ספגטי – הבדלי גרסאות

'''ספגטי''' הוא [[פסטה]] שצורתה כשל [[אטרייה|אטריות]] ארוכות ודקות (כ-1-1.5 מ"מ). בניגוד ל[[בוקטיני]] (הפסטה שבישראל מכנים בטעות [[מקרוני]]), הספגטי אינו חלול במרכזו. מקור המילה "ספגטי" מהמילה ה[[איטלקית]] spaghetto, מעין קיצור של המילה spago שפירושו "חוט דק" או "חוט שזור". ניתן לתרגם את המילה spaghetti באופן מילולי - חוטים קטנים.

רוב הספגטי הנמכר והנצרך יוצר בצורה מסחרית ולאחר מכן עבר ייבוש. את הספגטי מבשלים ב[[מים]] [[רתיחה|רותחים]] עד שהם הופכים רכים ולאחר מכן מסננים את הספגטי באמצעות [[מסננת]]. מבנה ו[[מרקם]] הספגטי משתנה במהלך הבישול. מרקם פופולרי הוא [[אל דנטה]] (בישול הספגטי לדרגה שהם אכן מבושלים אולם עדיין קשים ונדרשת לעיסה שלהם). אחרים מעדיפים לבשל את הספגטי עד הסוף על מנת שיהיה לספגטי מרקם רך במיוחד.

ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] נהוג [[אכילה|לאכול]] את הספגטי באמצעות [[מזלג]]: "דוקרים" את הספגטי באמצעות המזלג ומסובבים את המזלג כך שהספגטי יתלפף סביב שיני המזלג. לעתיםלעיתים נעזרים ב[[כף]], אשר בתוכה מסובבים את המזלג עם הספגטי. עם זאת, לא בכל התרבויות אוכלים את הספגטי בצורה זו. יש המעדיפים לחתוך את הספגטי לאטריות קטנות באמצעות [[סכין]] ולאחר מכן להשתמש במזלג או כף (במטרה לאסוף את הספגטי במקום ללפף אותו סביב כלי האכילה). במספר מדינות ב[[אסיה]] יש המשתמשים ב[[מקלות אכילה|מקלות אכילה סיניים]]. באתיופיה אוכלים את הספגטי עם הידיים.