|
'''הלגיון הערבי''' (בערבית: '''الفيلق العربي'''; תעתיק מדויק: '''אלפילק אלערבּי''') היה חטיבה צבאית שהקימו קצינים [[בריטניה|בריטים]] באמירות [[עבר הירדן]] בשנת [[1921]].
משימתו הראשונה של האמירה[[אמיר]] הירדני, [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה אבן חוסיין]], אשר זכה בשלטון על עבר הירדן בכפוף ל[[הנציב העליון|נציב העליון]] של [[ארץ ישראל#תחומי ארץ ישראל|ארץ ישראל]], במידה רבה בניגוד לרצונו, הייתה להקים כוח צבאי, לנוכח חוסר השקט שהפגינו השבטים באזור. בשנת [[1921]] הסכים למינויו של קצין בריטי, [[פרדריק ג'רארד פיק]] (Peake, פיק פאשה) ([[1886]]-[[1970]]), מאנשיו של [[לורנס איש ערב]], כמפקדו של כוח [[עתודה (צבא)|עתודה]] ירדני בן כמאה חיילים, בתמורה לסיוע כלכלי מצד בריטניה. פיק אימן וארגן מחדש את הכוח, ועד סוף השנה הרחיבו לכדי 1,000 חיילים, בגייסו בעיקר ערבים מ[[סוריה]] ומ[[ארץ ישראל]] אשר שירתו בעבר בצבא ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]]. בשנת [[1923]], עת הכירו הבריטים רשמית בריבונותו של עבדאללה, סופחה המשטרה האזרחית הירדנית לכוח, אשר נודע מאז בתור "הלגיון הערבי". עד [[1926]] מנה הכוח כ-1,500 חיילים וקצינים.
באותה שנה הידלדל כוחו של הלגיון הערבי, שכן מהומות שבטיות חייבו את הקמתו של [[חיל הספר העבר-ירדני]], שרבים מאנשיו נמנו עם הלגיון. סמכויותיו של הלגיון צומצמו לשמירה על ביטחון הפנים באמירות. הלגיון לא הצליח לבלום חלק ניכר מפלישות ה[[בדואים]] לתחומה של עבר-הירדן, מה שאיים על יציבות שלטונו של עבדאללה כמו גם על היחסים עם [[ערב הסעודית]] ומלכה השאפתן [[אבן סעוד]].
|
