המטבח ביוון העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ replaced: לעתים ← לעיתים (4) באמצעות AWB |
|||
שורה 6:
[[קובץ:Salt cellar Athens Louvre ED524.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[מלחייה]] עשויה [[חרס]] ולקה שחורה, [[המאה החמישית לפנה"ס]], [[מוזיאון הלובר]].]]
היוונים נהגו לאכול שלוש ארוחות ביום:
* [[ארוחת בוקר]] המכונה '''אקראטיסמוס''' (ἀκρατισμός). ארוחה זו כללה בעיקר לחם שעורים טבול ב[[יין]] ('''אקרטוס''' - ἄκρατος).
* [[ארוחת צהריים]] המכונה '''אריסטון''' (ἄριστον). בתקופת [[הומרוס]] ארוחה זו נחשבה הארוחה הראשונה של היום. ב[[איליאדה]] מסופר כי [[אכילס]] וחבריו שחטו [[כבש]] לארוחת בוקר - שנאכלה בשעות הצהריים. הכוונה הייתה לארוחה זו.
* [[ארוחת ערב]] המכונה '''דייפנון''' (δεῖπνον), הייתה הארוחה העיקרית של היום. הארוחה נאכלה בשעות הערב.
שורה 21:
=== לחם ===
[[קובץ:NAMA Figurine pétrissante 1.jpg|ממוזער|שמאל|180px|אישה לשה בצק ל[[לחם]], [[500 לפנה"ס]]-[[475 לפנה"ס]] לערך, [[המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של אתונה]].]]
ה[[דגנים]] ('''סיטוס''' - σῖτος) העיקריים בהם נעשה שימוש הם ה[[חיטה]] וה[[שעורה]]. את הגרעינים נהגו להשרות במים על מנת לרככם וליצור [[דייסה]] או לטחון אותם ל[[קמח]] ('''אליאטה''' -ἀλείατα). מהבצק יצרו [[פיתה|פיתות]] שנקרא '''ארטוס''' (ἄρτος).
תפיחה של לחם הייתה ידועה, אולם לחם מבצק שתפח היה יקר ביותר מאחר ש[[תנור אפייה|תנורי אפייה]] לא היו מקובלים עד התקופה הרומית (ה[[אפייה]] נעשתה על קירות של התנור או על גבי כלי מתכת - בדומה לאפיית פיתות בימינו), והלחם נאפה רק על ידי מאפיות מתמחות. המחוקק ה[[אתונה|אתונאי]] [[סולון]] מ[[המאה השישית לפנה"ס]] הורה כי לחם תפוח יאכל רק בימי חג.
שורה 33:
בערים היווניות הירקות היו נדירים ויקרים ביותר. עניי העיר לא אכלו ירקות או אכלו ירקות מיובשים (בעיקר בצלים יבשים). אריסטופנס במחזה "'''שלום'''" מציין כי ריח הבצלים הוא הריח של החיילים. בסוף המחזה שרה המקהלה: "אה! הידד, הידד! לא עוד קסדות! לא עוד גבינה ולא בצלים".
ה[[פירות]] (הן טריים והן יבשים) וכן [[אגוז]]ים נאכלו כקינוח הארוחה. הפירות הנפוצים היו [[תאנה|תאנים]], [[צימוק]]ים ו[[רימון מצוי|רימונים]].
=== בשר ודגים ===
שורה 58:
ההיסטוריונים סבורים כי היוונים ייצרו הן [[יין אדום|יינות אדומים]] והן [[יין לבן|לבנים]] וכן יינות [[יין רוזה|רוזה]]. היינות הטובים ביותר יוצרו באזורים [[תאסוס]], [[לסבוס]] ו[[כיאוס]]. בתקופות מאוחרות יותר הפך היין מ[[כרתים]] ליין מבוקש.
יינות מאיכות נמוכה הופקו מערבוב מים ופומס ([[גפת]], שאריות הענבים שנותרו אחרי דריכתם). היוונים נהגו
לרוב נהגו היוונים למהול את היין במים. שתיית '''אקראטון''' - יין בלתי מהול נחשבה למנהג של הברברים שחיו בצפון, ואם יווני עשה כך הדבר נחשב סימן לשיגעון או מוות קרוב. היין עורבב ב[[קרייטר]], ממנו נהגו ה[[עבדות ביוון העתיקה|עבדים]] למלא את ה[[קליקס]] של כל שותה ושותה באמצעות [[אואנוכואה|אואנוכואות]].
שורה 92:
== מאכלי יוקרה ומטבח עילי ==
[[קובץ:Fish plate Louvre K588.jpg|ממוזער|שמאל|300px|דגים שלמים - אחת המנות האהובות ביותר (והיקרות) במטבח היווני - על מגש טרקוטה. חרס צבוע - דמויות אדומות על רקע שחור, [[350 לפנה"ס]]-[[325 לפנה"ס]] לערך, [[מוזיאון הלובר]].]]
עד [[המאה השלישית לפנה"ס]] הייתה ה[[צניעות]], שנבעה מהקושי לגדל גידולים חקלאיים בשל התנאים הגאוגרפיים והאקלימיים, לערך בעיני היוונים. היוונים אמנם העריכו את ההנאה הגלומה באוכל טוב, אך העדיפו מזונות פשוטים על מאכלים מורכבים ומסובכים.
היוונים ראו ב[[גסטרונומיה]] ובמטבח המורכב של [[האימפריה הפרסית]] סימן לשחיתות מוסרית וחברתית, והתגאו במטבחם הצנוע. בחיבורו "סטרטגמס" מספר [[פוליאנוס]] כי כאשר ראה [[אלכסנדר מוקדון]] את חדר האוכל בארמון המלוכה הפרסי, אמר שהשחיתות הפרסית היא שהביאה לתבוסתם.
המטבח בעולם היווני היה נחלתן של נשים בלבד. רק באמצע התקופה הקלאסית החלו גברים להתמחות בבישול, אולם לרוב נתפס מקצוע זה באור שלילי. קלאודיו אאליאנוס ואתנאיוס מציינים לשלילה את אלף הטבחים שליוו את סמינדירייד מ[[סיבאריס]] במסעו לאתונה בימי [[קלייסתנס]].
| |||