בת שבע – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, ניסוח
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=דמות מקראית}}
[[קובץ:Jan Massys - David and Bathsheba.JPG|250px|ממוזער|שמאל|{{ציטוט|תוכן= וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי.|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|שמואל ב|יא|ג}}}} ציור מעשה ידי [[יאן מסייס]] משנת [[1762]] מוצג ב[[מוזיאון הלובר]] ב[[פריז]]]]
'''בת שבע''' היא [[דמות מקראית]] המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של [[אוריה החתי]]. בת שבע הייתה [[פילגש]]ו ולאחר מכן הפכה לאשתו של [[דוד]] המלך, והייתה אמו של [[שלמה]] המלך, יורשו של דוד.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ג}}}} שמה היה בת שבע בת אליעם, אך ב[[דברי הימים]] א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|ה}}}} ייתכן והייתה נכדתו של [[אחיתופל|אחיתפל הגילוני]], יועצו של דוד.{{הערה|בהנחה כי אליעם בן אחיתפל המוזכר ב{{תנך|שמואל ב|כג|לד}} הוא אליעם אבי בת שבע}}
 
==הסיפור במקרא==
==סיפור מקראי==
סיפורההסיפור המקראי שלעל בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני [[דוד]] המלך, כשהייתה עוד אשת אוריה החתי. דודלאחר חשקשדוד בהעמד לאחרעל שראהגג ביתו וראה אותה מגגמתרחצת ביתו- מתקלחתחשק בה, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד נקרא אוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו. אולם אוריה סירב, ודוד ציווה על [[יואב בן צרויה|יואב]] שר צבאו להציב אותו בעמדה שבה ייהרג בקרב הקרוב: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}.
 
אוריה אכן נהרג בקרב, ולאחר מותו נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה בן לדוד. אז שלח ה' את [[נתן הנביא]] אל דוד, ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל [[כבשת הרש]]. במשל זה תוארו שני אנשים, האחד עשיר, שבבעלותו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני, שבבעלותו כבשה אחת בלבד. הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, והיה לה תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. על פי המשל, האדם העשיר, שנאלץ להעניק לאחד מאורחיו כבשה, בחר שלא לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח; דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואתו הרגת בחרב [[בני עמון]]|שמואל ב יב ז-ט}}.
שורה 10:
==דוד ובת שבע==
{{הפניה לערך מורחב|דוד ובת שבע}}
פרשה מפורסמת שהתנ"ך נותן לה מקום רב, היא מעשה [[דוד ובת שבע]]. דוד מלך ישראל עובר על איסור ה[[לא תנאף|ניאוף]], חטא חמור שעונשו מוות. הוא חומד את בת שבע - נכדתו של יועצו [[אחיתופל]] ואשתואשתו של [[אוריה החתי]] - אחד מאנשי צבאו הבכירים, ואף שוכב עימה כאשר אוריה בשדה הקרב. לאחר שהיא נכנסת להריון מנסה דוד לשכנע את אוריה לשכב עם בת שבע כדי לטשטש את מעשהו, אך אוריה מסרב. דוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת לעמיתיו שיביאו עליו מוות וינטשו אותו בשדה הקרב, ו[[יואב בן צרויה]] ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה מת דוד אוסף את בת שבע לביתו ומתחתן אִתה.
 
=== העונשים על החטא ===
שורה 16:
נתן הנביא הוכיח את דוד, באמצעות [[משל כבשת הרש]], על הריגת אוריה ועל לקיחת בת שבע לאשה, ודוד מתוודה על חטאו, שב ב[[תשובה (יהדות)|תשובה]] ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: {{הדגשה|וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה; כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת|שמואל ב יב|ספר שמואל ב' פרק י"ב}}. עונשים אלו מתגשמים כאשר [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] בנו בכורו, [[אונס]] את [[תמר (בת דוד)|תמר]] אחותו, וכאשר בנו הנוסף [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.
 
פרשנות נוספת לפרשה זו טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד ב[[מסכת שבת]].{{הערה|שבת נ"ו, א}} כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב [[גט]] כריתות לאשתו" כדי שבאםשאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להנשאלהינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.
 
נתן הוסיף ובישר לדוד על עונשו - קביעת תקופת מלוכתו כתקופת מלחמות בלתי פוסקות: {{ציטוטון|לא תסור חרב מביתך עד עולם|שמואל ב יב י}}. כעונש מיידי על [[חטא]] דוד מת הרך הנולד, בנם של דוד ובת שבע. לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע בן אחר, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה.
שורה 31:
 
==לקריאה נוספת==
* פנינה, גלפז-פלר, '''ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור המקראי''', ירושלים: כרמל , 2006. עמ' 160–163.
* רחל רייך, '''האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא''', תל אביב: הלל[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], סדרת "הילל בן חיים", 2005. ע"מעמ' 132–135.
* חיה שרגא בן איון, '''נשות דוד - מיכל, אביגיל, בת שבע'''. תל אביב: [[ידיעות ספרים]], 2005. עמ' 159–213.
*[[יאיר זקוביץ]], '''מקראות בארץ המראות'''. ישראל: [[הקיבוץ המאוחד]], 2001. עמ' 51–53.
* פרנק, פולק, '''הסיפור במקרא''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], 1994. עמ' 408–410.
*[[יאיר זקוביץ]], '''דוד מרועה למשיח''', ירושלים: [[יד יצחק בן צבי]], 1995. עמ' 75–85.
 
==קישורים חיצוניים==