מרדכי בן-עמי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←עבודתו: הרחבה |
←עבודתו: הרחבה |
||
שורה 33:
כך תיאר בן-עמי את הופעתו של הרצל בקונגרס הראשון בבאזל
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=מ. בן-עמי, בתוך: יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה מראשיתה ועד ימינו, עמ' 142|תוכן=על הבמה עולה בנחת הרצל [...] לפנינו דמותו המופלאה של בן מלכים, עם מבט עמוק ומרוכז, נאה ונוגה כאחד. שוב אין זה אותו הרצל ההדור מווינה, אלא אחד מבית דוד שקם לפתע פתאום מקברו בכל תפארתו האגדית. האולם כולו מלא רטט כזה, כאילו התרחש לעינינו פלא הסטורי. וכלום לא היה זה פלא? [...] במשך רגעים אחדים רעד העולם מזעקות ששון, מחיאות כפיים, קולות קוראים ורקיעה ברגל. נדמה היה כאילו החלום של עמנו במשך אלפיים שנה נפתר עתה ולפנינו עומד משיח בן דוד. }}
לדעת [[יוסף קלוזנר|יוסף קלאוזנר]] לסיפוריו של בן-עמי ראוי יותר התיאור: ציורים או אידיליות. אין אירועים בסיפוריו, אלא דמויות יהודיות קיבוציות, עממיות.<ref name=":2">[[יוסף קלוזנר]], "מרדכי בן-עמי; המספר הלאומי העממי" בתוך ספרו: '''יוצרי תקופה וממשיכי תקופה''', [[מסדה (הוצאת ספרים)|מסדה]], 1956, עמ' 107 - 117</ref> גם הוא מצביע על ההבדל הגדול שבין מאמריו ופולמוסיו , בהם הוא "רותח ומתרגז, מתווכח ומתרעם, קובל ומתנפל", לבין סיפוריו, בהם הוא שקט, זך, ומלא אהבה. בן-עמי אהב מאוד את היהדות הישנה, הטבעית, שאינה מעמידה פנים, ושנא את המשכילים למחצה. אהב את העממיות ושנא את המתבוללים. לא לחינם סיפוריו מתעסקים רובם ככולם בשבתות, בחגים, ביפה ובשקט של התרבות היהודית. מכיוון שנאלץ להתרחק מהחינוך היהודי בנדודיו, הוא נאלץ לכתוב בשפה הרוסית, וזו אחת הסיבות, טוען קלוזנר, שהוא לא תפס בציבוריות היהודית את המקום הראוי לו.
רק חלק מיצירותיו נקבצו בספרים. הופיע קובץ אחד של ספוריו ברוסית. בתרגום עברי הופיעו:"כתבי בן עמי", 1914; "קובץ ספורים" ע"י "מוריה", 1914; "סיפורים לילדי ישראל", 1932; "סיפורים לנערי ישראל" 1932; "אנשי דורנו", 1932 בהוצאת שטיבל. כן הופיעו ספריו בתרגום ל[[יידיש]].<ref>[[האנציקלופדיה העברית|האנצקילופדיה העברית]], כר' ט, תשי"ח</ref>
בין סיפוריו הידועים: "תשעה באב בביתו של חוכר"; "חנוכה"; "ל"ג בעומר"; "בליל הושענא רבה"; "בן יחיד"; "נעלי הראשונות"; "אושר פתאומי", ועוד.<ref name=":2" />
==קישורים חיצוניים==
| |||