קבר רחל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מעבר לתבנית {{מיקום מפורט בישראל}} |
מ replaced: לעתים ← לעיתים באמצעות AWB |
||
שורה 16:
'''קבר רחל''' הוא כינוי למבנה הנמצא במבואותיה הצפוניים של [[בית לחם]], מדרום ל[[ירושלים]]. מסורות קדומות של למעלה מ-1700 שנה מזהות את המקום כאתר שבו [[קבורה (יהדות)|נקברה]] [[רחל אמנו]], ומשום כך הוא נחשב למקום מקודש בעיני ה[[יהודי]]ם, ה[[נוצרים]] וה[[מוסלמים]]. במשך הדורות עברו המצבה שבמקום והמבנה שמעליה שינויים רבים המתועדים בספרות הנוסעים הענפה. מראה מבנה הקבר היה אחד הסמלים המפורסמים של ארץ ישראל, והוא הופיע על חפצי [[אמנות]] יהודיים, על [[בול]]ים ובספרי קודש.
חוקרי ארץ ישראל חלוקים באשר לנכונות הזיהוי של האתר מצפון לבית לחם כמקום קבורתה של רחל. אחד הזיהויים הנוספים המקובלים במחקר למיקומו של קבר רחל הוא האתר המכונה בערבית [[קובור בני אישראיל]] ( = קבר בני ישראל) דרומית ליישוב [[גבע בנימין]].
כיום קבר רחל משמש [[קברי צדיקים ביהדות|מקום תפילה]] ליהודים הפוקדים את המקום במשך כל ימות השנה, ובמיוחד ב[[י"א בחשוון]], המקובל במסורת היהודית כיום פטירתה של רחל.
שורה 24:
על פי [[ספר בראשית]] נקברה רחל בדרך [[בית לחם]]: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לה}}}}, וכן: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|מח}}}}. פסוקים אלו תואמים את המסורת המקובלת לפיה נמצא קבר רחל סמוך לבית לחם, מדרום לירושלים.
לעומת זאת, ב[[ספר שמואל א']] מסופר שקברה של רחל נמצא בגבול [[שבט בנימין]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|י}}}}, שעה שהעיר בית לחם שוכנת בנחלת [[שבט יהודה]] ולא בגבול נחלת בנימין.
מקור נוסף המצביע על כך שקבר רחל נמצא בצפונה של ירושלים, הוא הפסוק ב[[ספר ירמיהו]]: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה"{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|לא}}}}. רוב מפרשי התנ"ך זיהו את ה"רמה" בפסוק זה, עם ה[[רמה (שבט בנימין)|רמה]] המוזכרת בספר ירמיהו כמקום כינוסם של [[גולי בבל]] על ידי [[נבוכדנצר השני]]{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|מ|א}}.}}. התיאור לפיו עוברים בניה של רחל ליד קברה בדרכם לגלות מוזכר במדרש [[בראשית רבה]]: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים"{{הערה|1={{מדרש|בראשית|פב|י}}; ראו גם: {{מדרש|איכה|פתיחתא|כד}}; [[יעקב מדן]], [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-parsha/14vayechi.rtf מות רחל וקבורתה], אתר [[ישיבת הר עציון]]}}.
ניסיון ליישב את המקורות המקראיים נעשה כבר במדרש בראשית רבה{{הערה|{{מדרש|בראשית|פב|י}}.}}, וכן שני לפרשנות מלווה בהנמקות בזמננו{{הערה|1={{דעת||daat/tanach/tora/rachel/rachlmav.htm|היכן נקברה רחל? }} {{ש}}[[חגי בן ארצי]], [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayechi/hag.doc היכן קבורה רחל אמנו? עיון חדש], אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי, פרשת ויחי תשע"א, מספר 893 {{DOC}} {{ש}}נאוה גוטמן, [http://www.herzog.ac.il/index.php?id=669&option=com_content&task=view עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח], מגדים יד}}. פרשנות אחרת לסתירה בין הפסוקים היא שהמילים: "גבול בנימין בצלצח" אינן מכוונות לנחלת בנימין, אלא למקום בקרבת קבר רחל בשם זה (יש המזהים אותה עם חרבת צליח שבקצה בנימין. כ-2 ק"מ מצפון לקבר רחל). מקום זה, המצוי על כביש דרך חברון, בסמוך לפניה לשכונת [[הר חומה]], היה אתר מקודש לנוצרים ולמוסלמים. יש הרואים במקום זה את מקום פטירתה של רחל (שאינו זהה למקום קבורתה) ומקום הולדת [[בנימין]], והמסורות המקומיות תומכות בכך. לפי זה מתפרש היטב השם 'גבול בנימין' על שם הולדת בנימין, אף שהוא בנחלת יהודה{{הערה|{{דעת|דניאל משה לוי|daat/tanach/tora/rachel/zihuy-2.htm|זיהוי חדש-ישן למקום מיתת רחל}}}}.
שורה 45:
====בימי הביניים====
ב[[מפת מידבא]] מ[[המאה ה-6]] מצוירת אפרתה סמוך לבית לחם ולידה נרשם "רמה, קול ברמה נשמע". מלבד המקורות המקראיים, המקור היהודי הקדום ביותר המזהה את קברה של רחל מצפון לבית לחם הוא [[מדרש לקח טוב]] מ[[המאה ה-11]] המתאר את מצבת קבורת רחל באופן זהה לתיאורים אחרים בני זמנו.
מקור ראשוני לצורת הקבר קיים בתיאורו של ה[[כומר]] הנוצרי מ[[צרפת]] [[ארקולף]] שביקר בארץ ישראל בשנת [[670]]. על פי תיאורו בנוי הקבר כמצבה של אבנים פשוטות ללא שום קישוט.
הנוסע היהודי רבי [[בנימין מטודלה]], שביקר בארץ ב-[[1170]], מתאר את קבר רחל בספרו "מסעות בנימין": {{ציטוטון|והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למנין בני יעקב ועליה כפה בנויה על ארבעה עמודים וכל היהודים העוברים שם חותמים שמם על אבני המצבה}}{{הערה|[[אברהם יערי]], '''[[מסעות ארץ ישראל]]''', גזית, תש"ו, עמ' 42}}. תיאור דומה מופיע גם אצל נוסעים נוספים ב[[ימי הביניים]]: [[יעקב בן נתנאל הכהן]]{{הערה|יערי, עמ' 61}}, רבי [[פתחיה מרגנשבורג]]{{הערה|יערי, עמ' 53-52}} ותלמיד הרמב"ן{{הערה|יערי, עמ' 87}}. התיאורים כוללים גם הסבר מדוע קיימות רק אחת עשרה אבנים ולא שתים עשרה.
בתיאורו של תלמיד הרמב"ן מסוף [[המאה ה-13]] לא מוזכרים העמודים והכיפה וייתכן שהם נהרסו על ידי המוסלמים שניתצו והחריבו הרבה מבנים צלבניים-נוצריים בארץ ישראל או מבנים שדימו לראותם ככאלו. הרמב"ן עצמו ביקר בקבר רחל כמה שנים לפני תלמידו. בפירושו לתורה תיעד את רשמי ביקורו במקום והסביר כי בעקבות הביקור חזר בו מסברתו הראשונית ולפיה מקום קבורת רחל הוא בגבול בנימין{{הערה|{{ציטוטון|ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים}} (רמב"ן על [[בראשית]], ל"ה, טז)}}.
שורה 58:
[[קובץ:Rachel's Tomb 1834.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציור של קבר רחל, [[1834]]]]
מתיאורי נוסעים וציורים שנדפסו בספרים שונים במהלך המאה ה-16 ניתן ללמד כי מבנה הקבר הורחב ונוספו לו שתי כיפות קטנות לצד הכיפה המרכזית וכן חומה נמוכה בצורת מלבן שהקיפה את המתחם.
בשנים [[1621]]-[[1622]] התיר מושל ירושלים, מחמד פחה, ליהודים להקיף בקירות את ארבעת העמודים שסביב לקבר, ובפעם הראשונה הפך המקום למבנה סגור וקיבל את צורתו המוכרת, המזכירה קבר של קדוש מוסלמי ("ואלי"). [[משה פוריית]] כתב בחיבורו "דרכי ציון" שהתפרסם ב-[[1650]] על שני מועדים, [[חול המועד]] [[פסח]] ו[[ל"ג בעומר]] בהם נהגו יהודים לפקוד את הקבר: {{ציטוטון|מרבים לצאת אנשים ונשים, זקנים עם נערים ישמרם צורם, לקבר רחל, ברגל או ברכיבה, ושם מרבים בתפילה, וגם דורשים דרשות, ורוקדים מסביב לקברה, ואוכלים ושותים שם}}{{הערה|יערי, עמ' 301}}.
שורה 68:
[[קובץ:Rachels Grab.JPG|שמאל|ממוזער|250px|תמונת קבר רחל בגלויה בהוצאת האחים אליהו מראשית [[המאה ה-20]]]]
[[קובץ:Rachel's tomb 1930s II.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר רחל בשנות ה-30, מסביב למבנה ניתן להבחין בקברות מוסלמיים]]
במחצית הראשונה של המאה ה-19 חל שינוי מהותי במעמדו של קבר רחל. בשנת [[1827]] הצליח רבי [[אברהם בכר אברהם]], פקיד "[[כוללות הספרדים]]" בירושלים, להשיג מהשלטון העות'מאני הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל. ה[[פירמאן]] נדרש מאחר שהמוסלמים ערערו על חזקתם של היהודים בקבר רחל ואף התנכלו למבקרים היהודים במקום. בפירמאן נאמר:{{ציטוטון|"פקודתנו לכם: [את העניין הבא] הביא בפנינו, נושא פקודתנו זו, החכם נציג יהודי ירושלים המכובדת ומתורגמנו [והוא] שקבר כבוד רחל, אם אדוננו יוסף... נוהגים הם, [היהודים] מימים קדומים לבקר אותו; ואסור לאיש למנוע אותם או להתנגד להם [מלעשות] זאת.... התברר שבמקום הקדוש הזה, מבקרים הם מזמן קדום, מבלי שימנע זאת איש מהם או ישיג גבולם, ולהם [יש] כפי שהיה מנהגם. ובהתאם לפסק הדין הנכבד, הנני מצווה להוציא את פקודתנו זאת אליכם, כדי שתנהגו בהם בהתאם לה ללא תוספת וללא הפחתה, ללא מניעה וללא התנגדות של אף אחד להם, בכל דרך שהיא}}{{הערה|[[נדב שרגאי]], '''על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל''', הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה, עמ' 50}}.
ב-[[1839]] נערך מסעו השני של משה מונטיפיורי לארץ ישראל, במסגרתו ביקר יחד עם רעייתו יהודית בקבר רחל. את הביקור תיעדה יהודית מונטיפיורי ביומנה: {{ציטוטון|באנו אל קברות רחל ונכתוב את שמותינו בתוך אלפי רבבות שמות מזולתנו, ונתפלל שם את תפילתנו את הקבר}}.{{הערה|שרגאי, עמ' 58}} רבי אברהם בכר שהתלווה אליהם הפציר במונטיפיורי לשפץ את המבנה המתפורר, וגם יהודית מונטיפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניעה את בעלה לשפץ את המקום. מונטיפיורי קיבל היתר מ"[[השער העליון]]" ב[[קושטא]] להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים. ככל הנראה הגיע מונטיפיורי להסדר על חלוקת זכויות השימוש בחדר החדש בין היהודים למוסלמים. בחדר שנבנה ב-[[1841]] קיימת גומחת תפילה מוסלמית ("[[מחראב]]"), ובנוסף שימש החדר
באותן שנים התפתחו הווי ומנהגים מיוחדים סביב הקבר ודמותה של רחל וקברה הפכו למקור הזדהות חשוב בתודעת אנשי היישוב היהודי בארץ. קבר רחל הפך לאתר מרכזי של עלייה לרגל לאחר [[הכותל המערבי]] ורבים, בעיקר נשים, הגיעו להתפלל במקום. האתר היה סגור באמצעות מנעול מיוחד שהתקין המסגר [[אליהו בסאן]] על פי הזמנת מונטיפיורי. המפתחות המיוחדים באורך כ-15 ס"מ הופקדו בידי שמשים מיוחדים שהתמנו על ידי רבני ירושלים.
שורה 77:
====בתקופת המנדט הבריטי 1948-1917====
בתקופת [[מאורעות תרפ"ט]] אסר השלטון הבריטי על ביקורי יהודים באתר בגלל המצב הביטחוני. לאחר המאורעות החליט שלמה פריימן שהחזיק במפתחות לקבר רחל לפתוח אותו מדי יום, וזאת בניגוד לנוהג הקודם לפיו היה הקבר נפתח בעיקר בחגים ובחודש [[אלול]]. בשנים אלו גברה מאוד כמות המבקרים באתר, מכל גוני הציבור היהודי. שמות המבקרים ואירועים נוספים תועדו ב"יומני קבר רחל" על ידי שלמה פריימן ועל ידי המבקרים עצמם. התחבורה מירושלים לבית לחם התנהלה באמצעות אוטובוסים בבעלות ערבית. בחודשים אלול ותשרי בהם גדלה כמות המבקרים באתר העמידה חברת "[[המקשר]]" קו מיוחד שיצא מ[[שער יפו]] לקבר רחל.
לאחר ההכרזה באו"ם על [[תוכנית החלוקה]] בנובמבר [[1947]] פסקה הגעת היהודים לקבר רחל.
====תחת שלטון ירדן 1967-1948====
במשך 19 שנות שלטונה של ירדן ב[[יהודה ושומרון]] נמנעה גישת יהודים למקומות הקדושים בשטחים שהוחזקו על ידי ירדן, וזאת בניגוד להסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן שנחתמו לאחר המלחמה.
הירדנים הלבישו את מצבת הקבר בפרוכת ירוקה עטורת פסוקי [[קוראן]] ואפשרו ל[[וואקף]] להרחיב את שטח בית הקברות שהקיף את קבר רחל משלושה צדדים. בכניסה למתחם הקבר הוצבו שני עמודים אבן מהודרים שעמדו קודם לכן בבית המושל הטורקי בבית לחם ("הסראייה"). בשנים אלו אכלסו הירדנים את סביבת הקבר, בתים רבים נבנו והורחב הכביש מירושלים לחברון העובר לצד הקבר. במסגרת עבודות אלו נעקר גם עץ ה[[זית]] שעמד לצד קבר רחל. מראה המקום כפי שהיה מוכר עד אז השתנה בצורה ניכרת. המבנה הקטן והבודד הפך חלק מפרברי בית לחם ונבלע בין בתי מגורים, עצים גבוהים ובית קברות גדול.
בראשית שנות ה-50 הגיעו לישראל ידיעות לפיהן קבר רחל חולל על ידי הערבים. הידיעות חוללו סערה ציבורית ועוררו מחדש את התביעה לקיום ההסכם הגישה החופשית למקומות הקדושים. גל נוסף של ידיעות כאלו הגיע בראשית שנות ה-60 וגרר גם הוא גינויים מצד רבנים{{הערה|{{דבר||הרב הראשי מוחה נגד מעשי-החילול הירדניים|1961/10/27|00906}}}} ואישי ציבור ישראלים{{הערה|{{מעריב|יהושע ביצור|הכנסת מחכה לגולדה|1961/10/26|00206}}}}.
שורה 98:
===לאחר הסכמי אוסלו===
ב-[[1995]], לקראת חתימת [[הסכמי אוסלו|הסכם אוסלו ב']], התכוונה ממשלת ישראל להעביר את השליטה הביטחונית בקבר רחל לידי ה[[פלסטינים]], בדומה להסדר שנחתם לגבי בית הכנסת "[[שלום על ישראל]]" ב[[יריחו]] ב-[[1994]]. כוונות אלו חוללו סערה ציבורית בישראל וגררו התבטאויות קשות כלפי [[יצחק רבין]] וממשלתו. במקביל, פנו רבנים ואישי ציבור אל רבין וניסו לשכנעו להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה. אחד האירועים שהשפיעו ביותר על רבין הייתה פגישתו עם [[חנן פורת]] ו[[מנחם פרוש]], בה על פי העדויות פרץ פרוש בבכי סוער, תוך שהוא צועק על רבין: "זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא". בעקבות הלחץ הציבורי חזרה בה ממשלת ישראל מכוונתה הראשונית ומתחם הקבר נשאר בשליטת ישראל{{הערה|1=שרגאי, 208-193 {{ש}} קובי פינקלר, [http://www.inn.co.il/Special/Content/Tours.aspx/v/157 קבר רחל בבית לחם], ערוץ 7}}.
ב-[[1996]] החלו עבודות ביצור והגנה של מתחם הקבר, בעקבות החשש מפיגועי טרור והתאבדות שבוצעו בישראל על ידי הארגונים הפלסטינים. העבודות עוררו הפגנות ומחאה מצד הפלסטינים, שטענו כי העבודות "חונקות את העיר" ופוגעות במתחם מוסלמי קדוש. בתקופה זו החלו הפלסטינים לכנות לראשונה את קבר רחל בשם "מסגד בלאל אבן ראבח", המוכר בתולדות האסלאם כ[[מואזין]] הראשון ששירת בביתו של [[מוחמד]]. רשויות הדת הפלסטינית לא הכחישו כי מדובר ב"קבר רחל", אך טענו שיש לאפשר למוסלמים להתפלל בחדר הסמוך לקבר המוגדר כ[[מסגד]]. טענות אלו הוכחשו על ידי המזרחן [[יהושע פורת]], שאמר כי "המסורת" עליה מדברים הפלסטינים היא "שקרית" ואין לה זכר במסורת המוסלמית. לדבריו, גם בערבית היה המקום ידוע כ'כיפת רחל' וכמקום תפילה יהודי. העיתונאי [[נדב שרגאי]] הראה כי גם בפרסומים פלסטינים רשמיים נזכר המקום כקבר רחל ולא כ"מסגד בלאל אבן ראבח"{{הערה|שם= שרגאי|1=נדב שרגאי, [http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=717&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=24710 קבר רחל - מקום קדוש יהודי ולא מסגד], באתר [[המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה]]}}.
בספטמבר 1996 פרצו [[מהומות מנהרת הכותל]] במהלכן תקפו מאות מתושבי בית לחם את קבר רחל וניסו להתפרץ למתחם. במהומות נפצעו כ-90 פלסטינים ו-2 חיילים. על רקע המהומות הואצה תוכנית הבנייה השנויה במחלוקת למיגון המקום. במסגרת פרויקט הבנייה הפך קבר רחל למתחם סגור, מעין 'מובלעת' ישראלית בפאתי העיר הפלסטינית בית לחם, שהגישה אליו היא דרך מעבר מיוחד, הנקרא 'מעבר רחל', והתנועה אליו הייתה בכלי רכב [[מיגון|ממוגנים]] בלבד. מבנה הקבר עצמו נבלע בתוך ביצור רב ממדים שנבנה על ידי [[צה"ל]], וכיום לא ניתן כמעט להבחין במראהו המקורי.
עם פרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] הותקפו חיילי צה"ל ששמרו על מתחם הקבר ביריות, בקבוקי תבערה ומטעני חבלה. במהלך האירועים נהרגו שני חיילי צה"ל מירי צלפים פלסטיניים. בעקבות המצב הביטחוני נמנעה גישת יהודים לאתר ובהמשך היא צומצמה לשעות ולימים מסוימים, וזאת תוך תיאום מלא עם ה[[צבא]] וה[[משטרה]], בניגוד לקיומם עד אז באופן רציף כמעט בכל שעות היממה. קווי אוטובוסים ממוגני ירי הביאו את המבקרים לקבר רחל, ואספו אותם חזרה. למעשה, מלבד [[כולל אברכים|כולל]] קטן, שהוקם במתחם הקבר לאחר הסכמי אוסלו, הנוכחות הישראלית הרציפה היחידה במקום הייתה של חיילי צה"ל.
שורה 123:
==מנהגים==
מנהגים שונים הקשורים באבני המקום מוזכרים גם הם בכתבי הנוסעים. ברנרד פון בריידנבאך, שביקר בארץ ישראל בראשית [[המאה ה-16]], סיפר על מנהג הנשים ללקט אבנים מסביבות הקבר "המשמשות להן קמיע להקלת הלידה". המשפטן הצרפתי דה סאליניק, שביקר בארץ ישראל בראשית המאה ה-15, מציין שנוהגים להניח על הקבר אבנים שחורות קטנות לשם ברכה.
כיום, נפוץ המנהג של הקפת הקבר בחוטים אדומים כ[[סגולה (יהדות)|סגולה]]. סגולה זו מוזכרת בקובץ '''אוצרות ירושלים''' בשם ה[[ישמח ישראל]], אם כי הוא לא ציין דווקא את הצבע האדום: "ועתה אבקשו לאשר כי ידענו מכ״ק דודנו רבינו הקדוש בעל ישמח ישראל זצ״ל סגולה לזה למדוד קבר רחל אמנו ע״ה ולמדוד הקבר של רחל ולשלוח לי הבענדליך (את החוט) למען יהיה לסגולה שתשלים ימי הריונה"{{הערה|'''אוצרות ירושלים''', חלק ל"ו}}.
| |||