קרב בוסוורת' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבית פרסי |
מ עיצוב |
||
שורה 20:
| צד שני=[[קובץ:White Rose Badge of York.svg|15px]] [[בית יורק]]
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני=[[ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה|ריצ'רד השלישי]]
| כוח שני=10,000
| צד שני-אבידות=1,000
| הערות=
| מפה={{מממו|אנגליה|הממלכה המאוחדת|סטייה אנכית=-5|סטייה אנכית נוספת=-5|סוג=קרב}}
|שם=קרב בוסוורת'}}
שורה 29:
==רקע היסטורי==
{{הפניה לערך מורחב|מלחמות השושנים}} {{הפניה לערך מורחב|הנסיכים שבמצודה}}
[[קובץ:King Richard of England cropped.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[ריצ'רד השלישי]]]]
[[קובץ:A Chronicle of England - Page 424 - Murder of Prince Edward.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הנסיך אדוארד, בנו של [[הנרי השישי]] מובא לפני [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה]] בתום קרב טיוקסברי. [[תחריט]] של האומן ג'יימס ויליאם אדמונד דויל מ-[[1864]].]]
בשנת [[1455]] החל מאבק שושלות בין [[בית לנקסטר]] לבין [[בית יורק]] על השליטה ב[[ממלכת אנגליה]] שנודע בשם [[מלחמות השושנים]]. ב-[[4 במאי]] [[1471]] הביס [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה|אדוארד הרביעי]] מבית יורק את הלנקסטרים ב[[קרב טיוקסברי]]. בקרב נהרג בנו של [[הנרי השישי]] הנסיך אדוארד, ואילו הנרי עצמו נכלא ב[[מצודת לונדון]] ושם הוצא להורג{{הערה|שם=garvet|1=Gravett, Christopher. '''Bosworth 1485: Last Charge of The Plantagenets''', Osprey Military Publishing, [[1999]], pp 10}}. בית יורק בראשותו של אדוארד הרביעי הפך לשליט אנגליה למעשה.
ב-[[9 באפריל]] [[1483]] נפטר המלך אדוארד הרביעי כנראה כתוצאה מ[[שבץ]] שבו לקה שבועיים קודם לכן{{הערה|שם=garvet}}. בנו [[אדוארד החמישי, מלך אנגליה|אדוארד החמישי]] בן ה-12 הוכרז כיורש העצר, ואחריו בתור לכתר עמד אחיו הצעיר יותר, [[ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק]] בן התשע. בעת מותו של המלך שהו הנסיכים עם דודם, [[אנתוני וודוויל, רוזן ריברס]]. לאחר כמה שבועות, בסוף אפריל 1483 יצאה השיירה המלכותית, בה היו ריברס, ושני הנסיכים, אל לונדון על מנת להכתיר את אדוארד. אחיו של אדוארד הרביעי, [[ריצ'רד השלישי|ריצ'רד דוכס גלוסטר]] הצטרף לשיירה בדרך. בבוקר שלאחר מכן כלא ריצ'רד את ריברס, בטענה שהלה קשר קשר כנגד המלך הצעיר אדוארד. ריצ'רד הכריז נאמנות לאדוארד ומינה עצמו לאפוטרופסו, וליווה את המלך הצעיר למצודת לונדון. אך מלכותו של אדוארד הצעיר נמשכה זמן קצר בלבד. רוברט סטילינגטון, [[בישוף]] [[באת']] ו[[ויילס]] העיד כי המלך אדוארד הרביעי נשא לאישה את אלינור בטלר לפני שהתחתן עם המלכה אליזבת וודוויל, אמם של שני יורשי העצר הצעירים. משמעות הדבר שאדוארד החמישי ואחיו נחשבו ממזרים ואינם רשאים לרשת את הכתר. הפרלמנט ביטל את הנישואים של אדוארד הרביעי ואליזבת, וב-[[26 ביוני]] 1483 הוכתר ריצ'רד השלישי כמלך אנגליה. שני הנסיכים הצעירים נכלאו ב[[מצודת לונדון]] וככל הנראה נרצחו שם.
עם עלייתו של ריצ'רד לשלטון קמו מורדים ותומכים של המלך המנוח [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה|אדוארד הרביעי]] שביקשו להפיל את ריצ'רד מהשלטון. [[ליידי מרגרט בופור]] הלנקסטרית, אמו של [[הנרי השביעי, מלך אנגליה|הנרי השביעי]] הציעה שבנה ינשא לבתו של אדוארד הרביעי, אליזבת מיורק, ויפליג לאנגליה מחופי בריטני שב[[צרפת]] כדי לעלות על כס השלטון. אחד ממנהיגי המרד כנגד ריצ'רד היה [[הנרי סטפורד, דוכס בקינגהאם]], שתמך בהנרי השביעי, אך אפשר ורצה לתפוס את כס המלכות לעצמו{{הערה|שם=garvet2|1=גרבט, עמ' 25}}.
התוכנית של המורדים הייתה לפתוח במספר מרידות בדרום ומערב אנגליה, כשצבאו של בקינגהאם פולש מ[[ווילס]] והנרי ינחת עם צבאו בחופה הדרומי של אנגליה. מרד שפרץ בעיר [[קנט]] עשרה ימים לפני המתוכנן נכשל. ריצ'רד אסף את צבאו בעיר [[לסטר]] כדי לדכא את התקוממיות. ב-[[15 באוקטובר]] נלכד צבאו של בקינגהאם במזרח בגלל סערה קשה, ולא נותר לו לאן להימלט. צבאו הוכה קשות על ידי ריצ'רד, ובקינגהאם עצמו נתפס אחרי שאחד מאנשיו בגד בו. הוא הוצא להורג בעיירה [[סולסברי]] ב-[[2 בנובמבר]] וראשו נערף{{הערה|שם=garvet2}}. הנרי ניסה לנחות בדרומה של אנגליה בתחילת חודש נובמבר, אך סערה קשה פיזרה את מרבית ספינותיו. כשהתקרב הנרי לחוף (ככל הנראה ליד [[פלימות']] או פול) הוא ראה קבוצה של לוחמים שהריעה לו וקראה לו להצטרף למרד. היו אלה למעשה חייליו של ריצ'רד, אך הנרי לא נפל למלכודת והפליג בחזרה עם שארית ספינותיו לבריטני. ללא הנרי ובקינגהאם, המרד דוכא במהרה על ידי ריצ'רד.
שורה 45:
[[קובץ:Elizabeth and Henry.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיוקנם של הנרי השביעי מחזיק את השושנה האדומה, סמל [[בית לנקסטר]], ואליזבת מיורק מחזיקה את השושנה הלבנה, סמל [[בית יורק]].]]
===בית יורק===
ב[[קרב ברנט]] שנערך ב[[אפריל]] [[1471]], ריצ'רד, אז בן 18 בסך הכל נלחם לצד אחיו המלך [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה|אדוארד הרביעי]] כשהוא מפקד על האגף הימני במתקפה. למרות ערפל כבד ששרר באותו יום, ריצ'רד לחם היטב והצליח להחזיק בעמדותיו. הוא הוכיח עצמו כמפקד מוכשר ואמין והרשים את אחיו אדוארד. למרות תיאורו של [[שייקספיר]] את ריצ'רד כ'איש מזימות', הוא לא היה חשדן ביותר ונתן אמון כמעט עיוור במפקדיו ובתומכיו, מה שמאוחר יותר התברר כאסון בשדה בוסוורת'{{הערה|1=גרבט, עמ' 12}}.
גיוס צבא בתקופה ה[[פיאודליזם|פיאודלית]] היה עניין יקר; המלך היה יכול לגייס מיליציות מקומיות מהמחוזות (''Shires'') של הממלכה, כשכל מחוז נאלץ לספק מספר מסוים של גברים בגילאים 16 עד 60. אך צבא חזק ומנוסה גויס מתומכיו של המלך ומהאצילים. כדי לזכות בתמיכתם ובנאמנותם של האצילים, המלך נאלץ לשלם להם סכומי כסף ניכרים כדי שאלה יעמידו לרשותו את חייליהם וילחמו לצידו. אחד מתומכיו החזקים ביותר של ריצ'רד היה [[ג'ון הווארד, דוכס נורפוק]]. הווארד היה לוחם מוכשר שהשתתף ב[[מלחמת מאה השנים|מלחמה כנגד הצרפתים]]. בשנת [[1467]] הוא התמנה לחבר [[בית הלורדים]] והוכיח עצמו כמשרת נאמן של המלך אדוארד הרביעי. כשאדוארד נפטר, הווארד העביר מיד את נאמנותו למלך החדש ריצ'רד, שבתמורה לכך מינה אותו לדוכס נורפוק ונתן לו שליטה צבאית ב[[מזרח אנגליה (חצי אי)|מזרח אנגליה]].
שורה 52:
===בית לנקסטר===
בניגוד לריצ'רד, להנרי לא היה כל ניסיון צבאי והוא מעולם לא השתתף בקרב. לפי ה[[כרוניקה]] של אדוארד הול, ריצ'רד כינה את הנרי:"נער ולשי חלש, אדם ללא אומץ לב וניסיון במלחמה..."{{הערה|1=מתוך הכרוניקה "האיחוד בין שני הבתים של לנקסטר ויורק" מאת אדוארד הול שפורסמה בשנת 1532.}}. אכן הנרי יותר התעניין בעניינים ניהולים ורפורמות כלכליות מאשר במלחמה{{הערה|שם=garvet3|1=גרבט, עמ' 15}}. כצבא מורדים, הנרי לא היה יכול לגייס המון לוחמים. כ-300 עד 500 מחייליו היו אנגלים גולים שברחו יחד עמו לצרפת. ככל הנראה גם שכירי חרב סקוטים ו-וולשים הצטרפו להנרי, אך מרבית צבאו הורכב מכ-1,500 חיילים צרפתים תחת פיקודו של פיליברט דה שאנדי שסיפק המלך שארל השמיני{{הערה|1=גרבט, עמ' 23}}.
המפקד החשוב ביותר בצבאו של הנרי היה ג'ון דה ורה, רוזן אוקספורד. דה ורה היה לוחם ומפקד מנוסה. ב[[קרב ברנט]] בשנת [[1471]] הוא פיקד על אגף שמאל של הלנקסטרים והצליח להביס את היורקים, אך בסופו של דבר נאלץ לסגת לצרפת. דה ורה המשיך בפשיטות כנגד היורקים ובשנת [[1473]] נשבה בידי אויביו. אחת עשרה שנים מאוחר יותר הוא הצליח לברוח, והצטרף למחנהו של הנרי בצרפת. הוא היה האציל החשוב ביותר שתמך בהנרי, ונוכחותו העלתה את המורל ואת היוקרה של הלנקסטרים{{הערה|שם=garvet3}}.
שורה 61:
==הפלישה של הנרי לאנגליה==
[[קובץ:Henry Invasion 1485.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מפה מפורטת המציגה את תנועת הכוחות של הצדדים הלוחמים, מהפלישה של הנרי ועד קרב בוסוורת'.]]
הנרי וחייליו הפליגו מהרפלור שבצרפת ב-1 באוגוסט 1485. ספינותיו חצו את ה[[תעלת למאנש|תעלה האנגלית]] ללא תקלות והתקדמו לעבר דרום ווילס. ב-[[7 באוגוסט]] הם הגיעו לחופי פמברוקשייר, ונחתו בעיירה מילפורד הייבן. למחרת הנרי התקדם צפונה להברפורדווסט. ג'ספר טיודור, דודו של הנרי שהצטרף לפלישה, היה רוזן פמברוק, והשפעתו עזרה לגייס מספר קטן של חיילים. הנרי גם הצליח לפתות את האציל הולשי ובעל האדמות רייס תומאס, שערק למחנהו של הנרי ביחד עם אנשיו בתמורה להבטחה למנותו כלורד ווילס. קצינו של ריצ'רד בדרום ווילס, סר וולטר הרברט, התקדם עם כוחותיו במזרח במטרה לעצור את הנרי, אך הוא נכשל לאחר ששניים מקציניו הבכירים ערקו יחד עם אנשיהם.
אף על פי שהחזיק בתואר נסיך ווילס, הנרי עדיין לא ידע כמה נאמנים יהיו תומאס רייס והחיילים הולשים שהצטרפו למאבקו. תומאס ואנשיו התקדמו בנתיב נפרד בפנים הארץ, ואילו הנרי התקדם צפונה לאורך חופה של ווילס במטרה להיפגש עם משפחת סטנלי ולזכות בתמיכתם הצבאית. אולם אביו החורג של הנרי נמנע מלהבטיח את תמיכתו. לבסוף נפגשו צבאו של הנרי ושל תומאס בקרבת העיר ניוטאון.
שורה 74:
[[קובץ:Abraham Cooper - Bosworth Field.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ריצ'רד והנרי נלחמים בקרב, לפי ציור של אברהם קופר משנת 1825.]]
[[קובץ:Lord Stanley Brings the Crown of Richard (portrait).jpg|שמאל|ממוזער|200px|לורד תומאס סטנלי מוסר את כתרו של ריצ'רד להנרי בתום הקרב.]]
הצבא המלכותי של ריצ'רד שמנה בערך כ-10,000 חיילים התייצב על גבעת אמביון היל. הוא נחלק לשלוש קבוצות: באגף ימין על שיפולי הגבעה עמד דוכס נורפוק עם בערך כ-1,200 [[קשת (מקצוע)|קשתים]], כמה מאות [[נושא רומח|נושאי רומח]] וארטילריה. במרכז היה ריצ'רד עם לפחות כ-3,000 חיילים, כשנורת'מברלנד עם בין 3,000 ל-4,000 חיילים, רובם פרשים, עמד משמאלו{{הערה|1=גרבט, עמ' 54}}.
הנרי עם 5,000 חייליו התקדם לעברו של הצבא הענקי של ריצ'רד. מאחר שהוא חסר כל ניסיון וידע צבאי, הוא הפקיד את מרבית צבאו, כ-4,500 חיילים תחת פיקודו של דוכס אוקספורד המנוסה, ונסוג אחורנית יחד עם שומרי ראשו. מימין לצבאו של הנרי בשיפולי גבעה ליד דדלינגטון עמדו סר ויליאם ולורד תומאס סטנלי, יחד עם כ-6,000 חיילים. הנרי, שקיווה לגייסם לצידו עוד לפני תחילת הקרב שלח מסר ללורד תומאס סטנלי, בו הוא מבקש ממנו להילחם לצידו. הסטנלים השיבו בצורה מעורפלת שהם יבואו לעזרתו רק לאחר שהנרי יארגן את צבאו ויתחיל בקרב. משראה ריצ'רד שהסטנלים מפנים את צבאם לכיוונו במקום להילחם בזה של הנרי, הוא נתקף זעם והוציא פקודה לערוף את ראשו של לורד סטריינג', בנו של תומאס סטנלי. אולם יועציו של ריצ'רד דחקו בו לדחות את ההוצאה להורג עד לאחר תום הקרב. ההוצאה להורג מעולם לא מומשה; חייו של סטריינג' ניצלו{{הערה|1=גרבט, עמ' 61}}.
אוקספורד וחייליו התקדמו תחת מטר של אש תותחים, כשמימינם הייתה ביצה טובענית. ריצ'רד נתן לנורפוק הוראה לתקוף ברגע שחייליו של אוקספורד יעברו את הביצה. מטר של חיצים נחת על שני הצדדים. חייליו של נורפוק הסתערו במורד הגבעה על חייליו של אוקספורד, והחל קרב פנים אל פנים עם גרזנים, אלות וחרבות. פרשים לנקסטרים תחת פיקודו של גילברט טלבוט הלמו קשות ברגלים של נורפוק. מבחינתו של ריצ'רד הקרב לא התפתח לטובתו. לא רק שאוקספורד איננו נסוג אלא אף נלחם היטב, ונראה כי חייליו של נורפוק עומדים להישבר. הוא הורה לנורת'מברלנד להיכנס לקרב, אך הוא לא הזיז את צבאו, ככל הנראה מחוסר נאמנות למלך{{הערה|1=גרבט, עמ' 69}}.
הנרי רכב לעברו של תומאס סטנלי, בניסיון לשכנע אותו אישית להצטרף לקרב ולעזור לאוקספורד. ריצ'רד ראה זאת והגיע להחלטה שתתברר כהרת גורל. הוא רכב יחד עם כ-800 מחייליו במורד הגבעה היישר לתוך שורותיו של הנרי במטרה להרגו. בעשותו כך האמין שיוכל להכריע את הקרב במהירות. ריצ'רד הרג את נושא הדגל של הנרי, והתקדם לעברו של הטוען לכתר שמצידו הפגין אומץ לב והחזיק בעמדתו. שומרי ראשו של הנרי, שהופתעו מאומץ לבו של מפקדם מנעו מריצ'רד את הגישה אליו. נושא הדגל של ריצ'רד הופל מסוסו ואיבד את שתי רגליו, אך המשיך לאחוז בגבורה בדגל. ויליאם סטנלי שצפה מהצד במתרחש החליט סוף סוף להיכנס לקרב, והסתער על חייליו של ריצ'רד. נחותים מבחינה מספרית ועומדים בפני תבוסה, המלך וחייליו נסוגו לעבר הביצה. סוסו של ריצ'רד נתקע בחול הטובעני והוא נאלץ להמשיך להילחם ברגל, כשלבסוף חייל ולשי הכניע אותו והרגו. כל כותבי הכרוניקות מסכימים כי ריצ'רד לחם באומץ לב אפילו כשעמד בפני תבוסה. עם מות המלך, צבאו הובס במהרה וחייליו ברחו משדה הקרב. נורת'מברלנד עזב את שדה הקרב עם חייליו מבלי שנלחם, ואילו נורפוק נהרג{{הערה|1=גרבט, עמ' 73}}.
שורה 84:
==לאחר הקרב==
[[קובץ:King_Richard's_Well,_Bosworth.jpg|ימין|ממוזער|200px|הבאר של המלך ריצ'רד. לפי המסורת האנגלית ריצ'רד שתה מן הבאר בבוקר הקרב.]]
בתום הקרב שנמשך כשעתיים, הנרי קיבל את כתרו של ריצ'רד, והוכתר כמלך בגבעת קראון היל ליד הכפר סטוק גולדינג. לפי פולידור וירג'יל, ההיסטוריון הרשמי של הנרי, לורד תומאס סטנלי הוא זה שמצא את הכתר והביאו להנרי. אולם שנה מאוחר יותר, ב-[[16 בינואר]] [[1486]] תומאס סטנלי נשבע בפני ועדה של האפיפיורות שהוא הכיר את בנו החורג רק יומיים לאחר הקרב. מקור מודרני יותר, ה-''Great Chronicle of London'' מציע שהיה זה סר ויליאם סטנלי שמסר את הכתר להנרי, אולם ההיסטוריון סטנלי קריימס חולק על כך, בטענה שאם סר ויליאם מצא את הכתר הוא היה צריך למסור אותו לאחיו הגדול, תומאס, שהיה אציל בבית הלורדים{{הערה|1=גרבט, עמ' 76}}. גופתו העירומה של ריצ'רד נלקחה על ידי סוס לעיר לסטר, שם הוצגה במשך יומיים בכנסיית סט. מארי לפני כולם, כדי שיווכחו שהמלך באמת מת. גופתו נקברה ללא מצבה, במקום לא ידוע. בפברואר 2013 (כ-550 שנה מאוחר יותר!) טענו חוקרים שזיהו את השלד של ריצ'רד.
האבידות בקרב היורקים היו כבדות, במיוחד בקרב מקורביו של המלך, שהבולט בהם היה דוכס נורפוק. וירג'יל מספר כי ריצ'רד איבד כ-1,000 חיילים, ואילו הנרי כ-100. ייתכן מאוד כי המספרים מוגזמים, אך אין מקורות נוספים בקשר למספר האבידות. דיווחים על אבידות שהגיעו משדה הקרב מראים על בלבול, כשאפילו הנרי לא ידע כמה מחייליו נהרגו, ואף ציווה לעצור אציל בשם ריצ'רד רטקליף, על אף שזה נהרג בקרב{{הערה|1=גרבט, עמ' 77}}.
[[קובץ:Tudor Rose.svg|שמאל|ממוזער|150px|שושנת טיודור, שילוב של השושנה האדומה של בית לנקסטר עם השושנה הלבנה של בית יורק.]]
הנרי לא שכח לתגמל את תומכיו, כשדודו ג'ספר קיבל את התמורה הגדולה ביותר ומונה לדוכס בדפורד. אוקספורד קיבל בחזרה את אדמותיו שנלקחו על ידי היורקים ומונה ל[[אדמירל]] אנגליה [[אירלנד]] ו[[אקיטן]]. ויליאם סטנלי קיבל תפקיד ניהול בבית המלוכה בנוסף לאדמות, ואילו אחיו תומאס מונה לרוזן [[דרבי (עיר)|דרבי]] וקיבל מספר אחוזות. הנרי גם החזיר לאימו מרגרט ביופורד את אדמותיה שנלקחו ממנה על ידי ריצ'רד.
ב-[[30 באוקטובר]] 1485 הוכתר הנרי כמלך אנגליה, ועם עלייתו לשלטון הוא דאג לביסוס כוחו. מעשהו הראשון היה להכריז על עצמו כמלך מהיום שקדם לקרב בוסוורת', ובכך דאג כי אלה שלחמו נגדו יוכרזו כבוגדים מבחינה חוקית. דרך נוספת בה נקט הנרי לביסוס שלטונו, הייתה לעמוד בהבטחתו להינשא לאליזבת מיורק, והשניים נישאו ב-[[18 בינואר]] [[1486]] ב[[מנזר וסטמינסטר]]. נישואין אלה סימלו את איחוד השושנה הלבנה של בית יורק עם השושנה האדומה של בית לנקסטר לכלל סמלו של בית טיודור - שושנה לבנה המשולבת בשושנה אדומה.
שורה 103:
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Battle of Bosworth Field}}
* [http://www.r3.org/bookcase/croyland/croy9.html אתר מורשת לריצ'רד השלישי]
* [http://www.bosworthbattlefield.com שדה בוסוורת']
* [http://www.tudorplace.com.ar/Documents/the_battle_of_bosworth.htm מידע על קרב בוסוורת' באתר על בית טיודור]
| |||