סמוראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
Shakeydeal33 (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים |
||
שורה 11:
==היסטוריה==
[[קובץ:Ehon-Shahobukuro Kamakura Gongoro.jpg|ימין|ממוזער|250px|תמונתו של קאמאקורה גונגורו, סמוראי מהמאה ה-11 אשר, לפי האגדות, המשיך להילחם גם לאחר שחץ האויב ננעץ בעינו]]
בשנת [[646]], במסגרת [[רפורמת טאיקה]], אימצה יפן את דרכי הממשל ה[[סין (אזור)|סיניות]]. על פי ספר החוקים של אותה תקופה, [[קוד טאיהו]], היה על כלל האוכלוסייה להתייצב במועדים קבועים ל[[מפקד אוכלוסין]], ועל בסיס המפקד נעשה גיוס של 1 מתוך 3–4 גברים ל[[צבא]] הלאומי. החיילים נדרשו לספק את הנשק על חשבונם, אך בתמורה קיבלו פטור ממיסים. צבא זה, כמו מרבית הגופים שנולדו כתוצאה מהרפורמות, לא האריך ימים.
אותו הקוד סיווג את פקידי הממשל ל-12 מעמדות, כאשר כל מעמד מחולק לשני תתי-מעמדות. פקידים במעמד 6 ומטה קיבלו את השם "סמוראי", והם אלה שעסקו בעניינים יום-יומיים. אמנם כאן מתייחסת המילה לפקידי ציבור ולא ללוחמים, אך ייתכן כי מקור המונח "סמוראי" הוא מהתקופה הזאת.
שורה 25:
מנצח המלחמה, [[מינאמוטו יוריטומו]], החליט שלא לשלוט דרך הקיסר, אלא לקח לעצמו את תואר ה[[שוגון]] כתפקיד קבוע, והתיישב בכפר הקטן [[קמאקורה]], אשר שימש כמחנה הראשי שלו במהלך מלחמת גנפיי. בכפר זה הקים את קמאקורה בָאקוּפוּ (מילולית "ממשלת אוהלים"), ומאז הפך מקום מושבו של השוגון למוקד השלטון ביפן. בכך התחילה [[תקופת קאמקורה]], שנמשכה כ-150 שנה. לקראת סוף התקופה ניתן לומר שסמוראים הפכו למעמד שווה-אצולה בפועל. הם אימצו את מנהג האצולה לעסוק באמנויות כגון [[איקבנה]] ו[[קליגרפיה]], וגם האצילים הושפעו מהסמוראים ואימצו חלק ממנהגיהם.
ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ה[[נפח]] מָאסָאמוּנה המציא את שיטת ייצור החרבות שהולידה את ה[[קטאנה]] הנשק האיקוני המזוהה עם הסמוראים עד היום. ה[[חרב יפנית|חרב היפנית]] הפכה לנשק הקר הטוב ביותר במזרח, והייתה אחד ממוצרי הייצוא המובילים ביפן: מאות אלפי חרבות נמכרו ל[[סין (אזור)|סין]] ומדינות אסיה אחרות, וחלקן הגיעו עד [[הודו]]. במאה זו מתגבשים גם מסמכים ראשונים הקובעים את ההתנהגות היאה לסמוראי. מסמכים אלה הושפעו לא מעט מ[[זן בודהיזם]], אשר חדר באותה תקופה ליפן מסין והפך לפופולרי בקרב הסמוראים.
===תקופת סנגוקו===
| |||