הנווד (צ'ארלי צ'פלין) – הבדלי גרסאות

צ'פלין הופיע בדמות הנווד בפעם האחרונה בסרט [[זמנים מודרניים]] בשנת [[1936]]. בסרט זה הנווד הולך עם בת זוגו בכביש אינסופי אל עבר האופק ובכך מסיים את תפקידו. הסרט היה חצי מדבר, ולעתיםולעיתים נחשב לסרט האילם האחרון. הנווד נשאר אילם כמעט עד סוף הסרט, כאשר בסופו נשמע קולו בשיר [[ג'יבריש]] באיטלקית/צרפתית. זה נתן הזדמנות להשמיע את קולו של הנווד, אך עם זאת לא לסכסך אותו עם העידן האילם.

ב[[הדיקטטור הגדול]], סרטו הראשון של צ'פלין לאחר [[זמנים מודרניים]], צ'פלין משחק בתפקיד כפול של [[דיקטטור]] דמוי [[אדולף היטלר|היטלר]] ו[[ספר (מקצוע)|ספר]] יהודי.

מאפייניו הפיזיים של הנווד כללו [[מכנסיים]] רחבים, [[מעיל]] הדוק, [[כובע|מגבעת]] גבוהה, [[נעליים]] גדולות, [[מקל הליכה]] ואת ה[[שפם]] הקטן המפורסם. הנווד הלך בצורה מוזרה בעקבות הבגדים שלא הלמו את מידותיו.

הנווד היה בדרך כלל קורבן של [[צירוף מקרים]], עובדה שלפעמים הייתה לטובתו. ב[[זמנים מודרניים]] הוא מניף דגל אדום שנפל ממשאית בניסיון להחזירו לבעליו, ובלי יודעין הופך למנהיג של קבוצת עובדים ש[[מחאה|מוחה]], ונזרק ל[[בית סוהר|כלא]] בעקבות כך. בכלא הוא אוכל בטעות אבקה לבנה ([[קוקאין]]), מה שמוביל אותו לקטטה עם אסירים שמנסים להימלט מן הכלא, ובכך הוא מציל את חייו של מנהל הכלא. בתמורה המנהל משחרר אותו, אך הוא מעדיף להישאר בכלא מאשר לבלות בעולם החיצון.

צ'פלין היה ייחודי בין שאר הקומיקאים בעידן האילם, לא רק בזכות משחקו הפיזי, אלא גם בזכות האוניברסליות של התכנים בהם עסק.

צ'פלין השתמש בשתי דמויות המזכירות את הנווד במראן בסרט [[הדיקטטור הגדול]]. עם זאת, זה היה הסרט המדבר הראשון שלו. הסרט נוצר בהסתמך על הדמיון שבין שפמו של צ'פלין לזה של הפיהרר הגרמני. בשימוש בדמיון בין השניים, יצר צ'פלין [[פרודיה]] על היטלר. בספרו האוטוביוגרפי, הצהיר צ'פלין כי הוא לא היה מודע ל[[השואה|שואה]] שמתחוללת בזמן יצירת הסרט. הוא סבור כי לא היה מסוגל לכתוב [[קומדיה]] על הפיהרר הגרמני אילולא ידע על פשעיו הנוראיים. למרות הדמיון בין הנווד ל[[ספר (מקצוע)|ספר]] בסרט, הספר לא נחשב גרסה של הנווד. ההבדל הבולט בין השניים הוא שערות ה[[זקנה|שיבה]] של הספר, בניגוד לשיערו השחור של הנווד. כמו כן, הספר לובש בגדים שהולמים את מידותיו והוא מצטייר בבירור כבעל מקצוע.

{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="תפאורה של מלון נבנתה עבור הסרט 'המצב המביך והמוזר של מייבל' בכיכובו של מייבל נורמנד ונאמר לי לשים איפור מצחיק בבהילות. הלכתי לארון והוצאתי זוג מכנסיים רחבים, מעיל הדוק, כובע דרבי קטן וזוג נעליים גדולות. רציתי שהבגדים יהוו מכלול של סתירות, בידיעה כי קווי המתאר של הדמות יהיו ססגוניים על המרקע. בכדי להוסיף נופך קומי, לבשתי שפמפם קטן כדי שלא יסתיר את הבעותיי. המראה שלי קיבל תגובות נלהבות מכולם, כולל מר. סנט. הבגדים כנראה החדירו בי את הרוח של הדמות. בעצם נהפכתי לגבר עם נשמה ונקודת מבט. הגדרתי למר. סנט איזה סוג של אדם הוא היה (הנווד): הוא לבש רעב רומנטי, מחפש רומנטיקה לעד, אך רגליו לא יתנו לו"|מקור=}}

הנווד הוא גם סרט קצר בכיכובה של הדמות. בסרט [[חסר בית]] מחליף את הסנדוויץ' של הנווד בעבור [[לבנה (בנייה)|לבנים]], מה שמאלץ את הנווד לאכול דשא.

אותו הומלס מציק מאוחר יותר לבת איכר והנווד נחלץ לעזרתה בעזרת הלבנים. כשעוד שני הומלסים מגיעים, הנווד דוחף את שלושתם לאגם.

בת האיכר מעסיקה את הנווד ב[[חווה חקלאית|חווה]] כהוקרה לגבורתו.

הוא הודף את ההומלסים בשנית, כאשר הם מנסים לפרוץ לבית של בת האיכר. [[אירוסים|ארוסה]] של בת האיכר מגיע הביתה והנווד יודע כי הוא צריך לעזוב.

הוא משאיר לבת האיכר מכתב פרידה והולך בכביש הפתוח אל עבר האופק.

==מורשת==

מסרטים של צ'פלין עצמו בעלי מאפיינים של הנווד ועד דמות פינגווין שמזכירה אותו בסרטי [[באגס באני]], הנווד נחקק בתרבות הקולנועית.