התערבות הומניטרית – הבדלי גרסאות

התערבות הומניטרית הינה פעולה כוחנית שמתבצעת נגד מדינה, בגין הפרות זכויות אדם שקורות בשטח שלה, ללא הסכמת המדינה בה מתבצעת הפעולה שבנדון וללא אישור מועצת הביטחון<ref>{{צ-ספר|שם=בן-נפתלי, א' ושני, י'|מקום הוצאה=אוניברסיטת תל אביב: הוצאת רמות|מו"ל=המשפט הבינלאומי: בין מלחמה לשלום|שנת הוצאה=2006|עמ=109-108}}</ref> . כלומר פעולה חד צדדית שמדינות מבצעות, מחוץ למסגרת הקולקטיבית של מועצת הביטחון של האו"ם, כחריג שקיים בדין הבינלאומי לפי זווית ראייתן, המצדיק את השימוש בכוח. התערבות הומניטרית לא מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית כפעולה חוקית על פי כללי המשפט הבינלאומי ולכן לא נקבעו קריטריונים להפעלתה. עם זאת, עמדת בריטניה משנת 2013 קובעת כי התערבות הומניטרית הינה כלי חוקי למניעת אסון הומניטרי, ככל שיוצגו ראיות משכנעות לכך שמתרחש אסון הומניטרי, שברור באופן אובייקטיבי שפעולה אחרת לא תציל חיים ושהשימוש בכוח נחוץ באופן מידי כדי למנוע אסון<ref>Chemical Weapon Use by Syrian Regime: ''U.K. Government Legal Position''. IB Times (Aug. 29, 2013).</ref> .

רצח העם ברואנדה בשנת 1994, היה המקרה הראשון בו מועצת הביטחון של האו"ם החליטה לפעול כנגד מבצעי הפשעים נגד האנושות, אך במקרה זה ההחלטה התקבלה מאוחר מידי. מקרה נוסף, שאירע בשנת 1995 היה רצח העם בבוסניה, בו היה מנדט של מועצת הביטחון של האו"ם לפעול מכוח החלטה 836<ref>.(Security Council Resolution 836 (Jun. 4, 1993</ref> ולתת אישור למטוסי נאט"ו להגן על אותו אזור, במטרה להגן על האוכלוסייה המוסלמית מפני האוכלוסייה הסרבית. השימוש במשאבים היה דליל, הכוחות הסרבים הצליחו לכתר את האזור הבטוח ולבסוף כוחות האו"ם נסוגו וכוחות בוסנים-סרביים נכנסו לאזור הבטוח וביצעו רצח עם באוכלוסייה.

הדיון על התערבות הומניטרית הגיע לנקודת רתיחה במישור הבינלאומי עקב המצב בקוסובו בשנת 1999. שם החלה התדרדרות קשה ביחסים בין האוכלוסייה הסרבית המקומית לאזרחים המוסלמים עקב שלילת זכויות אוטונומיות, דבר שהוביל לעימותים צבאיים ולהרג נרחב של אזרחים בקוסובו. מועצת הביטחון מתכנסת ודנה בבעיה אך מאחר שסרביה הינה בעלת ברית ותיקה של רוסיה, מועצת הביטחון נמנעת מלהורות על שימוש בכוח. מועצת הביטחון מטילה על איסור על מסחר בכלי נשק עם סרביה (אמברגו) וקוראת להפסקת אש ולנסיגת הכוחות הסרביים. כשהבינו כוחות נאט"ו שמועצת הביטחון נמנעת מלהתערב החליטו לפעול על דעת עצמם והחלו בהפצצה אווירית ללא אישור מועצת הביטחון, דבר שהביא להסלמה כאשר סרביה פתחה בטיהור אתני נרחב נגד האוכלוסייה האלבנית בתגובה להפצצה<ref>The independent international commission on kosovo. ''Kosovo .Report''. (2000). pages 33–34, 67</ref> .

סעיף 2(4) למגילת האו"ם נוקט צעד דרסטי למניעת מלחמות בעולם וקובע את איסור השימוש בכוח, בין אם כנגד שלמותה הטריטוריאלית או הריבונית של איזו מדינה ובין אם בכל דרך אחרת שאינה מתיישבת עם מטרות האו"ם. דוקטרינת ההתערבות ההומניטרית, מכירה בכך שהאחריות העיקרית להגן על אנשים מוטלת על המדינה הריבונית, אולם כאשר המדינה אינה מסוגלת או אינה מעוניינת להגן על אנשיה, או כשהיא עצמה מאיימת על אנשיה, אזי האחריות להגן מוטלת על הקהילה הבינלאומית<ref>Evans. G. The Responsibility to protect: ''Ending mass atrocity crimes once and for all.'' 34–35 (2008).</ref> . בהקשר זה, מדינות המצדדות בדוקטרינה זו יטענו, כי קיים כלל מנהגי עתיק שאינו שולל את זכותה של מדינה להשתמש בכוח. לחילופין יטענו, כי שימוש בכוח כנגד מעשי זוועה או כנגד פגיעה בזכויות אדם על ידי ריבון, עומד בקנה אחד עם מטרות האו"ם ולפיכך, מדובר בפעולה חוקית שמתיישבת עם הדין הבינלאומי <ref>U.N. Charter, Articles 2(4).</ref>.

העיקרון שעומד מאחורי טיעונים אלו הוא, שריבונות המדינה אינה יכולה להעניק חסינות מול הפרת זכויות אדם יסודיות. הסוגיה עלתה בעניין מלחמת האזרחים בסוריה ובה טענה בריטניה כי אם אין פעולה במועצת הביטחון כנגד מעשי זוועה, בריטניה תהיה מוסמכת לפי המשפט הבינלאומי למנוע את הקטסטרופה ההומניטרית בסוריה לפי דוקטרינת ההתערבות ההומניטרית. בריטניה קבעה שלושה תנאים שנדרשים לשימוש בדוקטרינה: ראיות משכנעות לאסון הומניטרי; כשברור באופן אובייקטיבי שפעולה אחרת לא תציל חיים; והשימוש בכוח נחוץ באופן מיידי כדי למנוע אסון הומניטרי<ref>Chemical Weapon Use by Syrian Regime: ''U.K. Government Legal Position''. IB Times (Aug. 29, 2013).</ref> . במידה ויתגבשו תנאים אלו הכריזה בריטניה כי תהיה מוסמכת לפי המשפט הבינלאומי למנוע את הפגיעה ההומניטרית. עם זאת, הכרזת בריטניה משנת 2013 לא הוכרה ע"י הקהילה הבינלאומית. השימוש בדוקטרינת ההתערבות ההומניטרית נחשב שנוי במחלוקת ולא מקובל בעולם ככלי חוקי לשימוש בכוח, בהיעדר אישור מועצת הביטחון של האו"ם.

בעניין מלחמת האזרחים בסוריה ובתגובה להצהרת בריטניה, הביע נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ביקורת על השימוש בכוח לצורך התערבות הומניטרית.. ביקורתו מתבססת על הבעיה בזיהוי הצד התוקפן בסוריה ועל ההשלכות, העלולות לנבוע מפעולה חד צדדית. בהמשך לדבריו, שימוש בכוח מותר רק באישור מועצת הביטחון של האו"ם או כהגנה עצמית וכל פעולה אחרת מהווה מעשה תוקפנות המנוגד לערכי האו"ם<ref>Putin. P. ''A Plea for Caution from Russia'', N.Y. Times (Sep. 11, 2013).</ref>.

בשנת 2000, קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם דאז, יזם וועדה (ICISS ) שתדון בהתערבות הומניטרית כדי ליצור קונצנזוס בינלאומי לאור מעשי הזוועה בקוסובו. מסקנות הוועדה הציעו לנטוש את המונח "התערבות הומניטארית" ולקרוא לפעולה זו "אחריות להגן", כלומר מונח רחב יותר שיכלול היבטים של מניעה מראש ושיקום. זאת ועוד קבעה הוועדה, כי ריבונות מדינה מהווה את הזכות להגן ממעשי זוועה, כאשר אחריות זו חלה גם על הקהילה הבינלאומית<ref>International Commission on Intervention and State Sovereignty. ''The Responsibility to Protect''. (2001), chapters 1.1 –1.7, 1.16, 1.32, 1.35, 1.39 –1.41.                                                                                    </ref> .