מלחמת הירושה הספרדית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ←‏בלנהיים עד מלפלקה: replaced: לעתים ← לעיתים (2) באמצעות AWB
שורה 76:
ב-[[1707]], מלחמת הירושה הצטלבה זמן קצר עם [[מלחמת הצפון הגדולה]], שתי מלחמות שהתרחשו בד בבד. צבא שוודי תחת [[קרל השנים עשר מלך שוודיה]] הגיע ל[[סקסוניה]] שם לאחרונה הפסיק לייסר את האלקטור [[אוגוסט השני]] וכפה עליו לוותר על תביעתו לכס מלך [[פולין]]. גם צרפת וגם ספרד שיגרו שליחים למחנהו של קרל, בעל בריתן, והצרפתיים התכוונו להכניסו אל המלחמה בצידן נגד קיסר [[הקיסרות הרומית הקדושה]] החדש, יוזף הראשון. עם זאת, קרל נהג להחשיב עצמו כמגן אירופה הפרוטסטנטית, מאוד אוכזב מהתייחסותו של לואי ה-14 ל[[הוגנוטים]] ולא ממש התעניין במלחמה. קרל הפנה את תשומת לבו ל[[רוסיה]] ותוך כך מנע התערבות שוודית בסכסוך.
 
מאוחר יותר ב-[[1707]], הנסיך אויגן פיקד על פלישה של בעלות הברית לדרום צרפת מאיטליה אך נבלם על ידי צבא צרפת. בינתיים, מרלבורו נשאר בארצות השפלה שם היה תקוע בלכידת סדרה אינסופית של מבצרים. ב-[[1708]], לעתיםלעיתים צבאו של מרלבורו התקוטט עם הצרפתים, שסבלו מבעיו מנהיגות: לעתיםלעיתים קרובות מפקדיהם דוכס בורגון (נכדו של לואי ה-14) ודוכס ונדום התנגדו זה לזה, כשהראשון תמיד מקבל החלטות מיליטריות לקויות. התעקשותו של בורגון שחוסר התוקפנות מצידם שוב איפשר את מרלבורו לאחד את צבאו וזה של אויגן, מה שהוביל לניצחון צבא בעלות הברית בקרב אאודנארדה ביולי 1708 ב[[פלנדריה]] ולכיבוש את העיר [[ליל]].
 
האסונות באאודנארדה ובליל הביאו את צרפת עד לקץ כניעה. לואי ה-14 נאלץ להיכנס למשא ומתן: שלח את שר החוץ שלו, המרקיז דה טורסי, להיפגש עם מנהיגי בעלות הברית. לואי הסכים לוותר על ספרד וכל שטחיה לטובת בעלות הברית, כשהוא מבקש לאחוז רק ב[[נאפולי]] שבאיטליה. יתר על כן, מוכן היה המלך אף לממן את גירוש פליפה החמישי - נכדו - מספרד, אם כי בעלות הברית כפו עליו תנאים מביכים יותר - דרשו שלואי יפעיל את צבאו להפיל את נכדו. בעקבות הצעה משפילה זו, לואי החליט שיילחם עד הסוף ופנה לעם הצרפתי בניסיון מוצלח לגייס אלפי חיילים.