נוסייראת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 42:
במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בנצירת 1104 תושבים, כולם מוסלמים{{הערה|[https://ia800304.us.archive.org/18/items/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas/PalestineCensus1931.pdf סקר הכפרים 1931], עמ' 22}}. בשנת 1940 נכללה נוסיראת באיזורים בהם נאסר למכור קרקעות ליהודים{{הערה|{{הצופה||נפת עזה|1940/02/29|00200}}}}. בשנת 1944 נוסד במקום בית ספר לילדי הבידואים{{הערה|Aref Abu-Rabia, [https://books.google.co.il/books?id=wQkeDAAAQBAJ&pg=PA81 Bedouin Century:], 2001, page 81}}.
ליד נוסייראת הוקם מחנה צבא גדול עבור חיילים אוסטרליים{{הערה|שם=פוסט45|{{PalPost||Last Greek Refugees Repatriated|1945/09/25|00101}}}}. בעקבות כיבוש [[האיים הדודקאנסיים]] על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1943, הגיע זרם פליטים גדול של יוונים לתורכיה. לאחר מספר חודשים הועברו רבים מהם למחנה פליטים שהוקם עבורם בנוסיראת, כ-15 קילומטר מהעיר [[עזה]]{{הערה|
Bearing Gifts to Greeks: Humanitarian Aid to Greece in the 1940s, 2008, עמוד 181}}, ונוהל על ידי [[אונרר"א]]. במאי 1944 היו במחנה כ-9000 פליטים, ובספטמבר 1944 עמד המספר על כ-12,000{{הערה|Report to Congress on United States Participation in Operations of UNRRA Under the Act of March 28, 1944, עמוד 21}}. המחנה היה מורכב ממספר מחנות משנה והיה מוקף בעצי פרי, במיוחד תמרים, שהשתייכו לבדואים באיזור. כל הגברים הבריאים שהגיעו למחנה נדרשו להתגייס לצבא יוון ואלו מה-ELAS שסירבו להתגייס הושמו במחנות מעצר{{הערה|Arthur Calder-Marshall, '''The Watershed''', 1947, pages 61-62}}, כך שהמחנה כלל כמעט רק נשים וילדים. למחנה הגיעו באוקטובר 1944 432 פליטים יהודים מספרד. רובם ברחו מהמחנה וחברו ליישוב היהודי בארץ ישראל, והשאר עברו ליוון יחד עם הפליטים היוונים במחנה{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Qf2ObniBSScC&pg=PA118 The Jews Were Expendable: Free World Diplomacy and the Holocaust], עמוד 118}}. במהלך 1944-1945 התקיים במחנה סניף של [[הדואר המנדטורי]]. קבוצה ראשונה של 250 פליטים שבה מהמחנה ליוון ביוני 1945{{הערה|{{PalPost||Priority Given to Heads of Families|1945/06/19|00308}}}}. ביולי 1945 יצאה קבוצה נוספת של כ-1600 פליטים ועדיין ותרו במחנה מעל 7000 פליטים{{הערה|{{PalPost||Greek Islanders Return Home|1945/07/20|00106}}}} ועוד קבוצה יצאה באוגוסט אותה שנה{{הערה|{{PalPost||Greek Refugees Sail for Home|1945/08/23|00311}}}}. אחרוני הפליטים היוונים הועברו מהמחנה בספטמבר 1945 והמחנה הושב לידי הצבא{{הערה|שם=פוסט45}}. בסוף אוגוסט 1945 הובאו למחנה 96 מגולי מאוריציוס מה[[אטלנטיק (אוניית מעפילים)|אטלנטיק]], שבקשו לשוב לאירופה ושוכנו באופן זמני במחנה{{הערה|{{PalPost||Mauritius Refugees Do Not Smile|1945/08/27|00301}}}}. הם פונו ממנו חודש לאחר מכן עם הפליטים היוונים{{הערה|שם=פוסט45}}.
בשנת 1946, התקיימו במקום מחנות עבודה של עובדים יהודים מ[[סולל בונה]] ועובדים מ[[מצרים]] שעבדו בעבודות תשתית עבור הצבא הבריטי{{הערה|{{על המשמר||גובר זרם ההגירה מהארצות השכנות|1946/09/04|00109}}{{ש}}{{דבר||פועלים מצרים דורשים שמירת נוטרים יהודים|1946/10/28|00109}}}}.
| |||