מנחם בן גדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
שורה 37:
על גודלו של המס השתמרו ידיעות במקרא: 1,000 ככר כסף = 3,000,000 שקל כסף (ישנם 3000 שקל בכיכר). ומאחר שעל כל "גיבור חיל" הוטלה מכסה של 50 שקל משמע שהיו בישראל אז 60,000 "גיבורי חיל", היינו השכבה האמידה. הטלת המס מוזכרת אף באנאלים של תגלת פלאסר השלישי, לצד הזכרת שמות מלכים נוספים שהעלו אף הם מס למלך אשור: {{ציטוטון|קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מ[[ארם דמשק]], '''מנחם מ[[שומרון]]''', [[חירם הראשון מצור|חירם]] מ[[צור]], ...פנמו מ[[ממלכת שמאל|שמאל]]...|[[אנאלים]] משנת 738 לפנה"ס}}{{הערה|שם=כוגן}}
 
בחפירות [[שומרון (עיר)|שומרון]] התגלו בשטח המצודה, סמוך להיכל המלך, שרידי בנין ובו אולמות ששימשו, כנראה, מחסנים לאגירת כלי יין ושמן. בתוך החורבות שלחורבות האולמות הללו התגלו ב-[[1910]], 75 חרסים ועליהם כתובות. מהם 63 כתובים עברית ב[[כתב עברי עתיק]]. הם מהווים מערכת אחידה של מסמכים הכתובים לפי נוסחה חוזרת, כגון: (אוסטרקון 9) "בשנה התשיעית מן יצית (שם מקום) לאחינועם, נבל יין ישן". אלו ככל הנראה חשבונות משלוח של נבלי יין ושמן שנשלחו לבית המלך כמס בעין מידי הפקידים שגבו אותם מבעלי האחוזות. החוקר [[יגאל ידין]] סבור שיש ליחס חרסים אלו למנחם, ולקשרם למס שהטיל מנחם על "גבורי החיל". החוקר [[חיים תדמור]] הצביע על כך שסברה זו אפשרית מבחינה כרונולוגית.
 
מנחם נשאר נאמן לאשור עד סוף ימיו, אך שושלתו לא האריכה ימים אחר מותו: בנו [[פקחיה]] הומת, לאחר שהספיק למלוך זמן קצר בלבד (שנתיים לפי מל"ב טו,כה), על ידי [[פקח בן רמליהו]] שנקט מדיניות אנטי-אשורית.