סידני פארבר – הבדלי גרסאות

בשנת [[1947]] נטל על עצמו פארבר לנסות ולטפל ב"מחלה היתומה", הלוקמיה של הילדים, שהציבה בפני מדע הרפואה חידה בלתי פתירה, כיוון שאין גידול שניתן להבחין בו ולהסירו (הטיפול היחיד שניתן אז לסרטן). באמצעות [[מלגה (חינוך)|מלגה]] קטנה מ[[החברה האמריקנית לסרטן|"החברה האמריקנית לשליטה בסרטן"]] ניסה פארבר לטפל בגידול הפרוע של [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] ב[[רקמה|רקמות]] [[מח עצם]] באופן ממוקד. החומר הראשון שהצליח להשיג שליטה ממוקדת בגידול היה [[אמינופטרין]] (Aminopterin), \[[מולקולה]] המונעת קליטת [[חומצה פולית]] ולפיכך מעכבת עת התפתחות תאי הדם הלבנים, שהתגלתה על ידי [[ילפרגדה סובארו]] (שגילה גם את מולקולת ה-[[ATP]]). רעיון ה[[כימותרפיה]] היה ידוע לשם טיפול במחלות שונות, אך נחשב מסוכן, ניסיוני ולא נערכו בו [[מחקר]]ים שיטתיים. פארבר החל לטפל ב[[לוקמיה לימפוציטית חריפה]] בילדים בבית החולים, ללא קבלת הסכםהסכמה מהורי הילדים או מהנהלת בית החולים. ביוני [[1948]] פרסם לראשונה פארבר את ניסוייו בכתב העת [[ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין]]{{הערה|[http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJM194806032382301 המאמר המקורי]}}.

ב-[[1958]] טיפלו פארבר ועוזריו ב[[נפרובלסטומה]] ("גידול וילמס") באמצעות [[אקטינומיצין D]] בשילוב הקרנות [[קרני רנטגן]]. היה זה הסרטן ה[[גרורה|גרורתי]] הראשון שנרפא בהצלחה מלאה כתוצאה בכימותרפיהמכימותרפיה.

בשנת [[1974]] נקרא על שמו מרכז פארבר לחקר הסרטן בבוסטון. ב-[[1983]] נקרא גם על שמו גם שם ה[[פילנטרופיה|פילנטרופ]] [[צ'ארלס א. דנה]], [[מרכז פארבר-דנה לחקר הסרטן]] בבוסטון.