ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה – הבדלי גרסאות

'''ויטוריו אמנואלה השני''' מלך איטליה (ב[[איטלקית]]: '''Vittorio Emanuele II''', {{כ}} [[14 במרץ]] [[1820]] - [[9 בינואר]] [[1878]]), היה מלך [[ממלכת סרדיניה]] בשניםו[[פיימונטה]] בין השנים [[1849]]–[[1861]], שנים בהןבמהלכן נטל חלק משמעותי בתנועה ל[[איחוד איטליה]]. ב-בשנת [[1861]] הכריז עליו [[פרלמנט]] כלל-איטלקי כעל [[מלך|מלכהּ]] הראשון של ממלכת [[איטליה]] המאוחדת, תואר שבו נשא עד מותו.

בשנת [[1849]] היה למלך, אחריבעקבות שאביוהתפטרותו התפטרשל אביו בשל כישלון צבאי מחפיר במלחמה נגד ה[[אוסטריה|אוסטרים]] ב[[קרב נובארה]]. באותה שנה הוא הצליח להשיג הסכם [[שביתת נשק]] נוח עם האוסטרים. בית הנבחרים של [[פיימונטה]] לא אישר את ההסכם והוא פיטר את ראש ממשלתו. לאחר שערך בחירות חדשות, אושר ההסכם עם אוסטריה על ידי בית הנבחרים החדש. הואויטוריו אמנואלה השני דיכא באכזריות מרד שפרץ בעיר [[גנואה]] וכינה את המורדים: "שפלים וגזע מזוהם של פחדנים".

בשנת [[1852]] הוא מינה לראש ממשלה את [[קמילו דה קאבור]], מדינאי נבון אשר נטל חלק חשוב באיחוד איטליה, וכך הפך ויטוריו אמנואלה השני במהרה לסמל התנועה ל[[איחוד איטליה]]. הוא היה פופולרי במיוחד בממלכת סרדיניה בשל החוקה החדשה שנתןשהעניק והרפורמותובזכות הרפורמות הליברליות שהנהיג.