ג'ורג' מרטין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: הוספת תבנית לשינויים בערך עריכה חזותית |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מפיק בריטי|אחר=סופר אמריקאי|ראו=[[ג'ורג' ר. ר. מרטין]]
|סיווג=מלחין
|שם=ג'ורג' מרטין
שורה 13:
|חברת תקליטים=Parlophone Capitol<br>EMI<br>AIR
}}
'''סר ג'ורג' הנרי מרטין''' ([[3 בינואר]] [[1926]] - [[8 במרץ]] [[2016]]) היה [[מלחין]], [[עיבוד מוזיקלי|מעבד]] ו[[מפיק מוזיקלי]] בריטי, הידוע בעיקר בעבודתו עם להקת [[הביטלס]], שכמעט את כל [[דיסקוגרפיה של הביטלס|אלבומיה]] הוא הפיק. בשל תפקיד זה, יש המכנים אותו "{{פירושון|החיפושית החמישית}}".
בזכות תרומתו לתעשיית ה[[מוזיקה]] ולחברה, מרטין הוא מפקד ב[[מסדר האימפריה הבריטית]] (CBE).
==
כאשר היה בן שש, רכשה משפחתו של מרטין [[פסנתר]] שצד את תשומת לבו. בגיל שמונה, שכנע את הוריו לרשום אותו לשיעורי פסנתר, אבל אלה הופסקו לאחר השיעור השמיני, וזאת מאחר שנתגלו חילוקי דעות בין המורה לפסנתר ואמו של מרטין. מאוחר יותר אמר מרטין שהצליח ללמוד מאז באופן עצמאי.
מרטין עבר בין מספר בתי-ספר, וכאשר פרצה [[מלחמת העולם השנייה]] (היה בן 13), משפחתו עזבה את [[לונדון]] העיר, לפרוור [[ברומלי (רובע)|ברומלי]], שם למד בבית ספר תיכון.
"אני זוכר היטב את הפעם הראשונה ששמעתי [[תזמורת סימפונית]]. הייתי בן-עשרה כאשר סר. אדריאן בולט הביא את תזמורת ה-[[BBC]] ל[[קונצרט]] בית-הספר. זה היה קסום בעיני. מצאתי קושי לחבר את הצלילים האצילים כל-כך אל תשעה-עשר האנשים שניגנו על כלים מעץ, כלי נשיפה ומיתרים עשויים שיער חיות."
שורה 31:
לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], בתום שירות ב[[הצי המלכותי הבריטי|צי המלכותי]], למד מרטין ב[[בית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה]]. בתחילת עבודתו עבד במחלקת ה[[מוזיקה קלאסית|מוזיקה הקלאסית]] ב-[[BBC]]. בשנת [[1950]] הצטרף לתאגיד המוזיקה [[EMI]] שהחזיקה בבעלותה את חברת התקליטים [[פרלופון]] (Parlophone) ובהמשך התמנה לראש פרלופון. מרטין שימש כעוזר לאוסקר פרוס (Oscar Preuss), שהיה ראש [[חברת תקליטים|חברת התקליטים]] בין השנים 1950-55. אף על פי שנחשבה בעבר כחברת תקליטים מכובדת (בעיקר של מוזיקת ג'אז), כשהגיע מרטין לפרלופון, יחסה של חברת-האם EMI היה מזלזל, והיה כאל חברה זניחה להקלטת פרויקטים בעלי חשיבות מועטה. לאחר פרישתו של פרוס, ירש מרטין את ניהול חברת התקליטים, והתמחה בשנותיו הראשונות בהקלטת [[מוזיקת בארוק]] ו[[מוזיקה קלאסית]] כמו גם מוזיקה בריטית עממית. מרטין הפיק מספר לא מבוטל של תקליטי [[קומדיה]], ועבד עם קומיקאים רבים ביניהם [[פיטר סלרס]] (ששיחק בסדרה הקומית [[דוקטור הו]]). כמו כן, עבד עם להקת הסקיפל הבריטית – Vipers Sikffle Group- והפיק להם מספר [[להיט]]ים. בתחילת 1962, הוציא את הסינגל – "[[Time Beat]]" – שהיה גרסת מוקדמת למוזיקת דאנס אלקטרונית (השיר הוא עיבוד לגרסת בסיס של המוזיקאית האיטלקייה - Maddalena Fagandini). הסינגל יצא לאור תחת השם הבדוי של היוצר – "Ray Cathode".
מרטין הפיק את המופע הקומי-מוזיקלי – "At the Drop of a Hat", שהיה הצלחה מסחרית גדולה במשך שנים. פריצתו המשמעותית הייתה כאשר הפיק את המופע – "Behind the Fringe" – בו כיכבו בין היתר [[פיטר קוק]], [[אלן בנט]] ו[[ג'ונתן מילר]].
עבודתו של מרטין בשנים אלו תרמה רבות לשינוי דימויה של פרלופון מ"חברה קטנה ועצובה" לעסק מצליח ומשגשג.
שורה 44:
ב-6 ביוני 1962, ביצעו הביטלס הופעת-מבחן בסטודיו-3 ב[[אולפני אבי רוד]]. ביחד עם טכנאי ההקלטה, נורמן סמית' (Norman Smith), הקליטה הלהקה ארבעה שירים. מרטין שמע מאוחר יותר את השירים (הוא לא היה נוכח בזמן ההקלטה) והתקשה לקבל החלטה. טכנאי נוסף שנכח בהקלטות, רון ריצ'רדס (Ron Richards), התלונן על נגינתו של [[פיט בסט]] על התופים, ואילו מרטין סבר ששיריהם המקוריים של הלהקה פשוט לא מספיק טובים. מאוחר יותר, פנה מרטין אל חברי הביטלס, ושאל אותם אם יש משהו שמפריע להם אישית. [[ג'ורג' האריסון]] התלוצץ "האמת, העניבה שלך, בתור התחלה". לפי סמית', זאת הייתה נקודת המפנה, כאשר לנון ומקרטני המשיכו עם קו ה[[הומור]], מרטין החל לחבב אותם וסבר שעליו להחתים אותם ולו "רק בזכות שנינותם".
תחילת סדרת ההקלטות של הלהקה עם מרטין החלה ב-4 בספטמבר, כאשר הקליטו את השיר "How Do You Do It". מרטין שהפיק את השיר, חשב שהשיר יהיה להיט בטוח. לעומתו, לנון ומקרטני לא חיבבו את השיר. הלהקה הקליטה את השיר אך החליטה לגנוז אותו והוא יצא רק מאוחר יותר באוסף ה[[The Beatles Anthology|אנתולוגיה]]. (באפריל 1963, תחת שרביטו של מרטין, יצא השיר בביצוע הלהקה [[ג'רי והפייסמייקרס]] והיה להיט).
השיר הבא שהקליטו היה "[[Love Me Do]]". רון ריצ'רדס המשיך את תלונותיו, הפעם בנוגע למתופף החדש, [[רינגו סטאר]]. לאחר מכן, ב-11 בספטמבר הקליטה הלהקה את השיר שוב, הפעם עם מתופף האולפן, אנדי וייט. סטאר התבקש לנגן ב[[מאראקס]] ו[[תוף מרים]], ואף על פי ששיתף פעולה, הוא היה בהחלט "לא מרוצה". השיר הגיע בשיאו למקום 17 במצעד הבריטי.
ב-26 בנובמבר 1962, לאחר שידולים וניסיונות שכנוע רבים של לנון ומקרטני, הסכים מרטין להקליט שיר מקורי נוסף של הלהקה – "[[Please Please Me (שיר)|Please Please Me]]". לאחר הקלטת השיר, הכריז מרטין ללהקה "חברים, הרגע הקלטתם את הלהיט הראשון שלכם". מרטין הנחה את אפשטיין למצוא ללהקה מנהל יחסי-ציבור חדש, מאחר שמשרד הפרסום Ardmore & Beechwood לא נקט מאמצים רבים בקידום ופרסום שירם הראשון – "Love Me Do". מרטין המליץ על שלושה מפרסמים שלדעתו יהיה ישרים והוגנים, בסופו של דבר הוחלט לבחור בדיק ג'יימס (Dick James) לתפקיד מנהל יחסי-הציבור.
שורה 71:
== כעצמאי ==
בשנת 1965, לאחר שעזב את EMI, הקים מרטין ביחד עם שותף את חברת ההקלטות הפרטית – AIR (ראשי תיבות של – Associated Independent Recording). הצלחת הביטלס סיפקה לו גב כלכלי, ומשנת 1969 והלאה החזיקה החברה באולפן הקלטות משלה שריכז את עיקר פעילותו וביסס את מעמדו כמפיק עצמאי. עם השנים הורחב הסטודיו ונבנו בו חדרי הקלטה נוספים. כיום החברה עדיין פעילה ונחשבת לאחת הוותיקות. אף על פי שפרש, החזיק מרטין בתואר יושב-ראש החברה. ב-1979 פתח מרטין [[אולפן הקלטות]] באי [[מונטסראט]] שב[[הים הקריבי|ים הקריבי]]. אולפן זה נהרס ב[[הוריקן הוגו]] עשר שנים אחר-כך.
==מותו==
{{להשלים}}
=== תרומתו בקולנוע ===
שורה 83 ⟵ 86:
== פרסים והכרה ==
* מועמד לפרס ה[[אוסקר]] בשנת 1964, עבור פסקול הסרט "[[A Hard Day's Night (סרט)|A Hard Day's Night]]"
* [[פרס גראמי]] 1967 – עבור האלבום החדשני הטוב ביותר, כמפיק האלבום [[סרג'נט פפר]]
* [[פרס גראמי]] 1967 – עבור האלבום הטוב של השנה, כמפיק האלבום סרג'נט פפר.
* [[פרס גראמי]] 1973 - עבור העיבוד המוזיקלי הטוב ביותר, כמפיק ומלחין הסרט "[[חיה ותן למות]]".
* [[פרסי המוזיקה הבריטית|פרס המוזיקה הבריטי]] 1977 – עבור המפיק הבריטי הטוב ביותר (ב-25 שנה האחרונות).
* [[פרסי המוזיקה הבריטית|פרס המוזיקה הבריטי]] 1984 – עבור תרומה יוצאת-דופן לתחום המוזיקה.
* [[פרס גראמי]] 1993 – עבור המופע המוזיקלי הטוב ביותר, כמפיק פסקול המחזמר "The Who's Tommy" (שמבוסס על אופרת הרוק המצליחה משנת 1969 של להקת [[The Who]])
שורה 94 ⟵ 97:
== מקורות ==
<div class="mw-content-ltr">
* Lewisohn, Mark (1990). The Beatles: Recording Sessions. Three Rivers Press; Reprint edition. {{ISBN|978-0517581827}}.
* MacDonald, Ian (1994). Revolution in the Head: The Beatles' Records and the Sixties. New York: Henry Holt and Company. {{ISBN|0-8050-2780-7}}.
* Martin, George; Hornsby, Jeremy (1994). All You Need Is Ears. New York: St. Martin's Press. {{ISBN|0-312-11482-6}}.
* Martin, George; Pearson, William (1994). With a Little Help from My Friends: The Making of Sgt. Pepper. Boston: Little, Brown. {{ISBN|0-316-54783-2}}.
* Miles, Barry (1997). Many Years from Now. Vintage-[[Random House]]. {{ISBN|0-7493-8658-4}}.
* Spitz, Bob (2005). The Beatles: The Biography. Little, Brown and Company (New York). {{ISBN|1-84513-160-6}}.
* The Beatles (2003). The Beatles Anthology (DVD). Apple records. ASIN: B00008GKEG (Bar Code: 24349 29699).
</div>
| |||