אצטון – הבדלי גרסאות

הראשון שגילה תהליך ייצור תעשייתי יעיל לאצטון היה [[חיים ויצמן]], לימים נשיאה הראשון של [[מדינת ישראל]], שניהל את מעבדות האדמירליות הבריטית בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]]. הוא השתמש ב[[חיידק]] ''Clostridium acetobutylicum'', אשר בתהליך [[תסיסה]] מפרק [[עמילן]] ל[[1-בוטנול]] ואצטון. האצטון שהופק היה [[ממס]] קריטי לייצור [[חומר נפץ|חומר הנפץ ההודף]] [[קורדיט]] - תערובת של [[ניטרוגליצרין]], [[ניטרוצלולוזה]] ו[[וזלין]] ולניצחון [[בריטניה]] ובעלות בריתה.

 

כאחד מ[[גופי קטון|גופי הקטון]], כמויות זעירות של אצטון נמצאות באופן תקין בשתן ובדם. כמויות גדולות של גופי קטון בדם ובשתן מעידות על הרעבה או מצב [[סוכרת|סוכרתי]] ([[היפרגליקמיה]]) חריף; לנשיפתו של החולה יש ריח פירות מובהק הנגרם (בין היתר) בשל האצטון העודף בגופו הנוצר בפירוק שומנים וחלבונים.

 

באופן טבעי נמצא האציטון בצמחים וגזים וולקניים. בזיקוק של [[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[תאית]] ו[[סוכרוז|סוכר]] ניתן לקבל אצטון בתהליך של זיקוק שניוני.

 

שימוש [[תעשייה|תעשייתי]] חשוב באצטון הוא בתגובתו עם [[פנול]], המייצרת ביספנול A. חומר זה הוא רכיב ב[[פולימר|פולימרים]] חשובים רבים כ[[פוליקרבונט]], [[פוליאוריתן]] ושרפים [[אפוקסי|אפוקסיים]]. אצטון גם נמצא בשימוש נרחב לתובלה של [[אצטילן]]: כלים המכילים ספוג ממולאים באצטון ולאחריו אצטילן אשר נמס בו. ליטר אחד של אצטון ממיס כ־250 ליטר של אצטילן.

 

אצטון הוא הרכיב החשוב (ולעיתים היחיד) של מסיר [[לק לציפורניים]].

 

חשיפה לכמויות גדולות של אצטון או חשיפה לטווח ארוך עלולה לגרום לגירוי אך לא נמצאו ראיות חזקות להשפעות בריאותיות ארוכות טווח לחשיפה לאצטון. רמת הרעילות שלו נמוכה ביותר ([[LD50]] של 3,000 מיליגרם לק"ג) ומבחינה [[טוקסיקולוגיה|טוקסיקולוגית]] הוא נחשב כ"לא רעיל כלל".