אראס – הבדלי גרסאות

מייסדי העיר היו אנשי השבט ה[[קלטים|קלטי]] של הארטבאטים, ומאוחר יותר נודעה כעיר משמר [[הקיסרות הרומית|רומית]] בשם ארטבאטום. במשך מאות בשנים הייתה אראס עיר גבול בין צרפת לבין [[ארצות השפלה]]. ב[[המאה ה-11|מאה האחת עשרה]] הייתה העיר מקום מושבם המועדף של רוזני [[פלנדריה]]. ב-[[1384]] עברה לידי [[פיליפ השני, דוכס בורגונדיה]], באמצעות קשרי [[נישואים]]. ב-[[1435]] נחתם בעיר [[חוזה אראס]], הסכם השלום בין [[פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה|פיליפ השלישי]] לבין [[שארל השביעי, מלך צרפת]]. ב-[[1482]] נחתם הסכם אראס, בין [[לואי האחד עשר, מלך צרפת]] לבין [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שאישר את שלטון צרפת ב[[בורגון]], ב[[פראנש-קונטה]] וב[[ארטואה]], ואת שלטון [[האימפריה הרומית הקדושה]] בארצות השפלה.

ב-[[1526]] עברה אראס לשליטת [[ספרד]], בעקבות [[הסכם מדריד (1526)|הסכם מדריד]]. ב-[[1579]] נחתמה בעיר ברית אטרכט, (שמה ההולנדי של אראס), על ידי [[רוזנות אינו]], ארטואה והערים [[ליל]] ו[[דואה]], שנשארו נאמנות ל[[פליפה השני, מלך ספרד]]. ב-[[1640]] כבש את העיר [[לואי השלושה עשר, מלך צרפת|לואי השלושה עשר]]. ב-[[1654]] הטילו הספרדים מצור על העיר, אך הביצורים שבנה וובאן, המהנדס הצבאי של [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי הארבעה עשר]], הותירו את העיר בידי צרפת - דבר שאושר ב[[שלום הפירנאים]] ([[7 בנובמבר]] [[1659]]).

תיירים בריטים, הולנדים וגרמנים מבקרים בעיר לעתיםלעיתים תכופות. במרכז העיר שלוש כיכרות: כיכר גראנד פאלאס, כיכר ארו, וכיכר פטי פאלאס. כיכרות אלה מוקפות בבניינים שנבנו מחדש אחרי שנהרסו במלחמת העולם הראשונה ובהם: בניין העירייה שנבנה ב[[אדריכלות גותית|סגנון גותי]], וה[[קתדרלה]] מן המאה התשע עשרה. הקתדרלה המקורית של אראס, שנבנתה בין 1030 ל-1396, נהרסה בתקופת המהפכה הצרפתית. בעיר ניצבת גם [[אנדרטת אראס|אנדרטה לנעדרי צבאות האימפריה הבריטית]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]].

שני אתרים הקשורים להיסטוריה הכלכלית והצבאית של העיר הם המנהרות (les Boves). מנהרות אלה תחילתן בחציבת [[אבן לבנייה|אבנים לבנייה]] בתת-הקרקע החל מ[[המאה ה-10]]. בהמשכן שימשו כמחסני החנויות שמעל, לאיסום מזון ואף למגורים. בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] ב[[קרב אראס (1917)#מיקוש וחפירת מנהרות|קרב אראס (1917)]] השתמש הצבא הבריטי במנהרות אלה לפריצת הקווים הגרמנים. בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] שימשו כמקלטים המוניים מפני הפצצות הגרמנים והבריטים. כיום משתמשים בחלק מהמנהרות כמחסנים, מסעדות כאתר לסיורי תיירות וכן כמוזיאון ב"מחצבות וולינגטון" (Carrière Wellington) המנציח את חלקן של המנהרות בקרב על אראס.