הפרכה – הבדלי גרסאות

[[אימרה לקטוש]], פילוסוף של המתמטיקה במאה ה-20, קבע בספרו "הוכחות והפרכות" (ConjecturesProofs and Refutations : The Logic of Mathematical Discovery), ששם ספרו מבוסס על שם ספרו של [[קרל פופר]] "[[השערות והפרכות]]", כי להפרכה תפקיד חשוב בבניית הידע המתמטי המצטבר, וכי בתהליך ההוכחה של אמיתותה של טענה מתמטית כלשהי, מסייעות ההפרכות לחדד את ההגדרות של המושגים עליהם מתבססת הטענה, ולדייק בניסוח הטענה והוכחתה.

בניגוד למתמטיקה וללוגיקה, שבהן הפרכה היא סוג של הוכחה, ב[[מדעי הטבע]] יש הבדל מהותי בין הוכחה להפרכה. הסיבה לכך היא היא הבעיה מובניתהמובנית של הסקה באמצעות [[אינדוקציה]]. אף תוצאה ניסיונית במדעי הטבע אינה מהווה הוכחה, לפחות לא במשמעות הפורמלית של המלה "הוכחה", ובאופן כללי יותר, '''לא ניתן להוכיח''' טענות במדעי הטבע אלא רק [[אישוש|לאשש]] אותן.

ה[[פילוסוף]] [[קרל פופר]], אבי תורת ההפרכה (Falsificationism), פרסם את התאוריה המדעית שלו בספרו ״[[הלוגיקה של הגילו המדעי|הלוגיקה של הגילוי המדעי]]״, בו הוא שטח את עקרון ההפרכה והצביע עליו כעל הכלי היחידי שעומד בפני המדען בגילויו את האמת. פופר טען, בניגוד לחלק לא מבוטל של חברים [[החוג הווינאי|בחוג הווינאי,]] שהיו מזוהים עם אסכולת [[פוזיטיביזם לוגי|הפוזטיביזם הלוגי]], שהמדע מתקדם אך ורק על ידי הפרכות, ולא על ידי אישושים. העקרון שעומד מאחורי הלך המחשבה של פופר הוא עקרון הא-סימטריה הלוגית: כדי להוכיח את הטענה ״כל העורבים שחורים״ (ראו: [[פרדוקס העורב]]), צריך אינספור מקרים שבהם כל העורבים שתוצפתו היו שחורים. אך מנגד, כדי להפריך את הטענה הזו, דרוש מקרה אחד בודד שבו תוצפת עורב שהוא לא שחור. זוהי על רגל אחת [[בעיית האינדוקציה]] שאותה מבקש פופר לפתור במהלך הטיעון שלו. לשיטתו, רק על ידי הפרכה אנו יכולים להסיק מסקנות תקפות. זאת אומרת, הסקה אינדוקטיבית היא כלל לא הסקה, ורק הסקה דדוקטיבית היא הסקה תקפה לוגית. הסקה מסוג זה אפשרית במדע רק על ידי הפרכה ולא על ידי אישוש, משום שרק על ידי הפרכה אנו יכולים להסיק דדוקטיבית ולא אינדוקטיבית. פופר מבקש לפתור, בעזרת עקרון ההפרכה שלו, את בעיית האינדוקציה, אותה בעיה שהעסיקה הוגים רבים מאות בשנים, ואשר הוצגה באריכות לראשונה על ידי הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, [[דייוויד יום|דיוויד יום]]. פופר טוען שאין בכלל בעיה כזו במדעי הטבע, מכיוון שהמדע עוסק בהפרכה, זה אומרת בהסקה דדוקטיבית, ולא בהסקה אינדוקטיבית. בעיה נוספת שאותה מבקש פופר לפתור היא [[בעיית התיחום|בעיית התיחום של המדע]], שבבסיסה עומדת השאלה מהו מדע? או מה עושה פעילות מסוימת לפעילות מדעית? (השוו: אסטרונומיה - אסטרולוגיה; רפואה מערבית - [[רפואה סינית]]; [[פסיכולוגיה|פסיכולוג]] - [[רב]]). על פי עיקרון זה, רעיון הוא מדעי אם ניתן להגות מבחן שעשוי להפריך אותו. פופר ראה ב'''פוטנציאל ההפרכה''' את המאפיין המובהק ביותר של פעילות [[מדע|מדעית]], המבדיל בינה ובין הסברים שאינם מדעיים. בין המערכות הלא-מדעיות מנה פופר את ה[[אסטרולוגיה]], ה[[מרכסיזם]] וחלק מענפי הפסיכולוגיה של האישיות. בניגוד לכך הוא מתאר את ה[[מרקסיזם|מרכסיזם]] כתיאורית מדעית שהופרכה: