מסלול גאוסטציונרי – הבדלי גרסאות

הרעיון של לוויינים גאוסטציונריים (וגאוסינכרוניים, שגאוסטציונריים הוא מקרה פרטי שלהם) פורסם לראשונה בשנת [[1928]] בידי [[הרמן פוטקניק]]. מסלולים גאוסינכרוניים וגאוסטציונריים עברו פופולריזציה בידי סופר המדע הבדיוני [[ארתור סי. קלארק|ארתור צ'ארלס קלארק]] ב-[[1945]] כמסלולים שימושיים ללווייני תקשורת, ולכן הם נקראים לעיתים גם '''מסלולי קלארק''' על שמו. חגורת קלארק היא החלק בשמים בגובה של כ-35,786 קילומטר מעל פני הים במישור קו המשווה שבו ניתן להשיג מסלול קרוב לגאוסטציונרי. בשל השפעות [[רוח שמש]] סוטה לעיתים הלוויין ממסלולו, ולכן מופעלים מדי פעם מנועי הלוויין כדי להחזירו למקום הדרוש. כתוצאה מכך אורך חיי הלוויינים מוגבל.

 

 

==ראו גם==