים משום שהגאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור. האימונים כללו טיסה בגובה של 1,500 מטרים מאחורי צלע ההר וצלילה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לגובה של 7 מטרים בלבד, לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ-270 מטרים מהמטרה.