גדר הצפון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ replaced: לעתים ← לעיתים (3) באמצעות AWB
שורה 1:
[[קובץ:Almog IL15 Pillboxgoren.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[פילבוקס]] שמור היטב באזור התעשייה גורן]]
'''גדר הצפון''' היא [[גדר תיל]] מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות [[המנדט הבריטי]] בצפון [[פלשתינה-א"י]], במסגרת המאבק ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי]]. הגדר הוקמה בשנת [[1938]] על ידי פועלים יהודים, עובדי חברת "[[סולל בונה]]". לצד הגדר הוקמה שורה של [[מצודות טגארט]] ו[[פילבוקס]]ים. תוואי הגדר היה לאורך [[כביש הצפון]], ובהמשך מ[[מצודת כח]] ל[[כנרת]] ומדרום הכנרת ל[[ירמוך]], באופן שיישובי [[אצבע הגליל]] נותרו מחוץ לגדר.
 
על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ישנו ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת [[היישוב|היישוב העברי בארץ ישראל]], היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה של 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתח אותו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגודרים, שהוטלה אף היא על היישוב העברי, הייתה אף היא [[מבצע צבאי]] קשה, שבהפעלתו צברה "[[ההגנה]]" ניסיון וידע ששימש אותה היטב במבחני העתיד. הקמת הגדר הייתה אחד המבצעים ההתיישבותיים והביטחוניים הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. מסכם [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] בספר זכרונותיו:
שורה 46:
תוואי הכביש החל ליד הכפר [[אל-באסה|באסה]] (כיום המושב [[בצת]] והעיירה [[שלומי]]), המשיך משם מזרחה ליד חירבת צמח (כיום קיבוץ [[אילון (קיבוץ)|אילון]]), ומשם המשיך ל[[תרביחא]] ו[[איקרית]]. משם פנה הכביש לדרום מזרח לכפר סעסע (כיום מצפה [[מתת]]), ול[[כפר בירעם]], ופנה לצפון מזרח לעבר [[מלכיה]] ומשם ל[[מצודת כ"ח|נבי יושע]], והסתיים בנקודה על כביש [[ראש פינה]] מטולה הסמוכה לנבי יושע. המעבר בכביש לא היה חופשי והצריך רישיון מיוחד. אורכה של הדרך היה 67 קילומטר.
 
הכביש נועד לחסימת [[הסתננות]] מהצפון, ולמתן אפשרות להגיע במהירות ובכוח רב אל הכפרים הערבים שעמדו על תוואי הכביש. בשל כך, ובשל התוואי ההררי והקשה, נסללה הדרך לא על הגבול ממש, אלא במרחק מה ממנו.
 
בצדי הדרך הוקמו שש עשרה תחנות משטרה. העיתונאית [[ברכה חבס]] שנסעה בכביש מעט לפני סיום הסלילה, התרשמה כי:
שורה 59:
טגארט מסר לווקופ, הנציב העליון, דו"ח שכלל מספר המלצות, כגון הקמת משטרה רכובה, שיטה של סגרים וסריקות, וסגירה הרמטית של גבולות הארץ, ובמסגרת זו העלה מחדש את רעיונו של ספייסר לסגירת הגבול הצפוני באמצעות גדר.{{הערה|1=יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', הוצאת משרד הביטחון, 1998, 348.}}
 
טגארט למד את השטח בצפון הארץ במשך כחודשיים, כשהוא נעזר בניסיונו בדיכוי המהומות ב[[בנגל]], ובניסיון העבר הבריטי בדיכוי מרד ה[[אפריקאנרים|בורים]]. טגארט ראה בעיני רוחו מערכת דומה לזו שהוקמה ב[[דרום אפריקה]], של גדר תיל מפוטרלת תדירות, השולטת על השטח באמצעות מצדיות ו[[פילבוקס]]ים. לרעיון התנגדו הנציב ווקופ, [[אלן סונדרס]], מפקד המשטרה שהחליף את ספייסר (ספייסר שהה בחופשת החלמה מניסיון התנקשות בחייו שערכו טרוריסטים ערבים ב-[[13 ביוני]] 1937, חופשה שבמהלכה ביקש, וקיבל, הצבה בתפקיד אחר), וסר [[ארצ'יבלד ויוול]] מחליפו של דיל בפיקוד על כוחות הצבא.
 
ב-[[16 בפברואר]] 1938 ערך טגארט ניסוי. הוא הציב ב[[קריית טבעון]] דגם של הגדר, ושבעה [[פלס (צבא)|פלסים]] בריטים ניסו לחצות אותה. תוצאות הניסוי לא היו חד משמעיות. בתוך דקות ספורות חצו הפלסים את הגדר. ויוול, שנכח במקום, הסיק כי אין בגדר התיל כדי למנוע חדירת "אנשים נחושים". טגארט סבר כי ניתן לפתור בעיה זו באמצעות פטרולים לאורך הגדר של מכוניות המצוידות ב[[זרקור]]ים, וכי את הגדר יש להקים בכל מקרה.{{הערה|1=יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמ' 349.}}
שורה 73:
קירקברייד הציע כי הקמת הגדר תוטל על חברת "[[סולל בונה]]", מאחר שלדבריו עקב המשבר הכלכלי ביישוב, יציעו היהודים לבנות את הגדר במחיר נמוך.{{הערה|שם=AtmolFeb92|1=גדעון ביגר, "גדר הצפון", '''"עת-מול"''', פברואר 1992, גיליון יז (3), 101.}}
 
קירקברייד זימן את [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] למשרדו שב[[נצרת]]. הוא הציג בפניו את תוכנית הגדר בקווים כלליים, וכן כי התוכנית נהגתה על ידי טגארט, אך יש לה מתנגדים בקרב הפקידות הבריטית. הכהן התבקש לבחון את האפשרויות לביצוע העבודה על ידי "סולל בונה" מבחינה תקציבית וטכנית, ולשמור על העניין בסוד.
 
מהנדסי "סולל בונה" ומומחי הביטחון של "[[ההגנה]]" החלו לבדוק את הפרויקט, ולאחר כמה שבועות נקבעה פגישה בין הכהן, קירקברייד וצ'ארלס טגארט ב[[מלון המלך דוד]] ב[[ירושלים]]. הכהן נקב במחיר הגדר, וזה, לדבריו, התקבל ללא ערעור. הכהן דיווח כי סולל בונה הרוויחה מהמבצע כ-60,000 לירות. מקורות אחרים מאותה תקופה ציינו כי עלותו הכוללת של הגידור הייתה כ-90,000 לירות. הכהן ציין כי המקום היחיד שבו ניתן להשיג מלאי של [[תיל]] במהירות הוא [[איטליה]], שהייתה אז תחת שלטונו של [[מוסוליני]]. באיטליה הצטבר מלאי של גדר שהיה אמור לשמש אותה ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה באתיופיה]], אך מטעמים שונים נותר בתחומי איטליה. טגארט הבהיר להכהן כי יוכל לקנות את התיל בכל מקום שירצה. אך אירוני הדבר כי בסופו של דבר שימש התיל לעצירת כוחות ה[[מעצמות הציר|ציר]], ובהם כוחות איטלקיים, ב[[המערכה במדבר המערבי|מערכה במדבר המערבי]], בשנת 1942. בסופה של השיחה נמסרה העבודה ל"סולל בונה",{{הערה|1=[[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], "'''עת לספר'''", תל אביב, תשל"ד, 68.}} וב-[[21 באפריל]] 1938 נחתם הסכם רשמי עם חברת "[[סולל בונה]]" לבניית הגדר בתוך שלושה חודשים.
שורה 92:
תוואי הגדר היה מקביל לתוואי [[כביש הצפון]]. במקום בו הסתיים כביש הצפון, באזור [[מצודת כ"ח]], המשיכה הגדר עד לכביש [[ראש פינה]]-[[מטולה]] וירדה משם עד לאזור [[הר נחום]], כשהיא מקבילה בתחילה לביצות החולה, ולאחר מכן לכביש טבריה-מטולה. משם המשיכה הגדר לאזור [[טבחה]] ו[[סמח']] (צמח) ומשם ל[[ירמוך]]. אורכה הכולל של הגדר אמור היה להיות 75 קילומטרים. בחלקים מסוימים נתמכה הגדר ב[[שדה מוקשים|שדות מוקשים]].
 
הגדר תוכננה בעובי ובדרגות קושי שונות, על פי תנאי האזור שבו הוצבה. בתוואי שנחשב לחשוב ביותר, במקביל לכביש הצפון, כללה הגדר שלוש [[גדר תיל|גדרות תיל]], כל אחת בגובה של כ-1.90 מ', ובמרחק של כ-1.60 מ' זו מזו. השטח שבין הגדרות רובד אף הוא בתיל דוקרני. במקומות אחרים הוצבו שתי גדרות תיל, ולעתיםולעיתים, כמו בקילומטרים האחרונים שבין הכנרת לירמוך, רק גדר אחת.
 
==הצבת הגדר==
שורה 115:
הערבים ראו בגדר משום סיכון להמשך המרידה, וכן כמחסום הקורע את שטחה של ארץ ישראל מהרצף הערבי שמצפון לה, בדומה לטיעונים המועלים כיום נגד [[גדר ההפרדה]]. מכיוון שכך, ולאור התעמולה בעיתונות היהודית והבריטית שקראה לגדר בשם "חומת טגארט" (Tegart's Wall), הייתה התגייסות רבתי של הערבים נגד בניית הגדר. בסמוך לתחילת עבודות הבנייה פירסמו שלושה עיתונים יומיים נפוצים בסוריה ובלבנון "בירות", "אל יאום" ו"אל איסתקלאל" מאמר מאת "מומחה ביטחון" שבו הודגש הצורך בהריסת הגדר, וניתנו הוראות כיצד לפגוע בה. המומחה אמנם הרגיע את קוראיו כי בניית הגדר תדרוש כוח אדם ומאמצים רבים יותר מאלו העומדים לרשות בריטניה, וכי חישמולה (כפי הנראה לא ידע הכותב כי אין בכוונת הבריטים להציב גדר חשמלית) ידרוש [[דינאמו]] ענק שאין להשיג כמוהו בכל [[המזרח התיכון]], אך המשיך ופירט את הדרכים בהם יש לפגוע בגדר, לפי הבנתו. הבריטים הניחו כי המאמר נכתב על ידי מחלקת התעמולה הערבית ב[[דמשק]], שהקימה ועדה מיוחדת לפגיעה בגדר.{{הערה|1={{PalPost||Two Brigands Dead in Fight with Police|1938/06/22|00102}}.}}
 
בתחילה פעלו נגד הגדר שתי חבורות שמנו כ-60 איש, אך לאחר שספגו אבדות בקרב מול הכוחות שהגנו על הגדר, שבו אלו ל[[סוריה]] ובמקומם באה קבוצה מאורגנת של כ-200 איש בהנהגת פאוזי רשיד. מרכזם של המורדים היה ב[[תרשיחא]] ומשם יצאו להתקפותיהם. אליהם הצטרפו לעתיםלעיתים כפריים מבני המקום, שנקלעו לסכסוכים בלתי פוסקים עם הגודרים בשאלות של מעבר בכפרים ואספקת מים, וכן בני הכפרים מלבנון, ירון, עייתרון ו[[מרון א-ראס]]. באחת הפעולות, שבה נהרסו 14 קילומטרים של גדר בלילה אחד, השתתפו, על-פי ההערכה, בין 800 ל-1,000 ערבים.
 
==== אבטחת הפועלים והגדר ====
שורה 127:
במהלך שלושת חודשי בניית הגדר עמדו בוני הגדר אל מול התקפות קשות ביותר נגדם ונגד הגדר שבנו. שניים מאנשי הכוח שילמו בחייהם, הנוטר אליהו אבטיחי ואיש הבניין אלימלך רזניק. שלושה נפצעו.
 
הבעיה הייתה בשלב הביניים שבין סיום בניית הגדר ובין תפיסת הקו על ידי כוחות הצבא הבריטי. עם סיום בניית שטח מסוים מן הגדר, הסתיים תפקיד הנוטרים היהודים במקום. הצבא הבריטי לא הזדרז לתפוס את עמדותיו, והגדר הבנויה נותרה מופקרת. פרט לכך היה מחנה הגודרים נתון לאש צלפים, והדרך שבין המחנה ובין שטח הגידור הותקפה לעתיםלעיתים.
 
בליל [[27 ביוני]] 1938 התקיימה המתקפה הגדולה ביותר על הגדר. הלילה החל ביריות על מחנה הגודרים. אחת משתי ה[[שריונית|שריוניות]] ששהו בשטח חזרה למחנה על מנת לסייע. בשטח נותרה שריונית קטנה ובה רק חמישה אנשים שהמשיכה בסיור לאורך הגדר. ליד [[כפר בירעם]] נכנסה השריונית למארב, והידרדרה לתעלה לצד הדרך. שניים מאנשי השריונית נפצעו, אולם התוקפים הותירו אחריהם שישה הרוגים ואחד-עשר פצועים, לבושי מדים. לאחר חילוץ נוסעי השריונית, הסתבר כי הייתה זו אך [[פעולת הסחה]] לפעולה נרחבת בה נעקרו 14 קילומטרים משטח הגדר על ידי מאות אנשים מכפרי הסביבה וכפרי לבנון.{{הערה|1=[[ברכה חבס]], "'''הגודרים בצפון'''", הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, תרצ"ט, 57.}}
שורה 145:
 
==חשיבותה של הגדר==
יש הרואים בהקמת הגדר ובפירוקה תוך מספר שנים משום אנקדוטה. במקומות רבים נכתב כי המרד היה ממילא בשלבי דעיכה בעת הקמת הגדר, וכי פעולתה במשך מספר חודשים לא השפיעה על המרד השפעה של ממש.
 
אחרים רואים בהקמת הגדר חשיבות בשל השפעתה על תודעת הצדדים. "חומת טגארט" הוקמה בידיים יהודיות, בשטח ערבי עוין, אל מול התנגדות כבדה. דר' [[גד קרויזר]] השווה את הגדר ל[[ציר פילדלפי]], שעל אף היותו חדיר להברחות (במנהרות שנחפרו מתחתיו) הייתה עצם הקמתו וההחזקה בו בעלת חשיבות בתודעת הצדדים.{{הערה|1={{קתדרה|גד קרויזר|הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כשלונה: בחינה מחודשת|120.9|120, תמוז תשס"ז, עמ' 229}}}}
שורה 259:
 
{{ערך מומלץ}}
 
[[קטגוריה:מערכות ביצורים]]
[[קטגוריה:הגליל]]