פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 118 בתים, לפני שנה
←‏מקור השם: מחיקת קישורים פנימיים מיותרים ותיקונן
 
==מקור השם==
פירוש השם "בלארוס" הוא "רוס הלבנה". לעיתים קרובות היא עדיין נקראת ב[[עברית]] ובשפות אחרות "רוסיה הלבנה" (באנגלית White Russia, בגרמנית Weissrussland וכדומה), דבר ש[[היסטוריון|היסטוריונים]] בלארוסים מתנגדים לו, מכיוון ש"רוסיה" הוא כינוי למדינה הרוסית שמרכזה ב[[מוסקבה]], שעלתה לגדולה לאחר [[המאה ה-13]], בעוד ש"[[רוס של קייב|רוּס]]" הוא הכינוי העתיק יותר לארץ ה[[סלאבים מזרחיים|סלאבים המזרחיים]] שמרכזה היה ב[[קייב]], ושבלארוס רואה את עצמה כאחת מיורשותיה (יחד עם רוסיה ואוקראינה). בכל מקרה, השם נכנס לשימוש רשמי רק ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] בעידוד [[האימפריה הרוסית|השלטונות הרוסיים]]. עד היום, בעיקר בחוגים [[לאומנות|לאומניים]], נקראת הארץ "ליטא" וטוענת לבעלות על שם זה, מתוקף היותה הגורם הדומיננטי ב[[הדוכסות הגדולה של ליטא|דוכסות הגדולה של ליטא]]; גם הכינוי "בלורוסיה" או "ביילורוסיה", שהגיע מהשפה ה[[רוסית]]הרוסית, אינו נכון בעיניהם. השלטון הנוכחי של בלארוס מקפיד להשתמש בשם בלארוס (Беларусь) גם בכתיבה ברוסית.
יש הטוענים כי היא מכונה "רוסיה הלבנה" על שם עצי ה[[שדר (עץ)|שדר]] הרבים שבה, עצים אלו לבנים בגזעם ועל כן השם תואם למראה המדינה.
 
בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מה[[כיבוש]] [[גרמניה הנאצית|הנאצי]]. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך [[אוסטלנד]] וכרבע מתושביה, [[יהודים]] ולא-יהודים, נספו. בסיום המלחמה הייתה הארץ עיי חורבות, ונזקקה לשיקום ממושך על ידי השלטונות.
 
עד [[1991]] הייתה בלארוס "[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס]]", כלומר [[רפובליקה]] סובייטית בברית המועצות. עם זאת, בלארוס הייתה חברת ארגון [[האומות המאוחדות]] מראשיתו, במקביל לחברותן של אוקראינה ושל ברית המועצות. בשלהי ה[[פרסטרויקה]] התגברו הקריאות לעצמאות, ובאותה שנה החלו [[הפגנה|הפגנות]] ו[[שביתה|שביתות]], אשר הסתיימו כאשר ה[[פרלמנט]] הכריז על עצמאות מברית המועצות. בחודש אוגוסט שלאחר כישלון ההפיכה ב[[מוסקבה]]במוסקבה הכריזה בלארוס סופית על עצמאותה.
 
[[קובץ:Flag_of_Belarus_(1918,_1991-1995).svg|ימין|ממוזער|100px|[[דגל]] לבן-אדום-לבן, ששימש את הרפובליקה העממית של בלארוס שהוכרזה ב-1919 ואת הרפובליקה של בלארוס בשנים [[1991]]–[[1995]]. מאז 1995 משמש הדגל בעיקר כסמל ההתנגדות לשלטונו של ה[[נשיא]] [[אלכסנדר לוקשנקו]].]]
{{הפניה לערך מורחב|מחוזות בלארוס}}
 
בלארוס מחולקת ל-6 מחוזות ([[אובלסט]]) ו[[עיר בירה|עירועיר הבירה]] המתפקדת כמחוז עצמאי.
 
{| align="center"
|-
|
* [[מינסק]], [[עיר בירה|עיר הבירה]], הנחשבת ישות אדמיניסטרטיבית עצמאית (מסומנת בספרה 1).
* מחוז [[ברסט (מחוז)|ברסט]], שבירתו [[ברסט ליטובסק|ברסט]] (מסומן בספרה 2).
* מחוז [[הומל (מחוז)|הומל]], שבירתו [[הומל]] (מסומן בספרה 3).
מקווי ה[[מים]] של המדינה הם 21,000 [[נהר]]ות ו[[נחל]]ים, שהחשובים שבהם הם ה[[דנייפר]] וה[[נימן]]. לאורך נהר [[פריפיאט (נהר)|פריפיאט]], בעיקר באזור דרום בלארוס, משתרעות [[ביצות פריפיאט]], שטח גדול של אדמה ביצתית. שטחן של הביצות כ-98,400 קמ"ר והן משתרעות לאורך 480 ק"מ ממערב למזרח ו-225 ק"מ מצפון לדרום.
 
הערים הגדולות במדינה (נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת [[2009]]) הן ה[[עיר בירה|בירה]]הבירה [[מינסק]] (1,829,100 תושבים), [[הומל]] (498,700 תושבים), [[מוהילב]] (372,000 תושבים), [[ויטבסק]] (356,000 תושבים) ו[[הורדנה]] (338,000 תושבים).
 
==דמוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|דמוגרפיה של בלארוס}}
 
האוכלוסייה בבלארוס [[אתניות|מורכבת]] מ-78% [[בלארוסים]], 13% [[רוסים]], 4% [[פולנים]], 3% [[אוקראינים]], 1% [[יהודים]] ואחוז אחד של אחרים. 7.25 מיליון מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. לפני [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה מרבית האוכלוסייה בערים מורכבת מיהודים ופולנים, ואילו בני העם הבלארוסי התגוררו בעיקר באזורים הכפריים. ביטוי לכך ניתן לראות בכמות הכנסיות ה[[קתולי]]ות שניצבות עד היום במרכזי הערים. חלק מאלה הוסבו לכנסיות אורתודוקסיות בימי ה[[צאר]] וחלקן למבני ציבור בתקופה הסובייטית. רוב היהודים [[שואה|הושמדו]] במהלך מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה הפולנית סבלה מרדיפות המשטר הקומוניסטי לפני ואחרי המלחמה: רבים מהפולנים [[אליטה אינטלקטואליתהשכלה|המשכילים]] הוצאו להורג, הוגלו ל[[סיביר]]לסיביר ולמרכז אסיה או גורשו לפולין. גם השלטון הנוכחי מערים קשיים על פעילות חברתית ותרבותית של פולנים, אם כי הכנסייה הקתולית מקבלת יד חופשית, בעיקר בגלל ההשפעה הפוליטית של [[הוותיקן]].
 
[[רוסית|השפה הרוסית]] היא כעת השפה המדוברת ביותר, כשהשפה ה[[בלארוסית]]הבלארוסית משמשת בעיקר כשפה רשמית, אם כי נעשים מאמצים להחיות את השפה ולהחזיר אותה לשימוש היומיומי.
 
קצב [[ריבוי טבעי|גידול האוכלוסייה]] השנתי הוא שלילי, ועומד על 0.2%-.
===יהודי בלארוס===
{{הפניה לערך מורחב|יהדות בלארוס}}
עד ל[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה בבלארוס [[יהדות בלארוס|אוכלוסייה יהודית]] גדולה ובעלת תרבות מפוארת. [[הקהילה היהודית|הקהילות]] הגדולות היו ב[[מינסק]], [[גרודנו|הרודנה]], [[פינסק]], [[הומל]], [[מוהילב]] ו[[ויטבסק]]. בערים אלה היוו היהודים אחוז גדול מכלל האוכלוסייה. לפי [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] הגדול של [[האימפריה הרוסית]] משנת [[1897]], 51% מתושבי מינסק היו יהודים.
 
בלארוס הייתה ערש התרבות [[יהדות ליטא|היהודית הליטאית]], ובתחמה פעלו [[ישיבה|ישיבות]] מפורסמות, שהגדולה ביניהן הייתה [[ישיבת וולוז'ין|וולוז'ין]], שנחשבה ל"אם הישיבות", והעמידה את [[ראש ישיבה|ראשי הישיבות]] וה[[:קטגוריה:רבנים בלארוסים|רבנים החשובים ביותר בעולם בזמנם]], ואשר היה בה גם גרעין של [[תנעתתנועת ההשכלה היהודית|השכלה כללית]], שהבולט בחבריה היה [[חיים נחמן ביאליק]]. כן התנהלו בה ישיבות [[ישיבת מיר|מיר]], [[ישיבת גרודנה (ליטא)|גרודנה]], [[ישיבת קמניץ|קמניץ]], [[ישיבת קלצק|קלצק]] ו[[ישיבת סלוצק|סלוצק]]. גם העיר [[ברסט ליטובסק|בריסק]], שהייתה מרכז רוחני יהודי מפואר ועתיק-יומין, סופחה לאחר המלחמה לבלארוס. [[יהדות וילנה|יהודי וילנה]] הייתה חלק מהמרקם התרבותי והדמוגרפי של יהדות ליטא-פולין-בלארוס. [[חרדים|היהודים החרדים]] שמרו עד עצם היום את ההגדרה של יהודים ליטאים, שמבחינה היסטורית חלה על כל יהודי בלארוס.
 
לפני [[השואה]] חיו בבלארוס כ-750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי [[גרמניה הנאצית]] ב-[[1941]] הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי, שהותקף מאוחר יותר), בעוד אלו שנשארו נרצחו ברובם. לאחר המלחמה חזרו חלק מן [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה|הניצולים]] לבלארוס. החיים היהודיים קמו לתחייה מהר למדי, והתקיימו תקופה מסוימת ברמה גבוהה למדי יחסית לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת [[שלמה מיכאלס]]; בקהילות רבות הוסיפו להתקיים [[רב]]נים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]]. לאחר רצח מיכאלס ו[[משפט הרופאים]] ב-[[1953]] חוסלה מרבית הפעילות. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה, כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] התעוררו החיים היהודיים שוב; הוקמו בתי ספר במקומות שונים, ושבו רבנים לעמוד בראש הקהילות. לפני תחילת ה[[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|עלייה גדולה של שנות ה-90]] היו בבלארוס 112,000 יהודים. בין השנים [[1990]]–[[2004]] [[עלייה|עלו]] ל[[ישראל]] כ-70,000 עולים מבלארוס. בבלארוס עצמה פעילים מאוד התנועות: [[חב"ד]] – ברוב הערים; [[חסידות קרלין|קרלין]] – בעיקר ב[[פינסק]], הליטאים – במינסק, בהומל, מוהילוב, ויטבסק ובבריסק. כמו כן, במינסק ובלידה קיימת [[יהדות רפורמית|קהילה רפורמית]]. כיום יש בבלארוס כ-25,000 יהודים.