תעלת סואץ – הבדלי גרסאות

כריית התעלה הנוכחית החלה ב-[[25 באפריל]] [[1859]] ונמשכה 10 שנים עד [[1869]]. הכרייה נוהלה על ידי חברה [[צרפתים|צרפתית]] בראשותו של [[פרדיננד דה לספס]] עבור ממשלות מצרים ו[[צרפת]]. על-פי הערכות שונות, כמיליון וחצי [[פועל בניין|פועל]]ים מצרים הועסקו בעבודות הבנייה וכ-125,000 מהם מתו תוך כדי העבודות, בעיקר מ[[כולרה]]. החיבור הימי בין [[מפרץ סואץ]] לים התיכון נוצר ב-[[15 באוגוסט]] [[1869]]. התעלה נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ב-[[16 בנובמבר]] [[1869]], ונפתחה רשמית לשיט ב-[[17 בנובמבר]] במשט חגיגי בן שלושה ימים מ[[פורט סעיד]] ל[[פורט איברהים]] שבסואץ. בראש המשט, שכלל 68 כלי שיט מכל העולם, עמדה ה"איגל" הצרפתית, ועל סיפונה הקיסרית [[אז'ני דה מונטיז'ו]], אשתו של [[נפוליאון השלישי]]. מאוחר יותר מכרה ממשלת מצרים את חלקה בתעלה ל[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת הבריטית]], על מנת להחזיר [[הלוואה|הלוואות]] בינלאומיות. כתוצאה מכך, נכנסו כוחות בריטים לאזור ב-[[1882]] על מנת לשמור על האינטרסים הבריטיים, והחלה ה[[הגמוניה]] הבריטית על מצרים. ב-[[1888]], [[אמנת קושטא]] קבעה שתעלת סואץ<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_MAPS_JER002370201|הכותב=|כותרת=מפת תעלת סואץ, סוף המאה ה- 19. מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית|אתר=|תאריך=}}</ref> תשרת באופן שווה את כל המדינות גם בזמן [[מלחמה]]. ב-[[1936]], [[בריטניה]] ומצרים חתמו על [[ההסכם האנגלו-מצרי (1936)|הסכם]] שיאפשר נוכחות של [[הצבא הבריטי]] בתעלה למשך 20 שנים.