הבדלים בין גרסאות בדף "נוסייראת"

נוספו 92 בתים ,  לפני שנה
על פי [https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_post_offices_in_Mandatory_Palestine]
(על פי [https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_post_offices_in_Mandatory_Palestine])
 
בעקבות כיבוש [[האיים הדודקאנסיים]] על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1943, הגיע זרם פליטים גדול של יוונים לתורכיה. לאחר מספר חודשים הועברו רבים מהם למחנה פליטים שהוקם עבורם בנוסיראת, כ-15 קילומטר מהעיר [[עזה]]{{הערה|
Bearing Gifts to Greeks: Humanitarian Aid to Greece in the 1940s, 2008, עמוד 181}}, ונוהל על ידי [[אונרר"א]]. במאי 1944 היו במחנה כ-9000 פליטים, ובספטמבר 1944 עמד המספר על כ-12,000{{הערה|Report to Congress on United States Participation in Operations of UNRRA Under the Act of March 28, 1944, עמוד 21}}. המחנה היה מורכב ממספר מחנות משנה והיה מוקף בעצי פרי, במיוחד תמרים, שהשתייכו לבדואים באיזור. כל הגברים הבריאים שהגיעו למחנה נדרשו להתגייס לצבא יוון ואלו מה-ELAS שסירבו להתגייס הושמו במחנות מעצר{{הערה|Arthur Calder-Marshall, '''The Watershed''', 1947, pages 61-62}}, כך שהמחנה כלל כמעט רק נשים וילדים. למחנה הגיעו באוקטובר 1944 432 פליטים יהודים מספרד. רובם ברחו מהמחנה וחברו ליישוב היהודי בארץ ישראל, והשאר עברו ליוון יחד עם הפליטים היוונים במחנה{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Qf2ObniBSScC&pg=PA118 The Jews Were Expendable: Free World Diplomacy and the Holocaust], עמוד 118}}. במהלך 1944-1945 התקיים במחנה סניף של [[הדואר המנדטורי]].
 
בשנת 1946, התקיימו במקום מחנות עבודה של עובדים יהודים מ[[סולל בונה]] ועובדים מ[[מצרים]] שעבדו בעבודות תשתית עבור הצבא הבריטי{{הערה|{{על המשמר||גובר זרם ההגירה מהארצות השכנות|1946/09/04|00109}}{{ש}}{{דבר||פועלים מצרים דורשים שמירת נוטרים יהודים|1946/10/28|00109}}}}.