מנחם נחום קפלן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשמואל קרויזר
שורה 61:
באחד הלילות עני מרוד שבגדיו קרועים הקיש על דלת ביתו של ר' מנחם נחום. ר מנחם נחום אירחו בשמחה והזמינו לישון אצלו. לפני [[הנץ החמה]] העני לבש את [[מעיל]]ו של ר' מנחם נחום שקיבלו מ'חברת ש"ס' האחראית על בית המדרש שבו התפלל ולמד ומסיבה זו נקרא 'בית המדרש חברת ש"ס', והלך לביתו. כשבא ר' מנחם נחום לבית המדרש ללא מעילו, הופתעו מאוד האנשים. אחד מהלומדים אמר שהוא ראה את המעיל על אחד העניים. רצתה חבורת הלומדים לרדוף אחר העני ולהשיב לר' מנחם נחום את מעילו. עצר אותם ר' מנחם נחום ושאלם האם המעיל במידה המתאימה לעני. ענו שהמעיל תואם בדיוק את מידתו של אותו עני. ואז אמר להם ר' מנחם נחום: '''"אם כן הניחוהו! כי זה איש עני ואביון, חלש, והוא עלול להצטנן בקור. השם יתברך יזמין לי מעיל אחר..."'''.
 
יום אחד כשר' מנחם נחום הלך עם [[תיק|תרמיל]] הצדקה, ראה יהודי הבוכה מאוד. לשאלתו ענה היהודי ש[[כפר]]י [[נוכרי]] אלים מטבעו נתן לו 40 רובלים כדי שישלחם לבנו של הכפרי המשרת ב[[צבא]], והכסף נ[[גנב]] ממנו בלי שירגיש. ר' מנחם נחום אמר שהוא מוכן [[מלווההלוואה|להלוות]] לו את הסכום אך שיקבע הוא את זמן ה[[פירעון]]. היהודי השיב שהוא ישלם את החוב במשך 4 שנים. ר' מנחם נחום הסכים ונתן לו 40 רובלים. לאחר זמן לא רב תפסה ה[[משטרה]] באזור חבורת [[כייס]]ים ובין השלל שלהם היה גם כספו של אותו יהודי. היהודי ה[[הלוואה|לווה]] מיהר לר' מנחם נחום והחזיר ה[[הלוואה]]. אמר על מקרה זה ר' מנחם נחום: '''"בהתחלה חשבתי: 'מה עשיתי שנתתי לו את הכסף, הלא כלל הוא '[[עניי עירך קודמין]]'?' אך משראיתי שהיהודי נתון בצרה כזו''' (עקב החשש הכבד מהגוי האכזרי) '''אמרתי: 'אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים!' עכשיו שמח אני שקיימתי מצוות פדיון שבויים ואקיים גם מאמר חז"ל 'עניי עירך קודמין'..."'''.
 
באחד מאיסוף כספי הצדקה בא לביתו של [[עו"ד]] יהודי הרחוק מחיים דתיים. כשראה את ר' מנחם נחום צרח עליו: "מי זאת ביקש מידך לחזר על הפתחים יום ולילה, לא אתן לך מאומה!" הצטער מאוד ר' מנחם נחום על דבריו והתנהגותו של עורך-הדין, אך לא ענה דבר והלך משם. לאחר זמן לא רב עורך הדין נתפס עובר על חוקי הממשלה ונידון למאסר של שנתיים וכל מאמצי אשתו לשחררו בעזרת עורכי הדין הטובים ביותר, לא צלחו. עקב כל המאמצים הכושלים האישה אבדה את רכושה ולא היה כל מזון לתת לילדיה. כשר' מנחם נחום שמע על כך הוא מיהר לביתה ושאל כמה כסף צריך לשבוע כדי לקיים את משפחתה, והוא העניק לה כל שבוע את הסכום שנקבה, 25 רובלים, כל תקופת מאסר בעלה. כשחזר עורך הדין לביתו התפלא לראות שמצב משפחתו נשאר כמקודם, וכששמע שר' מנחם נחום שהוא גרשו מביתו בגסות, תמך בבני ביתו, הוא מיהר אליו ובבכי ביקש מחילה. ר' מנחם נחום כמובן שסלח, ומאז שב עורך הדין לחיים יהודיים ותרם ביד נדיבה לכל דבר שבצדקה.