מחנה השמדה – הבדלי גרסאות

'''מחנה השמדה''' (ב[[גרמנית]]: '''Vernichtungslager''') היה מתקן שהוקם על ידי [[גרמניה הנאצית]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] כדי להשמיד [[יהודים]] וקבוצות אחרות, על פי החלטות הממשל הנאצי. השמדת היהודים, [[השואה]], כונתה בפי הגרמנים "[[הפתרון הסופי]]" (בגרמנית: Endlösung). מחנה ההשמדה המצויד באמצעי הרג המוניים היה שלב מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית. לפניו נקטלו המונים בשיטת ה[[בור ירי|ירי לבורות]]. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא יעילה ופומבית מדי. במקרים מסוימים, בנוסף, שיטה זו העיקה נפשית על חיילים גרמנים שהשתתפו בירי, או שהיו עדים לו, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה יעילה יותר. במחנות ההשמדה של הנאצים [[תא גזים|נרצחו בגז]] כ-3,500,000 יהודים, וכן עשרות אלפי [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]], שבויי מלחמה סובייטים ובני אומות אחרותואחרים.

* '''מחנות השמדה וריכוז''': מחנות ריכוז שבשלב מאוחר יותר הפכו למחנות-השמדה, או שהוסף להם אגף ששימש להשמדה. הללו הם מחנה הריכוז אושוויץ (ומחנה ההשמדה בירקנאו), מחנה הריכוז לובלין (KZ Lublin) המכונה "[[מיידנק]]", ומתחם מחנות הריכוז [[יאסנובאץ]] (מחנות-ריכוז: קראפיה וציגלאנה, מחנות השמדה: ציגלאנה [מחורף 1941] וסטארה-גרדישקה). במחנות אלו הושמדו יהודים וכן צוענים ואחרים רבים. באלו גם היו נערכות סלקציות, שבהן היו משאירים מיעוט מן האסירים הבאים כאסירי מחנה-הריכוז, אשר הועבדו בתת-תנאים, עד שמתו או שולחו לגז מאוחר יותר. במחנות אלו החל השימוש בגז "צקלון בה" בשלב מוקדם, וכן השתמשו במשרפות במקום מוקדים. מחנות אלו המשיכו בפעולתם עד סוף המלחמה ממש, עד צעדות-המוות, ולכן נותרו לפי רוב שלמים עד היום{{הערה|1=ראיונות עם אהרון קופרמן ומנחם גרניצה. והשוו עם משה ליפשיץ, כתב העת "הציונותציונות". וכן אברהם חדד, "תולדות עם-ישראל והעמים: 1933 עד 1974: תקופת השואה והתקומה".}}.