הבדלים בין גרסאות בדף "גת (משטח דריכה)"

נוספו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מ
replaced: לעתים ← לעיתים (2) באמצעות AWB
מ (replaced: לעתים ← לעיתים (2) באמצעות AWB)
[[קובץ:Gat33.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גת תיירותית פעילה בקצרין העתיקה]]
[[קובץ:גת עתיקה בחוות גבעות עולם 01.jpg|ממוזער|גת עתיקה בחוות גבעות עולם]]
'''גת''' היא משטח הדריכה והתסיסה במתקן [[חקלאות|חקלאי]] מסורתי להפקת [[תירוש (משקה)|תירוש]] או [[יין]] מ[[ענבים]].
 
יש המכנים בטעות בשם 'גת' מתקן לייצור שמן מזיתים ("גת שמנים", בשל שיבוש הביטוי העתיק "גד שמנים", מהמילים גדה=צד/מדרון ההר שעליו עצי זית), אולם הכינוי הנכון למתקן להפקת שמנים הוא אך ורק [[בית בד]].
 
==מבנה הגת==
הגת היא משטח דריכה, בתוכו הונחו [[ענב]]ים שהובאו מן הכרמים. מהגת עברה מערכת של צינורות או תעלות, שהובילה את [[מיץ ענבים|התירוש]] אל מפלסים נמוכים יותר, עד בור איגום. את הענבים דרכו בגת ב[[רגליים יחפות]], כדי שסוליות הנעליים הקשות לא ירסקו את גרעיני הענבים, ויהפכו את התירוש והיין לבעלי טעם מר.
 
'''סוגים של גתות''': (א) בסיסית – משטח דריכה-תסיסה ובור איגום. (ב) מורכבת - משטח דריכה-תסיסה, בור איגום ובאמצע בור שיקוע וסינון. (ג) משוכללת – כוללת גם תאי דריכה / תסיסה / אחסנה מסביב למשטח העבודה המרכזי. (ד) בית גיתות – מבנה דו מפלסי כשבמפלס העליון משטח הדריכה ולמטה משטחי התסיסה והאיגום.
ה[[גפן]] היא אחת מ[[שבעת המינים]] בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו [[קידוש]] ו[[הבדלה]], הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת.
 
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתיםלעיתים הייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעתיםולעיתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל ב[[תוספתא]] מסכת תרומות (פרק ג' משנה ז'): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות...". כן מסופר כי הגת צופתה בחומר אטום לחלחול, כדי למנוע אובדן של תירוש. אחד החומרים ששימשו לכך היה [[זפת]], כמתואר ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]]: "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים".{{הערה|1={{בבלי|עבודה זרה|עד|ב}}}} כדי למצות את המרב מהענבים, היו גתות בהן גלגלו החקלאים לאחר הדריכה [[רחיים|אבני רחיים]] עגולות וכבדות, שנקראו 'עגולים'{{הערה|1={{משנה|טהרות|י|ח}}}}, אך זאת רק לאחר פינוי התירוש שכבר נסחט מבורות האיגום, שכן ה'עגולים' ריסקו את הגרעינים והפיקו בשל כך תירוש פחות איכותי.
 
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין"{{הערה|1=[[תלמוד ירושלמי]], מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'}}, "סודרין" או "כפיפה מצרית"{{הערה|1={{משנה|שבת|כ|ב}}}}, שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'.{{הערה|1=תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א }} החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר ב{{משנה|כלים|ב|ב}}): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת [[נפח]] של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#לוג, רובע|לוג]]"{{הערה|{{משנה|כלים|ב|ב}}}}. החביות היו נחתמות ב[[חרס]], חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.{{הערה|1=תלמוד בבלי, [[מסכת בבא בתרא]], צ"ז, ב}} "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת הייתה מכל גדול שנקרא 'חצב', 'נאד', 'לגין' או 'צרצור', כמפורט בתלמוד הבבלי{{הערה|1=[[מסכת עבודה זרה]], ע"ג, א}}. ה'חצב' היה הכלי הגדול ביותר: "חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין"{{הערה|{{משנה|כלים|ב|ב}}}} ואילו 'צרצור' הוא הקטן מכולם, כמתואר בתלמוד: "והוא פך קט".
4,690

עריכות